לא רוצה להיות בבית המקום שלא מבינים אותי ואני גורמת להם לכאוב כי אני סתומה והם מוציאים עלי המון אנרגיות.
סליחה שאני בדיכאון וכבר שבוע לא ישנה.
סליחה שאני בדיכאון ולפעמים הדבר העחיד שאני רוצה הוא להישאר קבורה במיטה מתחת לשמיכות ולא להוציא את האף ממנה.
סליחה שאנמ מבזבזת לכם אנרגיות וכוחות וכן, גם כסף, המון כסף. פשוט תשמרו את הכסף הזה לדברים אחרים ובחייאת שחררו ותניחו לעצמכם ולי.
נגמרתי.
והיי, ירדתי קילו והלוואי שארד עוד קצת.. פשוט נמשיך קצת את השביתה הזאת.
אני לא אוכלת יותר.
הלוואי שהיה לי לאן לברוח מהבית הזה שפשוט יהיה שקע ורוגע לכולם ולא יהיה להם אותי כמעמסה לחינם.
יש עוד 8 ילדים בבית חוץ מטליה.
די לדאוג לי.
"וזה רק עניין של זמן עד שאברח רחוק מכאן...
וזה רק עניין של זמן לא מתעורר ולא נרדם.."
בוף.
ואין אף אחד. עדיין.
אני קוצה אנשים שלי ואת החיבוק הזה לנצח.