איך יודעים שמוכנים לילד נוסף?אימא מאושרת

אני אימא לתינוקת מקסימה ומתוקה בת 11 חודשים.

זה מספר חודשים בעלי ואני בדילמה מתי להביא ילד נוסף:

מצד אחד אני חולמת, רוצה וכמהה לילד נוסף ולהרחבת המשפחה. אך מצד שני אני כל כך אוהבת ומאוהבת בקטנה שלנו שאני לא מסוגלת לחשוב שאני אצטרך לחלוק את האהבה העצומה הזאת, ושאולי ילד נוסף יגרום לי להיות איתה פחות ולהשקיע בה פחות.

מעבר לכך ההריון עם הקטנה שלי היה לא קל, מהניסיונות הרבים לזכות להיכנס להריון ועד ההריון עצמו שהיה קשה ולסיום הלידה שהייתה קשה מאוד- כל זה השאיר לי טראומה לא קלה וחששות גדולים.

 

איך מתגברים ואיך מרגישים בשלים לילד נוסף?

קשה לענות כי זה מאוד אישיהמקורית
אני רציתי אחד נוסף אחרי חודשיים וחצי. שמחתי בהריון ועם הקושי עלו לי לפעמים מחשבות שאולי כדאי היה לחכות וכו.
לגבי הטראומה מהלידה והריון קשה - אני שכחתי את ההרגשה של הלידה אבל עכשיו לפני לידה שנייה רק עולים החששות אז מתפללים ומקווים לטוב ומהיר וקל וטבעי וזוכרים שאחרי הקושי הזה מקבלים מתנה שערכה לא יסולא בפז וזה שווה את המחיר.

לגבי היחס לילד שני לעומת הראשון - החשש הזה יעלה כל הזמן, לא רק עכשיו. גם אם תחכי עוד שנה שנתיים ארבע או לא יודעת כמה. נכון שמחלקים תשומת לב ונכון שהם גם עלולים לקנא וזה מה שבדרך כלל קורה אבל יש לאחים גם הרבה יתרונות ועל זה צריך להסתכל - לומדים לחלוק, מעסיקים אחד את השני ומלמדים אחד את השני. עוד אין לי שניים אז רק תאורטית אבל תחשבי על היתרון בכך שלך יש אחים למשל.

והכי חשוב - לא בכח. ההתגברות על התחושות לא יכולה להיות מאולצת. זה צריך להיות רצוי ואחרי מחשבה והבנה שעל אף הקושי הכרוך בכך זה הכי טוב למשפחה שלכם. כי אם חלילה תביאי עוד ילד ותחשבי שהוא לוקח לילדה הקיימת את האהבה והתשומת לב וכו את גם עלולה לפתח כלפיו סוג של אנטי וזה בעייתי להתגבר על זה בדיעבד.
לעניות דעתיאמא וגם
רצון הוא פרמטר משמעותי מאד ואותונכבר יש.
שיקולים נוספים הם יכולת טכנית/פיזית/רגשית/נפשית/כלכלית
שהרבה פעמים אחד מהם משפיע גם על אחרים, לדוגמא קושי כלכלי מקשה על פניות נפשית או טכנית
וקושי פיזי מקשה על פניות רגשית...

עכשיו כשכבר יש לכם ילדה תנסו לחשוב על שילוב של הריון ולידה עם מה שיש לכם עכשיו.
בע"ה בתקופה שתהיה היא תגדל, תהיה עצמאית יותר ויותר, תלמד ללכת ותתחיל לדבר ותהפוך ממש לילדונת על כל המשתמע
כל ילד מביא איתו אהבהאו"ר
זה לא ברור איך אבל הלב פשוט מתרחב ואפשר להכיל עוד ועוד מבלי שיבואו אחד על חשבון השני. מבחינת זמן השקעה בילד, ברור שפחות ילדים יותר זמן אבל יש יתרונות אחרים כשיש יותר ילדים. עם שני ילדים יחסית עוד קל להסתדר זמן אישי לכל אחד, תלוי גם כמה בעלך בתמונה.
ולגבי הטראומה, ה' ברא את השיכחה, באיזשהו שלב שחכתי כמה היה קשה וככ התגעגעתי לחבוק קטנטן שרק רציתי הריון נוסף. ואז כשכבר היה הריון, הזיכרון חזר חחח, אבל מתמודדים....
מאד מסכימה בנוגע לאהבה שמגיעה עם כל ילדמיואשת******

בנוגע לשכחה קצת פחות. שתי הריונות נכנסתי בלי שום שכחה ועם פחד עצום שרק הלך והתגבר לקראת הלידה. היה נורא

הריון רביעי באמת אחרי שכחה, אבל לקח לי 6 שנים לשכוח.... אז לא ממליצה תמיד לחכות לזה.

במידה ויש טראומה גדולה לדעתי רצוי לטפל (בהנחה ורוצים עוד ילדים כמובן) ולא לחכות לשכחה, ממה שאני שומעת סביבי כנראה השכחה לא הכי עובדת היום לחלק גדול באוכלוסיה, ופשוט הרצון גובר על הפחד. אבל אם אפשר לעבד ולהקטין את הפחד על ידי טיפול אז סתם חבל לסבול.

מניסיון שלי היה לי קצת אחרתDR.

2 הגדולים שלי נולדו בהפרש של שנתיים אחד מהשנייה. הפרש לכאורה אידאלי.

יחד עם זאת, היו ימים קשים שבהם הבת שלי סבלה מכאבי בטן ואני הייתי חסרת סבלנות לבן הגדול. מזל שהוא לא זוכר.

הריון וילד נוסף זה לא קל. למרות שלא תכננתי את זה שמחתי שהבן הגדול שלי הלך כבר כשנולדה לו עוד אחות. זה עזר לי מאוד. עזר לי גם שהוא דיבר. התנחמתי בכך שבמשך כשנה הייתי סוג של מורה פרטית שלו ולימדתי אותו הרבה דברים. 
מניסיון שלי, הפרש של שנתיים- שלוש בין ילד לילד מסייע לאימא, לתינוק ולילד/ה הגדול/ה.  

גם בעיני 2.5-3 זה אידיאלי (כמובן תלוי רקע נוסף).44444
אגב, בעבר שהניקו שנתיים וההנקה מנעה במילא זה היה מרווח מינימום בין הילדים.

ממה שאני רואה סביבי 3 שנים זה פער מאד נפוץ.
הו קצת לשמוע קול שפוי סופסוףבעזרת ה
כי כולן פה יולדות כל שנה?!יעל מהדרום
לק"י

רק אומרת, שלפעמים ההנקה מונעת ולא "חייבים" מניעה חיצונית (לא הייתי מסתמכת אם הריון היה בעייתי לי).

ויש כאלה שטוב להן עם ילדים צפופים.
אני זוכרת את עצמיחדשה ישנה
כשהגדול שלי היה בן 11 חודשים ממש הרגשתי שאני רוצה עוד ילד דווקא מרב אהבתי אליו. כ''כ רציתי שיהיה לו חבר/ה בבית, מישהו נוסף בגיל שלו...
ובאמת ב''ה נכנסתי להריון חודשיים אח'כ, ואחותו והוא כאלה חברים. אני רואה כמה היא משמעותית לו שאני ממש מרחמת על בכורים בלי אחים צפופים אליהם. ...
כמה תינוק יכול להיות בחברת מבוגרים,? אנחנו יכולים להצחיק, להקשיב, להתגלגל איתם על השטיח... אבל זה לא זה כשיש מישהו ברמה שלך, בגודל שלך.


ורק הערה לגבי האהבה שמתחלקת, זה חשש מוכר ןידוע שאין לו בסיס. האהבה לא מתחלקת , היא רק גדלה ומתרחבת... ובטח שאם תחכו עם ילדים עוד כמה שנים זה לא שהטהבה תפחת ואז יהיה אפשר לחלק את האהבה....
לגבי הלידה, כדאי לעשות עיבוד לידה עם איש מקצוע.
לא מרגישים בשליםאם לשניים
כשזה בא פשוט אוהבים אותו ודי, ואי אפשר בלעדיו. זה מדהים, אבל לפני שילד בא הוא בכלל לא חסר, וכשהוא כאן, לא מבינים איך הסתדרנו בלעדיו....
לי אישית יש שני ילדים מתוקים. בת בת שנתיים ובן בן חצי שנה, והם ממש חברים וחמודים ביחד. כשהקטן יגדל, מאמינה שהוא גם יהווה חברה לגדולה. אני גדלתי בין שישה אחים צפופים והיתה לנו ילדות מאושרת ממש. הכי כיף לגדול בין אחים.
והאהבה, לאמתחךקת ולא עוברת, היא פשוט גדלה. אי אפשר להבין את זה עד שמרגישים.
עוקבת. אולי אגיב בהמשךמנסה לעזור


לא ממש יודעיםאבא שמואל

כמו שלא יודעים ש"מוכנים" בכלל לילד.

 

סומכים עליו - טוב שהמפתחות בידיים טובות ולא מפריעים לו..

 

ולדעתי, המתנה הנפלאה ביותר לילד זה אח.

 

 

 

וכל הכבוד לכל מי שלוקחת את המשימה הזו על עצמה!

את תדעי כשתהיי מוכנהתפוחים ותמרים
כמיהה לילד היא רגש חזק מאד שאי אפשר לטעות בו, אני לא חושבת שאת צריכה להכריח את עצמך, אלא שהכמיהה תגבר עד שהיא תאפיל על שאר השיקולים, לפחות כך היה אצלי, כל פעם.
באמת זה לא קלאדל35

מצד אחד הרצון לילד כל כך חזק וכל אחד מהם זאת ברכה, האחים הם מתנה לילדים,

מצד שני כל ילד דורש המון כוחות פיזיים ונפשיים, תשומת לב, זמן פנוי, כסף וכו'.

 

אני חושבת שבעניין הזה שזאת מצווה כל כך גדולה להביא ילד ולגדל אותו, הייתי מתייעצת עם רב. כמו שבענייני מצוות אחרות אם אנחנו לא יודעים מה נכון, מתייעצים עם רב, שהוא סמכות הלכתית.

לי אישית נולדו בן ובת בהפרש של שנה וחצי. מתוקים, ממש שמחנו בהם, אבל היה קשה ממש לגדל אותם ביחד בשנה הראשונה!

דווקא התייעצות עם הרב האם ואיך לעשות הפסקה מהריון נוסף בשביל לצבור כוחות, ממש עזרה לנו...

הילד השלישי הגיע בזמן הכי מתאים בעולם. הקב"ה יודע הכי טוב מה נכון.

 

שיהיו בשורות טובות והרבה הצלחה!

האמת אמלי השאלה יותר פרקטית.44444
איך אסתדר?
וההחלטה נפלה מסיבות פרקטיות- הילד ישן לילות/ הילד הולך עצמאית וכד'....
הקושי של ההריון ""סטנדרטי" הוא בעיקר פיזי וכן גידול ילדים קטנים. לכן, ההתעסקות ה"פיזית" עם הילדים הקיימים אלו נתונים מכריעים.
דווקא אני מרגישה שזה גם פיזי וגם נפשיאדל35

נכון, יש הרבה ריצות איתם, ופחות שינה, והאכלות וכו', אבל גם מבחינה נפשית: צריך הרבה סובלנות, הרבה דיבור נכון איתם,  

צריך אמונה ובטחון בכל מה שקשור לגידול ולחינוך שלהם וכו'.

