(אני מרגישה שאני שוב נהיית מסוכנת לעצמי)
כמה פחדתי משבת הזאת. ובצדק.
אני פה לבד עם ההורים (והקטנים. אבל.)
וזה כואב ברמה שאני מקיאה את כולי ואני לא יכולה לנשום יותר.
אני אוהבת את אבא שלי. אני כל כך רוצה להצליח לאהוב אותו באמת. אבל כל פעם מחדש אני מבינה כמה אין סיכוי שאי פעם הוא יקבל אותי ואת הדרך שבחרתי לי.
אז אני מקשיבה ושותקת. והיום נמאס לי לשתוק.
והתפוצץ קצת, ממש טיפה קטנה, ופתאום יש לי תשובות לכל מי ששאל למה כל כך רע לי איתם.

אני רוצה לאהוב את ההורים שלי.
אני רוצה לסמוך עליהם.
אני רוצה שיהיה לי לאן לחזור כשרע לי ואני רוצה שיהיה לי למי לבכות .
אני רוצה חיבוק מאמא. אבל חיבוק אמיתי שאוהב אותי ולא את מה שהיא רוצה שאני אהיה.
אני רוצה שאבא פשוט יקבל אותי.
אני רוצה להיות אני. אני רוצה להיות אני.


(שורף לי
שורף לי
שורף לי)

סניף מעלה אדומים