אברכות זה דבר מובן שאין בו עבודה\פרנסה, ואז האישה מוכנה לקחת על עצמה לפרנס את הבית בשנים הראשונות לנישואין.

כשאתה נמצא באוניברסיטה ממילא נהוג להשיג סכום כסף כלשהו כדי להתקיים, להתחיל להיות עצמאי.

כשאתה באוניברסיטה ולא מנסה לדאוג לעצמך לכסף\חיסכון\פרנסה, יש בזה משהו מבלבל (ואולי נותן רושם של בחור עצלן).

מי יפרנס את הבית?

עכשיו, אם היה מדובר במשהו כמו אופי\תחביבים\איזה מקצוע לבחור וכו' בגלל השידוכים, הייתי אומרת לך ללכת אחרי הלב שלך.

פה אני חושבת שעיקר הדיון הוא פרנסה, לכן לא משנה מה אתה לומד, כמה וכו', תתחיל לעבוד.

אבל כמובן שכל זה תלוי בעיניינים כמו- מתי יצאת מהישיבה, איזו שנה אתה בלימודים, מתי אתה מסיים ללמוד... ואז העובדה שעדיין לא התחלת לעבוד תהיה יותר מובנת ומתקבלת.

וואו, הסתרבלתי עם עצמי

כן יש לי איזה חלום או עדיפות להתחתן עם בחור שלומד בישיבה, כדי לבנות את הבית מתוך תורה במקום הישיבה.

עם זאת, אני גם אעריך מאוד מישהו שקובע עיתים בצורה משמעותית ולומד לתואר (וזה בעצם גם חשוב לי מאוד- היחס לתורה. זה אפילו יפה יותר לראות מישהו שלא בישיבה ושומר על עולם תורני חזק).

מאמינה בכלל שבעולם הזה של השידוכים, נכון לעשות מה שמתאים לך.

אם טוב לך לקבוע עיתים, ואם טוב לך לעבוד- בכל מקרה תבוא הבחורה שתשמח בזה ויהיה לה טוב בזה. 

תעשה מה שמשח אותך וטוב לך, והקב"ה ישלח לך את השפע המתאים לך.

שאלת אם יש בנות כאלו, יש בהחלט. יש כאלו ויש כאלו

שיהיה הרבה הצלחה וגאולה קרובה בעז"ה.

שבאמת ראיתי בחורות תורניות שמחפשות אברך... ופחות בחורים שמחפשים רק ללמוד.. 

וגם אלה שכן מחפשים ללמוד הרבה פעמים הם סגורים מאוד, והבנות הרבה יותר פתוחות.. 

אני לא יודעת מאיפה זה בא בדיוק החשיבה הזאת שרק ללמוד.. 

(לי אישית זה הגיע מתוך שיעורים ששמעתי וספרים שקראתי...)

אבל אני רק יודעת שגם לי זה מפריע שקשה לי לקבל מציאות אחרת.

כי אם הייתי מקבלת מציאות אחרת הייתי יכולה להפתח לעוד הצעות ...

תמיד אמרתי שקשה לחבר בין הבנות שמחפשות אברכים לבין הבנים

כי הרבה פעמים הבנות לא במסגרת תורנית 

בנות שרוצות בעל אברך, מבינה.. סבבה.. 

אבל בנות שמחפשות עובד ולומד כאילו למה הן ציפו

שגם תיהיה בתואר, גם תקבע עיתים, וגם תמצא עבודה מרוויחה???

בתואר בקושי יש זמן לנשות ולצאת לדייטים אז מבקשים שגם תלך לעבוד?

זה לא שאתה בטלן שנשאר בבית ולא עושה כלום. אתה לומד תואר. התואר זה בשביל העבודה.. 

וכן לפעמים האישה צריכה לעבוד תקופה עד שבעלה יסיים את התואר, מה רע.. 

אולי זה תלוי בגיל שלהן, שהן רוצות מישהו שכבר עובד. למרות שחבל לא לתת צ'אנס.. 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?