אתה מבין,
שאף פעם לא תוכל להכיר את עצמך באמת.
שעות, של שתיקות שאוכלות אותך מבפנים לאורך לילות שלמים עשו את שלהם.
אתה לא אתה, ואתה לא אני.
אז מי אני, ומי אתה? ולמה אתה חושב שאני יכולה למצוא את התשובות האלו לבד.
נעלמת מזמן, כשעוד בחרתי לבחור בטוב.
עכשיו אני רק בוחרת בטוב, כעיקרון. בלי לבחור בזה.
מדי פעם עולה בראשי מחשבה טורדנית כזאת, שמעסיקה לי את הראש יותר מדי.
מה איתך, מי איתך, כבר מצאת את האישה שטובה לך.
תמיד פחדתי שאני אהרוס אותך, שאני אפיל אותך ביחד איתי. ואז תעלם כמו כולם.
אבל אתה התעקשת לעמוד ולהשקיף עלי מלמעלה, מנסה לזרוק לעברי חבלים. שאולי, ביום מן הימים יגיעו.
אני מעריכה את הנחישות, זאת אחת התכונות שאני אוהבת.
אני יודעת שלא רציתי לעזוב, גם אני לא רציתי בזמנו.
לאט לאט אנחנו בוחרים מה שטוב לנו.
מדי פעם כשיש שקט, שקט גמור.
תזכר בי, אולי נדבר