כשהם גדלים יש לנו אחראיות לגדל אותם להיות טובים ועובדי השם.

דווקא עם כל ילד שנולד לי האהבה לאחיו הגדולים רק מתעצמתנעמה א12

כך שמהחשש הזה לא הייתי חוששת.

באמת כל ילד ממלא לנו מקום אחר בלב. ויש שם כנראה הרבה מקום...

 

ולגבי החששות מההריון/הלידה וכו'-

מניסיוני, הם לא מתפוגגים עם הזמן, אם כבר אז להיפך,

ככה שלהמתין עוד זמן לא בטוח יעזור.

הפיתרון שלי לחששות- להרבות בתפילות ובמצוות ובמעשים טובים.

 

קחי בחשבון שעם הגיל הריון ולידה לאו דווקא נעשים קלים יותר,

בדגש על הריון

ככה שלהמתין עוד זמן זה גם שיקול מהצד הזה.

זה נשמע ש -כל זמן

במקום להתחלק בכמה אוהבים כל ילד - מכפילים את האהבה. יפה.

אפילו מדהים.

אני חושבת שהשאלה צריכה להיות הפוכה..באר מרים
ההנחה כאילו כל עוד לא מרגישים מוכנים מונעים (כמה זמן שזה יהיה...) היא הנחה מערבית חילונית..

על-פי השקפת התורה זה בדיוק ההפך:
בעיקרון לא מונעים הריון, אלא אם כן יש סיבה מוצדקת (להתאושש גופנית ונפשית מהלידה, צורך רפואי במניעה אחר קיסרי/הפלה, בעיה בריאותית, קושי זוגי/נפשי משמעותי וכו..) וגם זה אחר היתר מרב (והיה בנושא שרשור ממש לא מזמן אז לא נכנסת לשאלה לגבי שאלת רב.)
אז לפי זה אל את כבר מרגישה שהתחזקת מהלידה הקודמת, שאלה הכמיהה או הרצון והתזמון המדוייק איננה באמת שאלה..

ןדרך אגב, להפסיק מניעה לא מחייב שתיקלטי מיד להריון, ויש משהו די כייפי (והדוסיות בגיל שלי ומעלה מכירות את זה יותר מהנשים כיום שלחוצות למנוע או לחוצות להיקלט מיד) בתקופות שנמצאים ביחד בלי למנוע ובלי לחץ להריון ונהנים מהקשר בלי חשבון ובלי לחץ ויודעים שאם ה' ירצה הוא יתן לכם הריון בזמן המתאים..

אני יודעת שזו לא החשיבה הרווחת כיום, ובכל זאת רציתי להזכיר..
חשוב לציין שכל מה שאמרת הוא השקפה ולא הלכהמיואשת******

ועל כן כל אחד לפי השקפתו ינהג כמובן

אבל זאת "השקפת התורה" כמו שאמרת, ולא "הלכת התורה" וחשוב שזה יהיה ברור

נראה ליאדל35

שמה שבאר מרים ניסתה להגיד, שזאת גם רוח התורה (השקפה), וגם הלכה.

אני שמעתי מרבנית לבנון ומרבנית חנה קטן שכן חייבים הלכתית לשאול רב לפני שמחליטים על מניעת הריון.

זה השקפה ולא הלכהמיואשת******
וגם רבנים לא יגידו לך אחרת
שואלים דעת תורה. לא פסיקה הלכתית
אבל באמת לא בא לי להיכנס לדיון הזה
כל אחת יכולה לשאול מחר את הרב שלה האם זה הלכה שהוא אמר לה לא למנוע וזה שווה ערך לאכול בשר בחלב... זה לא.
כמו כל דבר יש פסיקות שונות לפי חלק מהדעותבתי 123
זו הלכה ובשביל מניעה צריל היתר מרב
לגבי ההלכי כבר כתבתי שהיה על זה שרשור שבוע שעבר..באר מרים
עד כמה שאני יודעת גם הלכתית המקסימום שיש מי שמתירים למנוע בלי שאלת רב אישית זה לאשה אחרי לידה למנוע ל24 חודשים כדי להתחזק מהלידה. וגם ההיתר הזה לא מוסכם על כולם...

אבל שוב, מה שניסיתי חהגיד זה לא לגבי שאלת רב אלא לגבי כיוון החשיבה. לא ''האם כבר מתאים ילד'' אלא''האם עדיין מוצדק למנוע''
מסכימהאם לשניים
היום כבר קצת שכחנו מזה... אבל ברור שזאת ההסתכלות הנכונה.
אני מבינה את הנקודה שלךמיואשת******
לי אישית לא מתאים וקשה ממש לשמוע על צורת החשיבה הזו, בעיני ילד צריל לבוא מאהבה כי רוצים אותו ולא כי ״לא היתה לי סיבה טובה למנוע״
אבל אני מכבדת את דעתך וכל הכבוד על גידול משפחה ברוכה. מעריצה נשים שיכולות לעשות את זה וגם להישמע מקסימות כמוך
מוסיפה לך שאם היינו חושבים באמת מתי הכיבתי 123
טוב להביא עוד ילד סביר להניח שהרגע הזה לא היה מגיע או לפחות היה נעצר אחרי הילד השני או השלישי תמיד יש סיבה לא להביא
זה גם עניין של אמונה והשקפה שאנחנו סומכים ובוטחים הקב"ה שרק הוא יודע מתי הזמן המתאים ואם אישה מרגישה שהיא צריכה הפסקה לא משנה מה הסיבה היא שואלת רב והפסיקה היא גם הרצון של הקב"ה
האמונה וההשקפה שלי שונות. ואין לי כח להמשיךמיואשת******
אבל על זה בדיוק אמרתי מלכתחילה- ענין של *השקפה*
ממש לא ויכוח..להפך יש גישות שונות והשקפותבתי 123
שונות וגם בעניינים הלכתיים יש פסיקות ודעות
אני פשוט חושבת שזה עניין ממש ממש אישיבתי 123
יש משפחות שחיות בעוני ומביאות הרבה ילדים והם שמחים ובריאים
ויש משפחות שיכנסו לסטרס אם יגיע עוד ילד והם יצטרכו להצטמצם
הכל טלוי הרגשה האישית שלך פשוט אין חוקים
לא תואם תקופה....הריונית ותיקה
החיים היום הרבה יותר מורכבים ממה שהיו לסבים ולסבתות שלנו... יוקר המחייה מאלץ את ההורים לעבוד שעות ארוכות , היום רואים את רווחת הילדים במשקפים אחרים ויש רצון לתת לכל ילד מקום יותר משמעותי ויחס אישי - ויש עוד המון נושאים שנמצאים על סדר היום ואי אפשר להתעלם מהם .
התורה ורוח התורה מתאימה לכל תקופהאדל35

פעם החיים היו יותר פשוטים ועם פחות מותרות אז גם האמהות עבדו פחות.

גם היום יש לא מעט משפחות שיודעות מה העיקר ומה הטפל. מביאים הרבה ילדים וחיים בפשטות, העיקר לפי תורה, באחדות, בשמחה ועם משמעות אמיתית לחיים.

הרבה יותר חשוב מתענוגות לכל ילד וילד.

להביא 10 ילדים זה לא לפי התורההריונית ותיקה
וזה לא קשור לעיקר וופל - תשובה קצת מתנשאת .
העיקר זה לא להביא הרבה ילדים שיש קושי נפשי ןכלכלי לגדל אותם
סליחה. אבל עיקר וטפל עבורך, זה לא עיקר וטפל עבור אחרת...בעזרת ה
אולי את יכולה לחיות בפשטות. לא כולם יכולים. לך מתאים לגדל את ילדיך ככה. לא לכולן זה מתאים. יש עוד דעות. גם בתוך ההלכה.

את יכולה להגיד לאישה שתחיה בעצבות כשהיא קורסת בנטל הכלכלי והעומס של הילדים? כי היא צריכה ללמוד מה עיקר ומה טפל? כשמשפחה דתית הופכת לנטל על החברה בגלל שהיא לא מצליחה לפרנס את ילדיה, אני לא בטוחה שזו דרכה של תורה.
להביא הרבה ילדים זה לא העיקר בחייםמיואשת******
העיקר בחיים זה לקיים תורה ומצוות
יש מצווה של פרו ורבו, מצוות עשה, יש לציין. גם לברך זה מצוות עשה אבל לא כולן אומרות מאה ברכות ביום. למשל.
גם מצוות עונה זה מצוות עשה אבל גבר לא הולך לשאול רב כל פעם שהוא עייף או לא מרגיש טוב או עמוס בעבודה אם היום הוא יכול לא לקיים מצוות עונה.
גבר גם לא הולך לקבל היתר לעשות צבא למשל כי זה ימנע ממנו ברעיון להיות ביום של הביוץ ולהביא ילדים, זה בעצם מניעת הריון (לא כולם מצליחים לצאת בימים המתאימים)

ישוב ארץ ישראל זה מצוות עשה ויש המון יהודים בחו״ל

כמו שאמרתי זה *השקפה*
אפשר לקבל שההשקפה של מישהו זה הרבה ילדים כעיקר בחיים על חשבון כל דבר אחר, כרצונו וכרצונה
זאת לא הלכה, ולאנשים שונים ורבנים שונים יש השקפה שונה
אבל את לא הולכת לשאול רב אם מותר לך לא לברך כל יוםמיואשת******
ואגב מאה ברכות, הרי יוצאים בזה בתפילה ונשים פטורותמיואשת******
למה? בגלל גידול ילדים
וזה תופס על עוד מצוות שהזמן גרמן שנשים פטורות בגלל גידול ילדים
נו, והריון זה לא מקשה על גידול ילדים? הרבה יותר מאשר תפילה אחת ביום זה בטוח
אני לא באה לפסוק כלום רק מציגה את הענין שזה ממש ממש לא שחור לבן כפי שמוצג פה, וגם לא בדיעבד, יש הרבה גישות ודעות רבות שזה מלכתחילה
ופרו ורבו זה מצוות עשה ובשום מקום לא כתוב שזה יותר חשוב ממאה ברכות או משינה בסוכה. אז קצת פרופורציות לפני שמכנים בנות חילוניות בגלל זה. באמת.
את מערבת מצוות עשה שהזמן גרמןלאחדשהפה
פרו ורבו זו לא מצוות עשה שהזמן גרמא אז זה קצת לא על אותה משוואה..

