הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

ממתי אני מגיבה לשרשורים שירים

עמדה נערה מול הכותל
שפתיים קרבה וסנטר.
אמרה לי: "תקיעות השופר חזקות הן,
אבל השתיקה עוד יותר..."
אמרה לי: "ציון הר הבית"
שתקה לי: "הגמול והזכות",
ומה שזהר על מצחה בין ערביים
היה ארגמן של מלכות.

הכותל - אזוב ועצבת,
הכותל - עופרת ודם.
יש אנשים עם לב של אבן,
יש אבנים עם לב אדם.

עמד הצנחן מול הכותל,
מכל מחלקתו רק אחד
אמר לי: "למוות אין דמות אך יש קוטר -
תשעה מילימטר בלבד..."
אמר לי: "אינני דומע",
ושב להשפיל מבטים,
"אך סבא שלי, אלוהים היודע,
קבור כאן בהר הזיתים".

הכותל - אזוב ועצבת...

עמדה בשחורים מול הכותל
אמו של אחד מן החי"ר.
אמרה לי: "עיני נערי הדולקות הן
ולא הנרות שבקיר".
אמרה לי: "אינני רושמת
שום פתק לטמון בין סדקיו.
כי מה שנתתי לכותל רק אמש,
גדול ממילים ומכתב".

הכותל - אזוב ועצבת...

עמד מול הכותל עימנו
הרב הישיש בתפילה.
אמר לי: "אשרי שזכינו כולנו"
ושב, ונזכר, לא כולם.
עמד בדמעה מנצנצת
יחיד בין עשרות טוראים.
אמר לי: "מתחת לחאקי, בעצם,
כולכם כוהנים ולווים

הכותל אזוב ועצבת...

עומדות רגלינו בשערייך, ירושלים,
ותותחינו מרעימים לך שיר מזמור.
ורק דמעות הגאווה שבעיניים
נוטפות דומם, על המדים והחגור

ציון, הלא תשאלי לשלום בחורייך.
ציון, זה האושר שואג בחזנו, פראי
למנצח מזמור על מקלע, ורימון בשערייך
בדמנו חיי, בדמנו חיי

משיך ג'ראח עד נבי סמואל, ליל ליל,
היו רוחות תש"ח שרות לך, בדרכן:
"אם אשכחך, אם אשכחך, ירושלים"
אך לא שכחנו - והרי אנחנו כאן!

ציון, הלא תשאלי...

איכה ישבת בדד, שסועה בין גדרות התייל
ואיך נשבענו לך, עיר מלך ונביא,
כי לא נישק נערותינו על שפתיים
עד אם נישק לכותל המערבי

ציון, הלא תשאלי...

הר הזיתים יוריק, נכון יהיה הר הבית
ופטישים יהדהדו בך, חי נפשי!
ירושלים, כהנייך ולווייך
בדם בונים בך את הבית השלישי

ציון, הלא תשאלי...

עיר חלומות ואבן, מאכלת ואיל,
פעמוני הזמן קמים בך להלום:
את עיר שלם היית בטרם גבול ותיל
ואת תהיי מעיר שלם לעיר שלום

ציון, הלא תשאלי לשלום בחורייך.
ציון, זה רעי שנפלו היוקדים בבכיי.
למנצח מזמור על כתות - חרבות בשערייך
בזכות אלה תחיי, בזכות אלה תחיי

(השיר הכי יפה שיש על ירושלים לטעמי)

השקט שוב צונח כאן משמי הערב
כדאיית דיה מעל התהומות
ושמש אדומה נושקת להט חרב
את הפסגות, המגדלים והחומות.

ראיתי עיר עוטפת אור
והיא עולה בשלל צבעי הקשת
והיא נוגנת בי כנבל העשור
ראיתי עיר עוטפת אור.

הנה זוחל הצל מבין גבעות האורן
קרב בסתר כאוהב אל השכונות.
ומול פניו קריצות, ריבוא עיני האור הן,
לפתע נפקחו עיניו כנפעמות.

ראיתי עיר עוטפת אור...

