השקיעה בעניני גשמיות וחומריות נוטלת כל ההצלחה, ולהיפך, כל עדינות מוספת הצלחה.
השקיעה בגשמיות אינה רק המעשה הגשמי והחומרי, אלא בעיקר הלהיטה אחרי כל זה. ואפילו אם להיטתו לא הגיעה למעשה, כל שאינם פועלים על הרצון לבלי לרצות את הגשמיות והחומריות, הינם נחשבים לגשמיים. שהרי הרצון חשוך ולקוי אצלו, שרוצה דווקא בדברים גשמיים, וההצלחה עוממת ע"י זה.
ובאיזה אופן ניצולים מהלהיטה וליקוי הרצונים?
על ידי שמחקיקים בתוך ההרגשה שהשכל הישר הוא הצריך להיות השליט על הכל.
ומתוך הרגשה עדינה זו, גם אם לפעמים נכשלים באיזה נטיה גשמית, צריך לנוס מהרה מהרה ממנה, ואל להחשיך את הרצון ע"י זה, כי אם להשתדל שהרצון ירגיש את טהרתו כמו לא אירע דבר, ובזה עכ"פ מעטים בהלהיטה, וממילא ההצלחה מתחלת להאיר, ומאירה גם בזה שתצליח העדינות להשאר בעדינות בקביעות גמורה.
(רזי לי שסג)
@ארץ השוקולד @יהודי אמיתי! @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ@לעבדך באמת! @פרח-אש @בת מלך!!!!@חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ
יש לך זיכרון צילומי לניקים …