לגמרי לא נכנסת לזה, שכל אחת תנהג לפי מנהגיה ורבותיה.. רק הארתי. ופרופורציות זה תמיד טוב..
לא אמרתי שזה אותו דברמיואשת******

הבאתי את זה כדוגמא שיש סיבה ל"פטור" הזה 

סיבות זה פחות התפקיד שלנולאחדשהפה
אם אני אסיק על דעת עצמי מה הסיבה של כל דבר אני יכולה לפסוק לעצמי דברים שלא קשורים להלכה בכלל (ע"ע סרט ככיסוי ראש לדוגמא). הלכה זו הלכה וסיבות זה לחוד. נשים פטורות מצוות עשה שהזמן גרמן וזהו. מעבר לזה - תשאלו, תבדקו, אל תחליטו מה מותר ומה אסור (למנוע לתקופה זה לא לקיים פרו ורבו? לא בטוח *בכלל*, אבל צריך לבדוק עם הפוסק שלכם מה הגדרים של ההיתר).
מקווה שהובנתי.. 🙂
מסכימה איתך ב100%יערת דבש

ובכלל, שמעתי מרב גדול,

פוסק ידוע בציבור ומקובל על כולם,

שלא צריך לשאול רב כל פעם, אלא לפי כוחות האשה, וזו החלטה בלעדית של הזוג.

 

איך למנוע-זה כבר ענין אחר..וגם בזה יש הרבה שעות.

אבל זה שחובה לשאול כל פעם רב-זה ממש לא הלכה, אלא דעה של כל מיני רבנים.

 

ובכלל@מיואשת****** אוהבת לקרוא אותך..את כותבת יפה וברור

חושבת שהתבטאת בצורה קצת קיצונית לגביי מה ההלכה ומה חילוניבעזרת ה
כי לפי ההגדרה שלך יש כאן המון "חילוניות" בפורום.
על פי השקפת ההלכה בעיקרון לא מונעים אלא אם.. כל הסיבות שמנית- זו כנראה ההשקפה שאת הולכת לפיה. אך יש עוד השקפות.
נראלי פוגע לומר בכזו נחרצות שזו דעת ההלכה וכל מי שעושה אחרת הוא מערבי - חילוני.
אני לא מבינה איך זה כל כך פשוט לכן..באר מרים
אישית לא שמעתי על רבנים שמתירים מניעה גורפת לכמה זמן שרוצים בלי סיבה מיוחדת. בוודאי לא לפני שיש לבני הזוג בן ובת. את מכירה רב כזה?
למצוות פריה ורביה יש גדרים מסויימים ויש תנאים מאוד מסויימים מתי מותר לבטל אותה...
ושוב.. רוצה להדגיש:באר מרים
לא אמרתי שאין אפשרותלאישה שישלה קושי גופני/נפשי למנוע.
לדעתי צריך במקרה כזה להתייעץ עם רב.

אבל כל היסוד של ההיתר הוא כי ישקושי. ולכן אם אין קושי מיוחד אלא רק רצון לתכנן או סתם קשיים קלים של שטף החיים אין מקום כלל לשאלה..
המשפט המסכם שלך פשוט לא נכוןמיואשת******
אולי לרב שלך ולך זה ככה
לרבנים אחרים זה לא ככה
וזהו
נשאיר את זה כאן כי אני אין לי כח להרחיב
לצערי יש נשים בינהן אני שחושבים כמוך שזה אך ורק כך ומגלים לפעמים אחרי קושי גדול שזה לא כך מוחלט ונחרץ כמו שאת מציגה את זה
אין מקום כלל לשאלה? יש עוד דעות..אין ייאוש בעולם
זה לא נכוןתיתי2
גם אצל החרדים, מקובל היום שעד שנה או שנתיים (תלוי ברב...) אפילו לא צריך לשאול
כי אשה צריכה להתאושש מהלידה ולגדל ילדים בנחת.

וגם אצלנו, זו ההוראה שאנחנו קיבלנו, גם אם אין בן ובת.
לא צריך להגיע לקריסה נפשית כדי למנוע. ובודדות הנשים שבאמת מסוגלות שנה אחרי שנה בלי לקרוס. בודדות מאוד.
שום הריון לידה ותינוק הוא לא "סתם קשיים של החיים". אלה אתגרים גדולים שקשים ל99% מהנשים.

מסכימה איתך שצריך להתייעץ עם רב כדי לבנות יחס נכון לילודה ולאתגרי החיים. ולא להתבלבל ממשימות ורצונות אחרים.
אבל בפועל לי עוד לא יצא לשאול כי מראש אמר לנו הרב, שנתיים לא צריך בכלל לשאול.
ילד כל שנה זה לא רק מי מסוגלת, זה גם עניין של מי רוצה..בעזרת ה
לא מכירה הרבה שרוצות ילד כל שנה..

אז גם אם אם אני מסוגלת להביא 10 ילדים. מי אמר שאני רוצה?
תקראי שובתיתי2
אני חושבת שאנחנו מסכימות.

מסוגלות זה לא רק עניין טכני פיזי.
לגמרי מסכימות הגבתי רק למשפט ספציפי -בעזרת ה
"ובודדות הנשים שבאמת מסוגלות שנה אחרי שנה בלי לקרוס. בודדות מאוד."

רק דייקתי שלא תמיד זה עניין של לקרוס או לא. לפעמים פשוט סתם לא רוצים, לא בגלל קושי. כמובן באישור רב.
פעם בעלי שמע רבתיתי2
שאמר שאם אישה לא רוצה, כנראה היא לא מסוגלת...

כי ביננו, בשניה שיש איזה שהוא יכולת נפשית, אנחנו רוצות...
לפעמים רוצים אבל יש קולות מבחוץבתי 123
שקצת מבלבלים את הרצון.. נורמות.. דאגות
צודקתארלט

כשיש סיבה של קושי מבקשים היתר מרב

לא אמרתי שרבנים מתירים לכמה זמן שרוצים בלי סיבה...בעזרת ה
מצד שני ההודעה שלך רחוקה מלהכיל דעות שונות. וכן, המשפט הזה "בעיקרון לא מונעים הריון" לא מדוייק בכלל. כי גם את כתבת בעצמך אחכ שיש דעות שמאפשרות שנתיים אחרי לידה ללא סיבה מיוחדת.
בנוסף, כתבת שאם אישה התחזקה מהלידה אז חוסר כמיהה לילד נוסף זה לא סיבה. את היית רוצה לדעת שהביאו אותך לעולם כי צריך? ולא כי רצו? בוודאי שיש רבנים שיקחו את זה כשיקול. ילד לא צריך להגיע בדיעבד. ויש גישות שונות ורבות לגביי מניעה.
את בטח גם לא חושבת שיש רבנים שמתירים מניעה לפני ילד ראשון. יש כאן כמה בפורום שיעידו לך שקיבלו.

מציעה לפתוח את הראש. מכבדת את הדרך שלך ולא חושבת שאת צריכה לחשוב כמוני. אבל צרמה לי הנחרצות בהודעה שלך שמכריזה מה חילוני ומה תורני.
אני לא מביאה ילדים כי צריך...שמחה
הפוך:
ילדים זה אושר עילאי, שפע אדיר.
לא מסוגלת למנוע את השפע הזה.
כיום נאלצת בגלל סיבות רפואיות. עצם הרעיון של מניעה קשה לי מאוד
מעולה. לך יצא שאת גם מאמינה בזה וגם שמחה בזה. יש כאלה שלא בעזרת ה
אף אחד לא התווכח על האם ילדים זה אושר או לא. אם מישי בוחרת להביא רק חמישה ילדים זה אומר שהיא חושבת שילדים זה לא אושר עילאי? זה האושר העילאי שלה. וזה האושר העילאי שלך.
נחשון בן עמינדב. כל הכבוד על האומץ לומר את האמת.בת הרים

ולא משנה אם מגדירים את זה כהשקפה או כהלכה, יש לשאול רב.

על ענייני השקפה אפשר לשאול רב. לא חייביםמיואשת******
למשל אם לגור בעיר מעורבת או דתית זה השקפתי, ואפשר לשאול רב. אבל לא חייבים
זה מאד משנה מה השקפה ומה הלכה
אני מכבדת את השקפת כולם אבל יש לדעת היטב מה שאלה הלכתית ומה שאלת דעת תורה. זה לא אוצו דבר
מוסיפה..באר מרים
ואני זוכרת את הסיפור שלך..

ואת, למשל, תיאר מצב של קושי אמיתי שנמשך לאורך תקופה ארוכה ואכן הצדיק מניעה ארוכת טווח.

אבל קושי סטנדרטי שכולנו חוות כל הזמן של שילוב עבודה בית ילדים וכו או רצון לרווח משיקולים פרטיים שונים של רווחה ונוחות הוא לא סיבה מוצדקת למנוע..
בעינייך לא מיואשת******
בעיני כן
ויש רבנים שמסכימים על זה
ויש המון המון שלא שואלים. פשוט המון. מאד דוסים. תסתכלי סביבך על הרווחים בין ילדים, מספר ילדים ממוצע במשפחה וכו. משפחות שההורים גילאי 30-35 כזה, יש רווחים שונים ופחות ילדים מאשר במשפחות של הורים בני 50-60. הדור השתנה , רבנים אחרים, ואנשים שלא שואלים (ולא ניכנס לזה שוב)
קושי סטנדרטי של גידול ילדים בהחלט סיבה למנוע לאנשים מסוימים. אצלך לא וזה בסדר ואצל אחרים כן. את לא יכולה להכליל ככה בנחרצות
בחברה שאני מכירה זה הפוךאורי8
להורים שלי ולהורים של חברותי יש בדרך כלל פחות ילדים מלדור שלי( אני קצת מעל 40). לדור של ההורים שלי היו בממוצע 4 ילדים , לי ולהרבה חברות שלי ב"ה יש יותר.
לשאלת הפותחת, אני מראש ממש רציתי משפחה גדולה, ההנקה מנעה לי שנה ועד הילד השביעי זה הספיק לי. היום אני לא מבינה איך היה לי כח, אבל פשוט היתה לי מוטיבציה ענקית למשפחה גדולה, אפילו פחדתי למנע, מחשש שמשהו במניעה יפגע לי בפוריות . לפעמים השתמשתי בשמ"פ לדחות הריון בחודש - שניים נוספים.
ואני חייבת לומר שתמיד איכשהו הדברים הסתדרו, בתחילת. הריון או לפני לידה חששתי מאיך נסתדר עם קושי מסויים עם אחד הגדולים ופתאום הבעיה נפתרה . באחת הלידות היה לנו מינוס ממש גדול ויומיים אחרי הלידה נכנס סכום גדול באופן בלתי צפוי, מהפרשים ביקשנו במקום העבודה אבל לא היה בטוח שיאשרו.
באחד ההריונות הייתי בדיוק בתהליך חיפוש עבודה וחששתי איך אכנס ככה להריון. החלטתי להשאיר את זה לקב"ה. וב"ה, באותו יום שגיליתי את ההריון קיבלתי הודעה שהתקבלתי למקום עבודה שמאוד רציתי ועם כל החששות שלי קיבלו שם את ההריון מאוד יפה .
אני לא אומרת שחייבים להתנהל כמוני, כן חייבת לומר שראיתי סיעתא דשמייא כשלא חישבתי את כל החשבונות לפני כל הריון. ובכל זאת את שני הילדים האחרונים ריווחתי יותר וחשבתי יותר. לכן אין לי כלל אחד לומר, לכל אישה וגם לאותה אישה בתקופות זמן שונות זה שונה.
זה מה זה נכוןאדל35

לא סתם נאמר "שלושה שותפים באדם: אביו, אמו וקב"ה".

