יודע שאני הולך שוב לחתוך..
אחרי קרוב ל40 בחורות הנפש פשוט מרגישה שזה לא יקרה.. כאילו מן הרגשה כזו של 'מה זה באמת יקרה?'.
ברור לי בשכל שזה יקרה, כשאתה מסתכל לעתיד הרחוק ברור לך שתהיה לך משפחה והכל, אבל כאילו בטווח הקצר אתה אומר לך לעצמך מה הסיכוי שזה באמת יקרה עכשיו. סליחה על הפסימיות, זה פשוט ההרגשה, זה לא מבחירה...
והיום אחרי כמעט 3 שנים, פעם ראשונה שנשארתי בלי שום הצעה, פשוט הזוי..
וכשמגיעה הצעה אתה לא שמח ממנה, כי שוב, מה הסיכוי שעכשיו עם הבחורה הזו זה כן ילך..
אבל מה שטוב הוא שבן לילה אבד ובן לילה היה, ישועת ה' כערף עין, פתאום אתה מתחיל לצאת עם מישהי שכיף לך איתה והנפש כבר בעמדה אחרת לגמרי, וחודרת אליה אופטימיות אמתית ומרעננת..
אגב, גם לכם השבתות נהיו מעין חור שחור כזה בשבוע שאיכשהו צריך להעביר אותו? זה נהיה ממש לא כיף, המחשבות הכי עצובות צפות ביום הזה.. בגלל השקט ואי ההתעסקות החיצונית, בלי ששת ימי המעשה. אתה מול הנשמה, והשקט חושף את העצב.
כגודל הפוטנציאל של היום הזה, שעם משפחה זה יום מדהים, ככה כל עוד שאין לך את זה, זה יום עצוב..
את שעל ליבי




