אבל, אני חושב שהאמונה שלנו לא צריכה להתחיל מזה שיש שכר ועונש,

אמונה זה מעל זה..

שכר ועונש נועד לחזק את האדם בזמנים שקשה להאמין, אבל בסתמא, אמונתינו לא צריכה לחיות על פי זה

זה לא דברים מונפצים. זו אמת ודרך חיים

אתה לא שם ולא תרצה, לא תדע

רק מתלבטת עוד אם אני מאמינה בעולם הבא ובשכר ועונש.

אם את במקום הזה, יש לי קצת נסיון עם טיפים בקצה גבול ההלכה שמאפשרים לשרוד קצת.

אשמח לטיפים.

באישי?

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.