רואים הרבה סיעתא דשמיא.

לפני הלידה של הקטנציק שלנו היינו במינוס גדול, אחרי הלידה המינוס הצטמצם עד שנעלם לגמרי, אפילו שהיינו כבר עם שלושה ילדים.

הרבה דברים שאני צריכה פתאום אני מגלה שמישהי מוסרת, או מוכרת יש שנייה, או מוכרים במבצע. 

הרבה פעמים אנשים עוזרים אחרי לידה בלי שאפילו ביקשתי. 

יש  עזרה מהשמיים. מרגישים את זה.

באר מרים, ניסחת את זה ממש נכון!אדל35


באר מרים- אהבתי מאדמשיח עכשיו!
בעיני הכמיהה היא השאלה הראשונהחולת שוקולד
אם יש כמיהה אפשר להסתדר עם לימודים, כסף וכו
לא מבינה איך אפשר להביא ילד בלי כמיהה, גם אם אין שום מניעות אחרות, איך אפשר לגדל ילד בלי לרצות את זה??
(טוב, אבל אני אישית גם לא רואה ערך בלהביא ילדים, אפילו הפוך, זה אגואיסטי בעיני)
ואני גם לא חושבת שההנחה שצריך סיבה למנוע ולא הפוך נכונה כי כשנולד ילד קורה משהו אקטיבי, אז מחליטים כשרוצים שינוי, שמשהו יקרה, ולא כשרוצים מצב פסיבי
רציתי רק להגידאדל35

דבר אחרון שאם נגיד שכל הדעות נכונות ויש מקום לכל הדעות אף פעם אי אפשר להגיע ככה לאמת.

אז האמת אצלך?בעזרת ה
אוקי, אז תקבלי את האמת שלימיואשת******
וברצינות, זה כמו שאני אגיד שהחסידים טועים כי הם לא כמוני ובעיניהם צריל ללכת בצורה מסוימת בלבוש
אמת היא שצריך לקיים תורה ומצוות . יש מלא גשרים דעות רבנים וקהילות
והמחשבה שיש אמת אחת מוחלטת גורמת לפילוג ושנאה כלפי מי ששונה ממני וחבל
יש דעות שונות בתוךאדל35

גבולות ההלכה, וזה בסדר. מה קשור, האמת לא אצלי.

אני מדברת על הלכה, שהיא אמת החיים, אמת התורה.

בעניין המדובר, לא שמעתי על דעת תורה להתיר לזוג מניעה ללא זמן מוגבל, מכל סיבה, לא משנה מהי. (ואני הרבה שנים לומדת תורה)

לדוגמה, אם יש סיבות למניעה אמיתיות: כמו בעיות בריאות, קשיים נפשיים, בעיות כלכליות קשות, אז בדרך כלל הרב בוחן את המקרה ונותן את דעתו: כמה זמן מותר למנוע הריון. לא שמעתי על היתר למנוע הריון כי רוצים למשל תענוגות, או חדר נפרד לכל ילד או מחשב לכל ילד.

70 פנים לתורה, כשדגש על התורה, אבל אם כל אחד יביא כל דעה ויגיד שזה בסדר רק בגלל שזו דעתו, לא בטוח שזאת אמת. האדם לא תמיד אובייקטיבי.

 

 

 

אז לא שמעת. אני כן. נסיים בזהמיואשת******
לדעתי רב המשפחות בציבור הדתי ובטח החרדי לא מונעים בגלל תענוג44444
אלא בגלל מחסור במשאבים: כסף, כוחות נפש, זמן וכד'... (כל משפחה עם הקושי שלה).
ואני מסכימה איתך לגמרי שמניעה זו שאלה הלכתית רק ההבדל בינה לבין הרבה הלכות אחרות שזה תחום שיש בו הרבה אפור והרבה מקום לשיקול דעת.

ואני רק אעיר, שיחסית לדורות הקודמים הילדים ב-2 דורות האחרוניים נהייו הרבה פחות עצמאיים (שזה נושא בפני עצמו) מה שמקשה מאד על גידול ילדים גם במשפחה ללא קשיים כלכליים.
חוסר העצמאות משליך על המון דברים גם מבחינת זמן (זמן לקחת ולהחזיר), משימות שמתווספות להורים (למשל הילד לא עצמאי ללכת בעצמו למכולת ולעשות קנחות) וגם מבחינה כלכלית (קייטנות וצהרונים בזמן עבודת ההורים).
בנוסף, אני גם מסכימה שהגישה היא שצריך סיבות למנוע ולא סיבות44444
להכנס להריון.
פרקטית, ברב המקרים לדעתי אין ממש הבדל.
בפועל, בהרבה משפחות דתיות מרווחים כשיש קושי (ולא צריך לגסוס בשביל זה ...) ומפסיקים להביא ילדים כשמתכלים המשאבים.

ככה שלאותו מצב במילא מגיעים מ-2 הגישות.
אני מסכימה שבגדול הילדים נהיו פחות עצמאייםאדל35

אבל זה גם תלוי בגישה של ההורים.

אני מסתכלת מסביבי ורואה ילדים שהורגלו לכך שאפילו בגיל 15 עוד מסיעים אותם, מגישים להם, מכבסים להם וכו'.

לעומתם אני רואה נערות ונערים במשפחות אחרות באותו גיל לוקחים חלק פעיל בבית, ועוזרים להורים, כי הם חונכו לזה.

 

גם לגבי רמת חיים: יש משפחות ש"חייבות" חדר לכל ילד, מסעדות, בגדים ונעליים כל חודש וכו'.

לעומתם יש כאלה שסמתדרים מצוין עם 6 ילדים ב4 חדרים, בגדים שעוברים מילד לילד, (ברור שצריך גם לקנות), אוכל פשוט יותר וכו'.

גם היום זה הרבה עניין של סדר עדיפויות וחינוך...

 

 

הדוגמאות שאת מביאה מצחיקותמיואשת******

6 ילדים ב4 חדרים זה סטנדרט לגמרי.

לא חושבת שיש פה בנות שמונעות בגלל שלא יהיה להן חדר לכל ילד. את לא בפורום תל אביב צפונבוני ואין פה משפחות של שני ילדים וכלב.

 

אני כתבתי רק לסבר את האוזןאדל35

גם בציבור שלנו לפעמים יש 6 או 8 ילדים ב4 חדרים, ולפעמים יש את אלה שהביאו 3 ילדים בדירת 4 חדרים, ולא רוצים עוד, לא נוח להם. נגיד, את האמת, זה קיים גם בציבור שלנו.

לא יודעת למה את חייבת לכתוב בצורה כזאת, יכולה להיות יותר נחמדה.

אשתדלמיואשת******
לא התכוונתי להעליב אבל את היית נשמעת מאד נחרצת על מה נחשב בעינייך סיבה אמיתית וכמה זה לא בסדר שאנשים מתנהגים אחרת ושיפוטיות גורמת לי להגיב בחריפות לפעמים

עימך הסליחה
עכשיו שהגדול שלי ביסודי ויש לי חברות עם ילדים כבר בסוף יסודי44444
אני ממש רואה את הפער העצום בין הדור הנוכחי, דורי ובעיקר דור ההורים שלי.
דווקא לא התכוונתי כ"כ לחוסר עצמאות בגלל חוסר שיתוף פעולה של הילד אלה מלכתחילה מה העצמאות שההורים רוצים לתת לילד+ המושא החוקי.
אני אתן דוגמאות:
1. חציית כבישים- בדור ההורים שלי (60+) היה נורמטיבי לגמרי שבני 5 חוצים לבד גם בערים, בדורי זה עבר לגיל 7 והיום זה לכיוון גיל 9.
ילד שלא חוצה כביש לבד זה גם ילד שצריך יותר משאבים והוא גם לא עוזר ב"שליחויות".
זה בעיני הכי משמעותי!

2. קניית תרופות- בעבר חופשי יכלת לשלוח בן 10 (גם בדורי- גילאי 30) שיקנה תרופה ויחכה בתור הארוך. היום אסור למכור תרופה לילד מתחת לגיל 14!!! גם לא תרופה ללא מרשם.

3. ליווי רפואי- היום עד גיל 16, אם אני לא טועה, אסור לילד להיות לבד עם הרופא- חייו ליווי מבוגר.

4. שהיה עם אנשי מקצוע- היום הרבה חברות לא נותנות שירות בבתי לקוחות אם אין בבית אדם מעל גיל 18!!!

5. שהות לבד בבית- בעיקרון מבחינה חוקית מותר מגיל 6 החוק לא ממש השתנה. בפועל, בעבר די עגלו פינות ואפילו השאירו בגיל 5 היום הרבה לא משאירים בגיל 6.

6. הליכה ברחוב לבד ללא חציית כביש- בדור ההורים שלי אפשר היה לראות גםילדים בגיל 4 הולכים לבד ברחוב (בסיפורים הישנים הילדים הולכים לבד לגן) היום זה 7 ואף יותר.
וזה נכון לכל השהייה בחוץ- בעבר היה אפשר לראות מלא ילדים בשבת צשחקים מחוץ לביה"כ, היום רואים את זה הרבה פחות (ואם רואים אז גיל הילדים עלה).

7.גיל בייביסיטר- בדור ההורים שלי בת 9 נחשבה בהחלט בוגרת לבייביסיטר, בדורי יותר לכיוון 12-13, היום אני יודעת על הרבה שמחפשות לא מתחת ל15-16.

כל הדברים הנ"ל ממש מקשים מבחינה פרקטית- טכנית בגידול ילדים ופה יש פערים גדולים בין הדורות.
ואגב אני לא חושבת שמניעה זה דבר רעאדל35

אני חושבת ההפך, אפשר למנוע  הריון באופן זמני, כשיש סיבה אמיתית אחרי התיעצות עם תלמיד חכם.

כן, אבל את מוכנה לקרוא סיבה אמיתית רק לדברים מסוימיםמיואשת******

ולא מבינה שיש אנשים שהסיבה האמיתית שלהם היא אחרת משלך. ואין לך זכות לקבוע שהסיבה שלך אמיתית ושלהם לא.

לפי מה שאת כותבת אין דבר כזה סיבה אמיתיתאדל35

כל אחד והאמת שלו, כאילו אין אובייקטיבי, הכל אישי, וזה לא נכון.

ולפי מה שאת כותבת את קובעת מה אמת ומה לאמיואשת******
וזה הכי לא נכון
עדיין לא הבנתי את הרעיון שלך שאם את אומרת שמשהו הוא סיבה אמיתית אז זה אמת, ואם אני אומרת אז זה לא נכון.
ממש לא, הפוך אני אומרת שצריך להתיעץ עם תלמיד חכםאדל35

שיש לו דעת תורה, והתורה היא מקור האמת.

תפסיקי להעליב.