בדממת אשמורת אחרונה נושמת,
ובקטיפת שחקים רסיס אחרון מחויר,
אך שחר כבר כיפת זהב שלה אודמת
למגעו החם, הרך של אור צעיר.

ראיתי עיר עוטפת אור...

שיר יפהיפה.

אחרי דקה מגיע הקטע

אולי זו נוסטלגיה ואולי זה חיבור לא ברור ואנאערף.

הנוסח המקורי השלם

צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי,
לָךְ נַפְשִׁי מֵרָחוֹק הֹמִיָּה;
תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, יָפָתִי
עַד תֶּאְטַר בֹּר קִבְרִי עָלַי פִּיהָ.

תִּדְבַּק עַד מוֹתִי לְחִכִּי לְשׁוֹנִי,
אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, בַּת צִיּוֹן הַנְּשַׁמָּה;
יִיבַש לְבָבִי מֵחֳלִי, מֵעֹנִי,
אִם תִּיבַשׁ עַל עָנְיֵךְ דִּמְעָתִי הַחַמָּה.

יֵהָרֵס בֵּית חָמְרִי, תְּהִי נַפְשִׁי לִכְלִימָּה,
אִם יָסוּר מֵעֵינִי מַרְאֵה הֲרִיסוּתֵךְ;
יְהִי גְרוֹנִי כַמָּק, אֲכוּל עָשׁ וְרִמָּה,
אִם קוֹלִי לֹא אֶשּׂא לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ.

לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ צִיּוֹן, לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ תַּמָּתִי,
אַתְּ, כָּל עוֹד אֶחִי, תּוֹחַלְתִּי וְשִׂבְרִי,
וְעֵת כִּי אָמוּתָה, בָּךְ תָּמִיד, יָפָתִי,
תִּהְיֶינָה שִׂפְתוֹתַי דֹּבְבוֹת בְּקִבְרִי.

(הבאתי את הגרסא של מאיר אריאל מפאת כבודו אם כי אפשר להתווכח על הגרסא הטובה יותר)


ירושלים של ברזל

מילים: מאיר אריאל ונעמי שמר
לחן: נעמי שמר


במחשכיך ירושלים
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך
ולמגר אויב

מקול מרגמותיו רווינו
ושחר קם פתאום -
הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא
וכבר היה אדום

ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור

הגדוד, רגום, פרץ קדימה,
דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות

נושך שפתיו ולא בלי יגע,
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל
מעל בית הנכות

ירושלים של ברזל...

נפוצו כל גדודי המלך,
צלף - נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח
בדרך יריחו

עכשיו אפשר אל הר הבית
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים,
כמעט כולך זהב

ירושלים של זהב
ושל עופרת וחלום -
לעד בין חומותיך
ישכון שלום

https://www.inn.co.il/Radio/Music/4/56

אני לא יכולה לשמוע כרגע

הירח משגיח מעל,
על גבי שק האוכל הדל
המדבר מתחתי, אין סופו לפנים,
ואמי מבטיחה לאחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים.

אור ירח החזק מעמד,
שק האוכל שלנו אבד
המדבר לא נגמר, יללות של תנים,
ואימי מרגיעה את אחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל.

ובלילה תקפו שודדים,
בסכין גם בחרב חדה
במדבר דם אימי, הירח עדי,
ואני מבטיחה לאחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום
עוד מעט נגיע, לארץ ישראל.

בירח דמותה של אימי,
מביטה בי, אמא אל תיעלמי
לו היתה לצידי, היא היתה יכולה,
לשכנע אותם שאני יהודי.

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל

עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים.



רציתי לומר, כי חשוב בעיניי שנדע ונזכור. שיום ירושלים הוא גם יום הזכרון לכל האמיצים שהתחילו את המסע מאתיופיה לארץ, אך לא זכו לסיים. כל אותם שחלמו על "ירושלם" וחשבו שהיא באמת מזהב, וצעדו בכח האמונה והכמיהה לציון ולא זכו להגיע לארץ המובטחת.
יש בהר הרצל אנדרטה לזכרם, שווה ביקור. שם גם נערך הטקס המרכזי לזכרם, ביום ירושלים.