וברור לך שיש כמה סוגי רבנים?מיואשת******
ושיש כאלו שיתירו על פי קושי שבעינייך הוא לא ״אמיתי״ ?
ואני לא מנסה להעליב
את כתבת ״כשיש קושי אמיתי מתייעצים עם רב״
ואני הגבתי לך שהמושג קושי אמיתי הוא לכל אשה מה שקשה בעיניה
אני יודעת שיש הרבה רבניםאדל35

עם הרבה דעות, אז שכל אחד תשאל את הרב שלה. אם זה בגבולות ההלכה, זה בסדר.

אני פשוט הכרתי משפחות שקבעו מתי הם מביאים ילדים רק לפי מה שנוח להם. קצת לא נוח - לא מביאים, וכמובן שלא התייעצו עם שום רב. חבל...

רק לגבי ההתייעצות עם רב....44444
תחשבי לרגע שיש רבנים עם אלפי תלמידים בגיל הפוריות, אם כל אחד יבוא לשאול אחרי כל לידה הרב יתעסק רק עם זה כל היום....
בסופו של דבר כמעט 100% מהנשים זקוקות לזה, זה לא אפשרי- פרקטית במיוחד שיש מקרים שהתשובה די ברורה....
בעיני לשאול רק אחרי שנתיים מהלידה, למשל, זה כבר מאוזן יותר....
תלוי ברב, תלוי בגיל האשהאדל35

תלוי גם במקרה.

הרב שלנו למשל רב מפורסם, רב קהילה וראש מוסדות, ויש לו שעה ביום בה הוא עונה על השאלות גם הכי אישיות.

לפי מה ששמעתי יש רבנים שמתירים מניעה שנתיים אחרי הלידה כמובן תלוי במקרה, יש כאלה שמתירים שנה, ויש כאלה שגם וגם, שוב תלוי מקרה. למשל שמעתי על זוג שהביאו את הילד הראשון אחרי גיל 30, אז הרב התיר להם שנה הפסקה ולא שנתיים. אולי אם היו צעירים יותר היה מתיר יותר זמן.

לרב שיש לו אלפי תלמידים ואפילו מאות שעה ביום זה לא מספיק44444
(שמיועדת גם לכל שאלה אישית- לא רק מניעה).
ההחלטה האם להביא ילד נוסף אחרי שנה או שנתיים מהלידהאדל35

זה ממש לא עניין שולי.

אם הזוג מוכן, למה לחכות עוד שנה עם מצווה כזאת גדולה, להביא ילד לעולם ולגדל אותו לתורה?

מצד שני אם הזוג לא מוכן עדיין וצריך עוד קצת זמן בשביל לא לקרוס ח"ו, אז עדיף כן לדחות לעוד שנה.

באמת לא תמיד יודעים אם מוכנים, בשביל זה מתייעצים בעניין של מצווה כזאת גדולה.

 

ממה ששמעתי הרבנים מעדיפים שכן יבואו אליהם, בשאלה הזאת, אפילו שזה על חשבון הזמן שלהם.

שמעתי מרבנית מפורסמת שאפילו כואב לה שיש לא מעט זוגות שבכלל לא חושבים להתיעץ.

כשלא יודעים באמת הזמן לשאול שאלת רב.44444
אבל אם למנוע 3 חודשים אחרי לידה מסיבה בריאותית אין עניין לשאול רב.
לא סתם הרבה רבנים נותנים טווח זמן שלא צריך לבוא לשאול כי התשובה כבר ברורה וזה מקרה נפוץ אצל אחד זה שנה, אצל האחר- שנתיים אבל עדיין יש טווח זמן שלרוב אין כוחות בו להכנס להריון.
אגב, מי שיזם איתנו שיחה על מניעה שהייתי בהריון הראשון היה רב מהישיבה של בעלי.
אתן לך דוגמה למה חייביםבתי 123
היתר של רב .. פרטי או אישי לא משנה..
את יכולה בעצמך ללמוד בדקדוק הלכות כתמים רבנית אפילו יכולה לשבת ליד בעלה הרב וללמוד שנים כמו שעושים שימוש אבל רק רב יוכל לפסוק
לפסיקה של רב יש כוח וזה הרבה מעבר להבמה השכלית שלנו
לכן בעניין כזה שמדובר על מצווה גדולה ובפסיקה שנוגעת לחיים שלמים צריך את הכוח של הפסיקה גם אם את בטוחה במאה אחוז שרב יתיר
דוקא יש יועצות הלכהיערת דבש

שמותר להן לייעץ והתיר לנשים כתמים וכו'

 

לפסוק ממש-לא.

אבל הרוב במילא לא פסיקות.. 

 

ולעינינו אני מכירה ושמעתי על רבנים שאפילו שהיה כבר כמה בנים ובנות

לא התירו לאשה למנוע ..ואפילו מיד אחרי הלידה.

זה הרב שלה- מה תעשה?

 

פשוט הזוי.

וזו לא הלכה.

 

אם לאשה אין כוחות

גם אחרי שנתיים מהלידה, אף אחד בעולם לא יכול לאסור עליה למנוע..

ולצערנו יש מלא רבנים שעושים את זה.

 

אם כל הרבנים היו ממש מתחשבים לפי כוחות הזוג-מילא..

זו בחירה של האישה בכלליותבתי 123
ללכת בדרך התורה והמצוות ובטח בחירה שלה אם לשאול רב
זה באמת עניין של השקפת עולם ואמונה
גם מדריכת כלות יכולה לעזורבתי 123
בנושא כתמים אבל בכתמים אדומים וחומים רק רב יכול לפסוק
זה ממש ממש תלוי ברב.44444
יש פסיקות, בדר"כ חסידיות שלא מונעים ויהי ממש- רק ממש פיקוח נפש ויש פסיקות שמתירות ריווח (בטח שיש בן ובת) כל עוד ההורים מרגישים שאין להם כוחות ומשאבים והם מותשים ועל שנתיים אין בכלח מה לשאול...
לא צריך לשאול רב אם צריך לצום ביום כיפור יום אחרי לידה.44444
למה? כי יש טווח זמן שבו אוטומטית אסור לצום כי זה מסכן את רוב מוחלט של הנשים.
במצב בריאותי מורכב- צריך- כי לא יודעים את ההלכה.
אםיודעים- למה לשאול?
לא צריך לשאול כי ההלכה אומרת שאסורבתי 123

לצום יום אחרי לידה כי זה פיקוח נפש

אין הלכה שאומרת שאסור להביא ילדים צפופחם זה תלוי ביכולת של האישה בעיקר יש רבנים שנותנים היתר כללי לשנתיים אחרי לידה ואם הם מקובלים עליך כמובן שאת לא צריכה לשאול אבל לא כי א יודעת את ההלכה  אלא כי יש לך היתר כללי

 

 

מתייעצים בשביל לדעת את ההלכהחולת שוקולד
ההלכה, הרב לא יודע יותר טוב ממנו אם אנחנו מוכנים או לא
נכון, אבל ההלכה לא מנותקת מהמציאותאדל35

הרב נותן פסק הלכה בהתאם למצב של בני הזוג.

נכוןחולת שוקולד
אז הניסוח שלך פשוט לא היה מדוייק, מתייעצים כדי לדעת את ההלכה במצב הנתון ולט כדי לדעת מה המצב הנתון
אני לחלוטין לא מביאה ילדים לעולם כי זו מצווהמיואשת******
אני רוצה ילדים אז אני מביאה אותם

אני גם לא אוכלת כי זה מצווה לברך. אני אוכלת כשאני רעבה או כשזה טעים לי
ואני גם לא הולכת למקווה כי זה מצווה אלא כי אני רוצה להיות עם בעלי (לא בגלל שזו מצווה)
ילדים אני לא מביאה לעולם כי זה מצווה.
נכון, יש בזה מצווה ויש בזה אידיאולוגיה, זה עדיין אפילו לא עשירית מהסיבה שאני מחליטה להביא עוד ילד לעולם

ואגב המשפט של - מצווה כזו גדולה להביא ילד לעולם ולגדל אותו לתורה. אז גם לגדל זה מצווה כמו שאת אומרת והיא לא נגמרת לאורך שנים ועוד הריון דווקא מאד מפריע לי במצווה הזו.. אבל זה סתם הערת ביניים

הנקודה היא שכל ההסתכלות על הבאת ילדים לעולם כי זה מצווה בעיני שגויה ואף
עצובה ואם הייתי יודעת שהובאתי לעולם על ידי ההורים שלי בעיקר בגלל שזו מצווה הייתי ממש עצובה מאד מאד מאד מאד.
נקודה למחשבה הקב״ה אהה ע באשה רצון עצום לילדים (ולא לנטילת לולב למשל או לנתינת צדקה) כי כנראה הידיעה שמשהו מצווה. היא ממש לא סיבה מספקת לעשות אותו במיוחד בקשיים של הריון ולידה (אלא אם כן את בדרגה של הארי הקדוש או משהו)

זהו.
אני יודעת שיש לה כאלו שחושבות אחרת אבל רציתי לומר את דעתי
מצווה זה לא משהו חיצוני ומנותקאורי8
מבחינתי כשאומרים שזו מצווה זה חלק ממבט עמוק על החיים , מבט שהוא חלק ממני. לא מצוה חיצונית, מורכב לי להסביר בכתב, אבל אנסה, אני מבינה שכשאומרים שיש מצוה להביא ילדים , זה מתחיל משאלות יסוד-מה אנחנו רוצים/ מחפשים בחיים? מה חשוב לנו? מה סדרי העדיפויות שלנו? לשם מה אנחנו חיים? ומתוך התשובה לשאלות האלה, כשמשתדלים שהתשובות יהיו מתוך עולם של תורה, ורוצים לעשות את רצון ה' מופיע גם רצון להביא ילדים לעולם, לא כציווי שמישהו ציווה עלי, אלא הרצון לעשות את רצון ה' ולהוסיף עוד נשמות בעולם. זה מתחבר עם הרצון הטבעי ללדת ילדים. לפעמים הרצון הזה נתקל במציאות שכרגע הבאה של ילדים נוספים תקשה מאוד על גידול הקיימים ואז צריך למנע.
ולכן לא חושבת שצריך להעלב או לכעס על מישהו שמביא עוד ילדים כי זו מצווה, ההפך, רצו אותך כי ראו חשיבות ורצו עוד נשמה בעולם. רצו להוסיף עוד טוב בעולם הזה , זו ההגדרה של מצוה בעיני .
כתבת מקסים. מזדהה מאדארלט


אמרתי עצובה ולא כועסתמיואשת******

וכן, אם הייתי היודעת שזו הסיבה *העיקרית* להבאתי לעולם הייתי עצובה.

זו אני

מה שחשוב לי בחיים זה לקיים תורה ומצוות. לא כתוב בשום מקום שצדקה פחות חשובה מפרו ורבו ובכל זאת לא כל יומי מסתובב סביב צדקה, לדוגמא. ואם אני רואה מישהו ברחוב מבקש צדקה ולא מתאים לי עכשיו לתת לו לא אלך לשאול שאלת רב (בסדר, אל תתחילו להיכנס לזה זה לא אותו דבר לגמרי ובכל זאת...)

הענין הוא שהמצווה הזו קיבלה תשומת לב שיוצאת מכל פרופורציה לשאר המצוות ואף אחד עוד לא הביא הוכחה שיש לזה סיבה כלשהי.

כשאני חיה לפי דרך התורה והמצוות אני מקדישה תשומת לב לכל המצוות והיכולת שלי לקיימן ולא מרגישה פחות טוב אם לא מתאים לי עכשיו הריון מאשר אם לא מתאים לי עכשיו לתת צדקה או להפריש חלה. להיפך, הריון וילד זה עם משמעויות לאורך ימים ושנים עד 120 ולכן אני אקדיש לזה הרבה יותר מחשבה ל"מתי כן" מאשר מצוות אחרות בגלל המחויבות של זה.

 

מסכימה איתך לגמרי לגביי הפסקה השניה. ילודה היום נהיה ענייןבעזרת ה
של נורמה ופחות באמת הלכה.
מכירה נשים שלא יקחו מניעה לפני ילד ראשון כי 'שומו שמים' מי יתיר, אבל בדברים אחרים ממש לא מקפידות... ולא שואלות רב. למה? כי זה נורמה שאסור למנוע.
והדברים האחרים שלא מקיימות? יותר מתקבלים בנורמה החברתית, אז שם מעגלים פינות...
הן לא מונעות לפני ילד ראשון כי באמת אין היתר אלאארלט

אם כן יש סיבות מיוחדות. מה הקשר לעברות אחרות, אם נעשות? ברוך השם שמקפידות על כך. ושום עברה שעושים לא מתירה עברות נוספות.

תקראי שוב את ההודעה שלי, נראלי שלא הבנתבעזרת ה
לא אמרתי שעבירה אחת מתירה עבירות אחרות. ולא נכנסתי למה יש היתר ולמה אין היתר, התייחסתי לכך שיש דברים שהם נורמה ולכן כך עושים. צריך לעשות כי זה רצון ה' ולא כי החברה ככה החליטה.
כשעושים לפי נורמה נוצר מצב שילד מיד אחרי החתונה זה וטו אבל כל מיני ענייני צניעות פחות...


ותתפלאי, יש היתרים לפני ילד ראשון, אך בדכ לתקופה קצרה.
התכוונתי לומר ש ההקפדה לקבל היתר/לא למנועארלט

נובעת לדעתי מרצון לא לעשות עברה, והעובדה שאותה אשה עושה עברות אחרות/מעגלת פינות, לא מעידה על כך שבענייני מניעה היא נסחפת אחרי נורמה. ולגבי היתרים לפני ילד ראשון- אני חושבת שאכן יש, אבל כשהרב משתכנע שיש סיבה חשובה. 

שובבעזרת ה
יכול להיות שיש נשים מסויימות שמה שאת אומרת נכון לגביהם. הנקודה שניסיתי להעביר זה - שיש הרבה עניין של נורמה בענייני מניעה ולא רק הלכה.


לגביי סיבה חשובה / מיוחדת וואט אבר זאת הגדרה מאד רחבה ומשתנה. מה שאת תגדירי חשוב זה לא בהכרח מה שאני אגדיר ולהפך. בעיניי זמן לבנות את הזוגיות (לא בשביל הפאן, בשביל לבנות, להכיר, ליצור יחד משו משותף וחזק) זאת סיבה חשובה מאד שתתרום אחכ לקיום מצוות פרו ורבו.
סומכת על הרב שכל אחד עושה לו, שיפסוקארלט

בהתאם להכרותו/הקשבתו/  עם הזוג השואל.

הלוואי שהייתי יודעת להתנסח כמוךבריאות ונחת
את אלופה!!!!!
🌷🌷🌷🌷
תודה ❤️מיואשת******
לדעתי זו בדיוק הסיבהבתי 123
דוקא לחשוב ולשקול בכובד ראש מתי לא ולא רק מתי כן
צדקה אם לא תתני עכשיו יכול להיות שתוכלי לתת פעם אחרת
אף אחד בעולם לא מבטיח לאישה שאם עכשיו לא יתאים לה ילד בפעם הבאה כשתרצה יהיה ואם כן מתי
כשזו פסיקה של רב זה נותן כוח שההחלטה של האישה למנוע גם היא מצווה לשם שמים ..
את רק מחזקת את אמירתי שזה לא קשור למצווה בכללמיואשת******

"אף אחד בעולם לא מבטיח לאישה שאם עכשיו לא יתאים לה ילד בפעם הבאה כשתרצה יהיה ואם כן מתי"

 

אם כל הענין זה המצווה, אז אם הקב"ה לא ירצה שאני אקיים אותה, למה שאני אצטער?

אלא מה, מעורב פה המון רצון אישי לילדים, הרבה הרבה מעבר לרצון לקיים מצווה, ולכן את מדברת על "כשתרצה"

 

נכון, כל השיקול של שנות פוריות ומצבים שונים וכו זה שיקול, אצלי הוא חלק מהשקיול של "מתי כן", אצלך הוא חלק מהשיקול של "מתי לא"

אבל זה לחלוטין לא קשור לרצון לקיים מצווה אלא לרצון והכמיהה לילד כילד, ולא כמצווה.

 

חוץ מזה שההקבלה שלך לא נכונה, אם אני לא אתן צדקה היום אולי מחר ארד מנכסי חס ושלום ולא אוכל יותר לתת צדקה

זה נכון לכל מצווה שכתוב  -- מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה. זה לא נאמר רק על פרו ורבו.

 

אני לא באה לזלזל בקיום מצוות באופן כללי, אני רק מדגישה שהתשומת לב המאד מאד מאד מאד מאדדדדדדדדד מוגזמת שניתנה למצווה הזו על פני מצוות אחרות בחברה שלנו, אינה נכונה.

אפשר להקביל את זה למצוות ישוב ארץ ישראל שיש אנשים שלוקחים אותה לקיצון והולכים למקומות מסוכנים בשביל לקיים אותה ויש אנשים שלא. זה בעצם קיום מצווה אחת באש ובמים, בכל תנאי, שזה מקסים ויפה מאד, וזכותו של כל בן אדם להחליט שהוא לוקח מצווה אחת ומקיים אותה בדבקות גדולה - אבל זה בשום אופן לא אומר שכולם חייבים לעשות את זה

 

אם יש מישהי שרוצה לקחת את פרו ורבו, ולקיים אותה באש ובמים, בחולי ובכאב, בכל צורה שהיא, ולהרגיש שזו מהות קיומה, המצווה העיקרית שלה בעולם, דרך החיים שלה, מהותה כאשה שמביאה חיים ועוד ועוד שלל התבטאויות שעולות פה בדיונים - זו זכותה. זו פרשנות שלה. זה ממש לא אומר שככה התורה באמת מבקשת שנחיה

 

אני חונכתי שכל המצוות שוות , ורק על לימוד תורה נאמר שהוא כנגד כולנה (וגם זה בהסתייגויות שונות) ורק על שלוש מצוות נאמר יהרג ואל יעבור. ויש סיבה לדברים האלו.

על כן, אני אישית, לא מרגישה שיש לי צורך נואש לקיים דווקא פרו ורבו בדבקות ובקושי, ושכל יומי ומהותי יסובו סביב זה, ושכל פעם שקשה לי לקיים אותה אלך לרב. מבחינתי פרו ורבו כמצווה שווה לצדקה, למשל. או לכיבוד הורים. ואני מקדישה לה את אותו מאמץ ותשומת לב כמו להן.

בהחלט טוב מאד שאני אקדיש יותר מאמץ לקיום כל המצוות, ואתעלה בהן, אבל אני לא לקחתי לי את המצווה הזו דווקא, והחלטתי דווקא לה להקדיש את כל חיי ומשאבי בקיום תורה ומצוות. פשוט לא.

דבר ראשון נתתי את הדוגמהבתי 123
של צדקה רק כי את נתת אותה.
ולא אין שום מצווה שאם מחמיצים אותה זה כמו החמצה של פרו ורוו
דבר נוסף את צודקת לגמרי רוב הנשים..גם אני לא מביאה ילדים רק לשם המצווה
ולשאר העניינים שרשמת פשוט הדגשתי שזה מצריך שאלת רב.. דרך אגב יש מצבים שהאישה רוצה ילדים ורב צריך לפסוק שהיא חייבת הפסקה
ומכירה מקרים שהאישה היתה בטןחה שהיא חייבת הפסקה ולאחר בירור עם רב הסתבר שיש פתרונות אחרים או כיוון מחשבה אחר
מבחינת מצווה אין הבדל בהחמצהמיואשת******

מבחינתך, כמה ילדים יהיו לך בחיים יש הבדל "בהחמצה"

אבל זה פשוט לא קשור למצווה, אין הבדל מבחינת מצווה אם מחמיצים פרו ורבו או אם מחמיצים חסד והתנדבות או מחמיצים צדקה

מבחינת מצווה שלא קיימת ולא בטוח שתוכלי להמשיך לקיים בזמן אחר- זה אותו דבר

 

מבחינתך שאת מרגישה אולי לא יהיו לי יותר ילדים, זה שונה, אבל זה פשוט לא קשור למצווה

 

גם שיחה עם אמא אחות או פסיכולוג יכולה לתת כיוון מחשבה אחר אגב, אין שום בעיה ללכת לשאול רב. שכל אחת תעשה מה שבא לה. 

אני מביאה צד אחר, שלאנשים פחות נעים להודות בו, כי זה הנורמה היום, אבל את לא מבינה כמה נשים יש כמוני. אולי יותר מכמוך, אבל בטוח לא פחות. רק שהן שותקות מחוסר נעימות . ולכן חשוב לי להמשיך לענות בדיון הזה אף שהוא כבר יצא לי האף לגמריייייי.

זה בסדר גמור להתיעץבתי 123
עם אמא אבל רק לרב יש את הכוח מהקב"ה לפסוק
יש הבדלאדל35

בין מצוות. לא כולן אותו דבר בחשיבותן.

הרב שמואל אליהו הסביר בשיעור שלו שיש הלכה שניתן למכור ספר תורה רק בשביל שתי מצוות:

לימוד תורה, או לשאת אשה ( אחרי החתונה מקיימים פריה ורבייה)

לדוגמה, אם צריכים לקנות כלים כשרים, או לתת צדקה אסור למכור ספר תורה, ובשביל המצוות האלה -  מותר.

יש חשיבות גדולה במצוות פרו ורבו, כי זאת המצווה היחידה שעל ידיה ממשיכים את שרשרת הדורות של עם ישראל, מגדילים את עם ישראל. רק על זה נאמר "שלושה שותפים באדם: אביו, אמו והקב"ה". הקב"ה שותף עם ההורים. 

 

נכון שהרצון להביא ילד אצל האשה הוא חזק מאוד, כל ילד הוא מתנה. יעידו כל אלה שמחכות לילדים, כמה הן מצטערות. הרצון הזה  לא סותר שזאת גם מצווה גדולה. ההפך, בפנימיות שלנו אנחנו רוצים את המצוות, כי יש בנו נשמה - חלק אלוק ממעל.

צודקתבעזרת ה
מסכימה, באמת כתבת מקסיםאדל35

תורה ומצוות זה לא משהו מנותק מאיתנו, ההיפך: הנשמה האלוקית שיש בכל יהודי כמהה לתורה ולמצוות, אלא שלפעמים יש הפרעות חיצוניות.

אני חושבת שזה ממש לא סותר.

הרצון הגדול שלי לכל ילד, והשמחה בו באים ביחד עם הבנה שאני עושה מצווה גדולה בכך שמביאה ומגדלת אותם. כל אחד הוא מתנה משמיים. ודווקא, לפעמים כשיש גם קשיים בגידול שלהם, ההבנה שהגידול שלהם יש לו ערך רוחני, נותנת כוחות להמשיך הלאה. 

נכון שיש תקופה שצריך להתרכז בגידול של ילדים שנולדו, ועוד הריון יכול להקשות, אבל אני מאמינה, וכך מדריכים תלמידי חכמים שזאת תקופה וזה זמני ולא משהו גורף.

 

אני אישית גם ככה חיכיתי לא מעט לילדים ואחר כך זכיתי לשלושה ברוך השם, מאמינה שכל אחד כזאת מתנה גדולה, שלא מסוגלת למנוע להרבה זמן, אלא רק בשביל לאגור כוחות.

 

בנוסף, אני רואה כמה כל תינוק שנולד זה מתנה לאחים שלו. הם מעסיקים אחד את השני, משתפים אחד את השני, יש להם חוויות משותפות. בנוסף, הם גדלים ולומדים להתחשב ולהתחלק וכו'.

גם לנו ההורים במקום מסוים זה מרגיע: ילדים שגדלים יחד מורידים חלקית מהעומס הנפשי, כי יש להם חברה אחד של השני. (כמובן שגם אני משתדלת לתת לכולם תשומת לב).

 

לא שופטת אף אחד, רק כותבת מה שאני חושבת.

עובדה שרוב הרבנים כן זמיניםבתי 123
ויש להם זמן לענות על כל שאלה ואם הרב שלכם מאוד עסוק ואין לא זמן תבחרו רב אחר בשביל לענות על שאלות
אם כל תלמיד של הרב של בעלי היה שואל אותו44444
על מניעה אחרי כל הריון גם את הזמן שיש לו עכשיו לא היה לו.
את מגזימהלמה לא123

אישה לא שואלת כל חודש אם להמשיך את המניעה

זה פעם בשנה מינימום

לא כל אישה מהקהילה שלכם מונעת

חלקן בהריון

חלקן מונעות כבר

ורק חלק מסוים שואל

 

אם היית רואה את הלו"ז של הרב של בעלי......44444
בכל מקרה, אין עניין ללכת לרב לשאול אותו על מניעה 3 חודשים אחרי לידה כי הגוף חלש והוא ישר יענה שאין בעיה. 99% הנשים חלשות 3 חודשחם אחרי לידה. מתי לשאול? שיש שיקולים "חיצוניים" שהם לא בריאות נפשית/ גופנית בשנה- שנתיים שאחרי לידה.

כמו שאמרתי, שהייתי בהריון הראשון רב הישיבה של בעלי פנה אלינו מיוזמתו ואמר לו על עניין המניעה לצורך בריאות והתאוששות מהלידה ולא נתן דד-ליין.
אחרי כל הריון זה אומר מקסימוםבתי 123
שאלה אחת בשנה ואם בעלך כ"כ עסוק אפשר למצוא רב אחר
לגבי מה שכתבת על הזמן של הרבניםלמה לא123

תאמיני לי ששואלים אותם כאלה שאלות דביליות כל היום, שזה נחשב לשאלות ממש גורליות.וזה תפקידו של רב

יש לך פתרון פרקטי?44444
הרי בתכל'ס רוב כמעט מוחלט של הנשים זקוקות למניעה אחרי לידה (אפשר להתווכח על שנה או שנתיים) אז זה כבר מתחיל להתאזן..... (במיוחד במקרה של שנתיים שהרבה זוגות במילא רוצים למנוע עד שנתיים בחלק גדול מהלידות).
אין עניין להעמיס על רב שאלות שהתשובה שלו תהיה ברורה אליהן. באמת שיש התלבטות במקרה שהתשובה לא ברורה אז בהחלט צריך לשאול שאלת רב.
לא בטוחה שרוב הנשים חושבות על מניעה אחרי כל לידהיעל מהדרום
לק"י

לא יודעת למה את די בטוחה בזה.
(גם אם לדעתך זה נצרך, לא בטוח שהרוב בכלל רוצות. וגם אם לא הרוב אחוז נכבד)
לא יודעת איפה את גרה.....44444
כשגרנו בישיבה כמעט כל האברכיות לקחו מניעה בטח אחרי הילד השני ומעלה. אגב, זה היה נושא שיחה- לא ממש סוד.....
כמו שכתבתי רב מהישיבה פנה אלינו מיוזמתו ואמר לנו.
ישיבה דת"ל קלאסית.

כשיצא לנו לגור בקהילה ממש דוסית לדעתי הרב המוחלט מנעו לפחות מלידת הילד השני- כי לא נראה שכולן פתאום נתקלו בקשיי פוריות ואפילו בתקופות זמן דומות בין ילדיהן ובין אחת לשניה.
במקום מגורי הנוכחי- כנראה כולן מונעות, זו גם שיחת נשים נפוצה וגם לא נראה לי שכולן נתקלו בבעיות פוריות.....
גם החרדיות פה, אגב, מונעות.
אני לא יודעת מה מצב המניעה אצל השכנות שלייעל מהדרום
לק"י

אני גרה בעיר גדולה, והקהילה פה גדולה....
(חוץ מאלה ששואלות בווצאפ של הנשים על גלולות למניעה ואולי עוד חברות בודדות שסיפרו לי).

אני אישית יכולה להגיד לך שאצלי ההנקה מנעה יופי עד גיל שנה וארבע, ומניחה שאני לא היחידה. כך שאם אין הריון בטווח של שנה וחצי שנתיים זה לא בטוח ממניעה.
גם אני לא דיברתי עם אחת- אחת.44444
אבל שבשכונה שלמה ילדים לא בדיוק מגיעים כל שנה וגם כל שנתיים מעל מרווח ראשון זה יחסית לא נפוץ אבל מרווחים של 3 אפשר לראות אצל הרבה אז כנראה שהרוב מונעות....
ופה נדיר שמישהי מניקה מעל גיל שנה ובקושי עד גיל שנה..... אז זו כנראה לא הסיבה..
אפשר גם לגור אצלכם? אצלנו לחוצים כולם..בעזרת ה
בכיף 44444
בתכל'ס זה מצב נפוץ בהרבה קהילות דתיות לאומיות שהן לא חרד"ליות (גם תורניות- פה יש את כל הסקאלה אבל בתחום הזה אין כ"כ הבדל...).
האמת שאני די בטוחה בזהמיואשת******

שהרוב רוצות וגם אם לא הרוב אחוז נכבד (לאורך השנים והילדים, לא דווקא אחרי ילד ראשון כמובן)

זה שמישהי יודעת שהנקה מונעת לה ומשתמשת בזה זה לא אומר שהיא לא רוצה. זה פשוט אומר שיש לה דרך קלה יותר ולכן היא לא מקדישה לזה מחשבה, בהחלט אני חושבת שרב הסיכויים שאם לאותה מישהי הנקה לא היתה מונעת יותר מחודשיים, היא היתה רצה לרב (אולי לא אחרי ילד ראשון אבל אחרי שניים)

הסתמכות על הנקה היא לחלוטין רצון למניעה, רק בנוחות מרובה ובלי שאלות.

לגמרי.....44444
לא נדיר למצוא אפילו מטופלות פוריות שמונעות (אולי פחות זמן אבל מונעות).
בשביל זה יש רב.. וזה ממש לא מובןבתי 123
מאליו יש דברים שצריכים פסיקה של רב גם אם את בטוחה במאה אחוז מה התשובה שיתן לך
נכון. ובהחלט יש זוגות רבים שנמנעים רק אם יש היתר של הרב שלהםארלט


כל הדעות הן אמתחולת שוקולד
המתנה הכי טובה שתתני לבכורה שלך זה אח/ות! מתנה לכל החיים!!!ופרצת
גם אם היא תקנא, אז היא תלמד לחלוק וחחבור
יחד עם זאת אין ספק שילד מביאים רק כשרוצים. לדעתי לא הוגן להביא ילד כשההורים לא באמת רוצים.
עונהאורוש3
יצא לך שרשור מעניין וענו לך הרבה דברים יפים ועקרוניים.. פחות התייחסו למקרה הפרטי. בקשר לאהבה- כבר אמרו לך. הלב מתרחב בפלא ויש לכל אוצר מקום משלו...
בקשר ליתר הדברים, אני מאמינה שכן צריך רצון פנימי והשתוקקות שקשה לשים את האצבע איך לדעת כי לכל אחת זה אחרת.. וזה נראה שיש לך.
יחד עם זה צריך לדעתי כן לערב שכל, מה המצב הזוגי, הפיזי, הנפשי והמשפחתי, ואם יש משהו כלכלי קיצוני. לא פירטת על זה ואת גם לא צריכה, זה בינך לבין בעלך.. אמרת שההריון לא היה פשוט, קחי בחשבון.
באופן אישי שלי (וזה סופר אנדבידואלי)-
בעיני 11 חודש זו ממש תינוקת עדיין ואני לא הייתי רוצה הריון נוסף בשלב הזה וגם אני עוד לא חוזרת לעצמי מאה אחוז פיזית ונפשית והתינוקות שלי עוד לא ישנים בלילה נורמלי ולא קרוב (שזה סופר משמעותי למצה הפיזי ולעייפות של הריון). בשבילי צפוף שווה לקרוס. כל אחת חייבת להכיר את הכוחות שלה.
המון הצלחה!
לפי השאלה- לחכות. בהצלחההעני ממעש


לפי השאלה- לא לחכות בהצלחה חיוך-כוח י'
חחח בקיצור הכל תלוי בך ובמה שאת מרגישה. ילד צריך לבוא לעולם מתוך רצון ואהבה ושמחה. כשתרצי אי"ה משמיים ימלאו משאלות ליבך לטובה.
אני אחרי הילד הרביעיאני זה א
רציתי קצת הפסקה אבל נורא התלבטתי עם עצמי בכלל אם אני באמת רוצה למנוע בסוף שאלתי בכל זאת רב והוא התיר לי למנוע אפילו כבר קניתי גלולות אבל עדין התלבטתי אם אני רוצה או לא בסוף החלטתי לא למנוע ולהסתמך על הנקה בלבד ואני יודעת זה לא נחשב מניעה. אני חושבת שעצם זה שהרגשתי שאני לא חייבת להביא עוד ילדים שמותר לי לחכות הרגיע אותי ונותן לי כוח לקבל עוד הריון כשיהיה.. ולגבי הפחד עדין קיים אבל בצורה מזערית. אצלי עיקר הפחד הוא מה הריון עצמו שעובר עם הרבה שמירות אז הלידה מבחינתי כמה שכואב זה החלק הטוב בסיפור..
יש לי שאלה שמעולם לא קיבלתי עליה תשובהטרכיאדה

האם מותר למנוע הריון או אסור?

אם אסור- אז איך יתכן שיש כל מיני סוגים של היתרים והתאמות (קושי נפשי/פיזי/כלכלי וכו')

ואם מותר- אז מה הפשר שמותר רק לאחר ששואלים? מותר אז מותר

לא מצליחה למצוא עוד איסור בתורה שמותר בכל מיני תנאים מסוימים המשתנים לפי הקושי של האישה.

ולכן, אני אישית מונעת בלי לשאול.

הרי בכל האיסורים בתורהטרכיאדה

אין אפשרות של התגמשות והקלות (מלבד פיקוח נפש שדוחה את כל המצוות) אז איך פתאום באיסור של מניעת הריון אפשר להתגמש? משמע שמותר למנוע, אז אם מותר, למה צריך לשאול?

זו באמת שאלה טובה.. עונה ממה שאני יודעתבתי 123

 המצווה של פרו ורוו היא על הבעל ולא על האישה אז לאישה אין איסור בביטול המצווה אבל מכיוון שהיא (המצווה) תלויה  באישה הזוג צריך לקבל היתר של רב ובאמת אם הסיבה שרוצים למנוע היא בגלל האישה לרוב נותנים היתר

 

כיצלא הכל שחור- לבן אסור- מותר.44444
יש פה הרבה שיקול דעת.
בנושא הזה יש גם המון דעות.
הכל בנוי על אמונה אמונה ושוב אמונהבמחילהאחרונה

ואז מקיימים את ציווי השם וסומכים עליו בעיניים עצומות

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

לא. הוא החדיר את אותו ההתקן בהיסטרו'אמהלהאחרונה

אני הלכתי למרכז בריאות האישה כדי לבדוק למה יש דימומים ואז אמרו לי שההתקן זז

אח"כ הפנו אותי להיסטרו'

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדש

הרגשתי לגמרי כמוך

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

תודה לכולן!אור.י

אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.

משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...

בחורף האוויר הרבה יותר יבש. לכן גם האטופייםאמהלה

סובלים הרבה יותר בחורף (גם פסוריאזיס יותר גרוע בחורף)

וגם אנשים עם עור רגיל בד"כ מתייבשים יותר... כמה אנשים צמודים לקרם ידיים עכשיו? הרבה יותר מבקיץ.

יכול לביות גם כמה רמות לאוטופיקילד בכוראחרונה

אצלנו זה בא והולך.. וזה יחסית קל

אבל זה מציק להם וכמה ימים עם הקרם והם מתאפסים

Pph כבר כמה לידות ברצף.אשירה לה'.

אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.

אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.

אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה

כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:

-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה

-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.

להבנתי יש בתי חוליםמוריה

שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.

שווה לברר.

אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.

אולי ישמע מוזרדפני11

אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.

לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר

לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון

שאלהאחת כמוני

לא מקבלת אחרי הלידה פיטוצין בזריקה כדי למנוע?

אצלי אחרי לידה ראשונה עם pph נורא, קיבלתי בשתי הלידות שאחרי בנוהל זריקות מיד לאחר הלידה וב"ה זה לא חזר אל עצמו🙏

לא תמיד זה מספיק.מוריה

יש תרופה נוספת שנותנים במקום, שנחשבת ליותר טובה בנושא הזה.

(יודעת על אסותא אשדוד שנותנים)

ילדתי שם פעמיים עם pph ולא נתנו לי^כיסופים^

פשוט נתנו לי פעמיים- שלוש פיטוצין אחרי לידה ועקבו מה המצב (אולי זה לא היה עד כדי כך חמור)

איך את יודעת שזה פיטוצין ולא החומר השני?מוריהאחרונה

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

וואי תודה רבה רבה על הפירוט!ברכה כפולה:)

מעריכה

מעקב כזה צפוף עשו לך בגלל שלא ידעו אם יש מחיצה או בלי קשר? כי לפי מה שהבנתי מהרופא זה רק מעקב זרימות פעם בשבועיים..

אני פשוט לא מצליחה לדמיין את הכובד, בד"כ אני די קטנה, מבינה שיראו עלי יותר מהר אבל קשה לי לדמיין שאני אומרת לאנשים תאריך שונה, או שאני אנסה להגיד משהו אקראי כזה.. (הבעיה שאצלנו גם ממש מקןבל לשאול שבוע מדוייק..)

אני לא מהמרכז בכלל, אם הכל יהיה בסדר זה גם חשוב למצוא מומחה במיוחד או שאפשר רופא הריון בסיכון רגיל?

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

תודה רבה!!ברכה כפולה:)

מעודד

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמי

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

אמן!!ברכה כפולה:)

תודה

אני עוד כל כך חוששת ודואגת (תמיד אני כזאת, ועכשיו פי שניים..) שעוד לא הגעתי לחשוב על ההמשך.. או שאני מדחיקה😅

עוד דברים שחשבתי עליהם. אבל זה יותר להמשך.מוריה

להתכונן נפשית ופיזית לזמנים שאין כח ויכולת לעשות כלום.

להתכונן לאפשרות של פגייה.

להתכונן לזה שיכול להיות שלא תהיו צמודים כל הזמן.

להתכונן לזה שאולי תהיה תקופת שאיבה

להתכונן לאפשרות שההנקה לא תלך חלק, ולאפשרות של תוספת תמ"ל.

להתכונן לכך שלא ברור מראש מה יהיה אופן הלידה.

בהצלחה.

בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

המשפט הראשון זה נוגע להריון?ברכה כפולה:)

בד"כ אני כן מתפקדת סבבה עד הסוף..

ותודה על ההמשך, שומרת לי לעוד כמה חודשים בעז"ה

כן. גם.מוריהאחרונה

הריון תאומים דורש יותר בד"כ.

וגם לפעמים נאלצים להוריד בילוך מבחינה רפואית.

מזל טוב. לי היה ביבי. אז זה לא אותו דברפרח לשימוח🌷

הבטן גדלה מאד מאד.

בשבוע 13 כבר ראו ממש.

אבל זה לא הריון ראשון שלי.

זה היה הריון רביעי

ילדתי בשבוע 37

ההמלצה שלי היא המון עזרה. גם בהריון וגם אחרי לידה. לאורך שנה אחרי הלידה הייתה לי עזרה פעמיים ביום

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוני

נכון! הוא באמת יוצא דופן(: וצריך לשים לבקנמון

שהשקית שלו לא 'חונקת' את שאר הירקות במגירה..

מענייןאחת כמוניאחרונה

גם קישואים את מאחסנת בלי שקית?

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרום

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

את צודקת. זה הדבר היחיד שיש דעות מסוימותאמא לאוצר❤

שהוא יכול לגרום לנזק

אבל זה ממש לא מוכח בדיוק כמו שלא מוכח שזה עוזר 🙂

שאר הדברים אין שום דעה בכלל שיכולים לגרום לנזק איךשהו

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

לדעתיבאתי מפעם

מה שהכי חשוב זה להגיע כמה שיותר רגועה נפשית.

אם התעסקות הזאת מרגיעה אותך, מצוין,

אם זה מכניס אותך לסטרס אז ממש לא.

אגב, אצלי לידה ראשונה עשיתי לי קצת עיסוי פרינאום ויצאתי עם תפרים , בשאר הלידות לא עשיתי כלום וב"ה בלי תפרים.

אבל הרבה פעמיםנעמה301

בלידה ראשונה יש תפרים ובלידות הבאות לא, אז זה לא אומר כלום על יעילות העיסוי.

בכל אופן את צודקת שחשוב לבוא רגועים, וכדאי לא להשתגע על זה גם אם מחליטים כן לעשות ולא להתבאס אם לא עזר בסוף..

בדיוק. זה מה שאני באה להגידבאתי מפעם

שזה בתכלס לא שינה במשהו... מה גם שלא עשיתי את זה מתוך רוגע, זה היה לנסות רק שלא יהיה תפרים! וזה גם היה ממש לא נעים.. אז לא לעשות סתם ולסבול, העיקר הרוגע הנפשי.

ועוד משהושמ"פ

כדאי מאוד להתכונן לאחרי לידה ... יש הרבה פוקוס על הלידה עצמה אבל האחרי חשובה לא פחות ( ואילו יותר )

ברמה הפרקטית, לקנות תחתוני קוטסט לימים הראשונים, נורמלקס / מיץ שזיפים להקל על יציאות ( במיוחד עם יש תפרים ) ברגע שהתחילה לי הלידה התחלתי לאכול כמויות של שזיפים 😂.

אני קניתי משחה אזרקעין כי בלידה הראשונה היה לי כאבים נוראיים וטחורים ואז ללכת לקנות זה סיוט. לקנות בקבוק פרי לשטיפה ולהקלה כשהולכים לשירותים ( ולא, בקבוק רגיל ממש לא אותו דבר מניסיון ) יש משחות וכל מיני דברים להקל על תפרים ( אני הזמנתי מחול למשהו שהגיע אז לא יכולה להמליץ )

עוד המלצה קצת יקרה זה להתחדש בתחתונים מחזור 100% כותנה. בימים הראשונים שמתי תחתוני קוטסט בבית חולים כי לא היה לי ראש להתעסק אבל אחר כך עברתי עליהם וזה פשוט היה מדהים, כשיש תפרים והאזור רגיש פדים עושים לי רע ואני לובשת אותם על יום עכשיו.

וכמו שיש הכנה נפשית ללידה גם לנסות להתכונן לאחרי...

בהריון ראשון כולם הכינו אותי ללידה והופ אחרי הלידה הייתי בהלם טוטאלי ...

לא יכולה להגיד לך איך תרגישי, בדיוק שכל לידה שונה גם ההתאוששות היא שונה ( אחרי 2 הלידות שלי הרגשתי שונה לגמרי באחד נוראי שפשוט בכיתי בלי הפסקה, לא התחברתי לתינוק בחודשים הראשונים, חרדתית ברמות ובשני היה לי חוויה הפוכה לגמרי בשניהם יכולים לקרות )

מכירה נשים שיומיים אחרי לידה כבר הולכות לעשות קניות ( לא מומלץ ) ואני על הסקאלה ההפוכה שלא זזה 6 שבועות וזה בסדר ! ( ברור אם משהו לא מרגיש נכון ללכת להבדק אבל לדעת לא להשוות את עצמך לאחרות... )

בהצלחה ולידה קלה בעיתו ובזמנו ההתאוששות קלה

אמן תודה רבה, איזה תחתונים 100% כותנה את מתכוונת?הרמה

תחתוני מחזורשמ"פ

לי יש של חברת כותנה

תחתוני מחזור - כותנה

אני שמעתי הרבה המלצות על ליליבלוםראשוניתאחרונה

מה זה בקבוק פרי?נעומית

כמה תחתוני מחזור מספיקים לאחרי לידה?ראשונית

מתכוונת לקנות לקראת הלידה הבאה