טוב, אל תיבהלו אבל ככה אני חושבת
היא חברה טובה שלי, קוראים לה נגיד..אסתר.
לפני שנה היא אמרה לי שהיא התחילה לצאת עם מישהו שהיא פגשה באלקנה..והוא גר שם או משהו כזה בקיצור
היא מדברת איתו בפלאפון באולפנא, אבל אף פעם לא שמה אותו על רמקול, או נתנה לי לדבר..או רק לשמוע
-בחיים לא שמעתי אותו מדבר
הרבה פעמיים היינו צריכים להיפגש שהוא יביא לי משהו..או יסיע אותי לאנשהו והוא אפעם לא הגיע. היא "הבטיחה" שהוא יבוא אבל הוא אפעם לא הגיע..
שאני ואסתר הלכנו פעם הביתה ברגל מהבית ספר איזה ילד דתי עבר לידנו ואחרי שהוא נעלם היא אמרה לי שזה היה הוא..בלי לומר שלום ואפילו לא הסתכל..זה גם קרה באוטובוס שהיו 2 בנים דתיים מקדימה ואנחנו ישבנו מאחורה והיא אמרה לי שזה הוא..אבל לא רצתה לדבר איתו בפומבי או משהו כזה..ולא ראיתי אותו כל כך טוב כי לא נעים
כל פעם שהוא"דיבר" איתי זה היה מהאי סי קיו שלה- והוא דיבר בדיוק איך שהיא מדברת..כאילו באותו טון וסימני קריאה וכאלה..אז חשבתי וואו הם ממש מתאימים.
עד שנפל לי האסימון..שהיא באה אליי פעם אחת הביתה(היא שמנה) ואמא שלי שאלה(בלי להעליב) איך לה יש חבר?! אז אמרתי לא יודעת..אהבה..ואז באמת התחלתי לחשוב על זה-איך יש לה חבר באמת?1 אף פעם לא ראיתי אותו..לא שמעתי אותו..לא זכיתי לסימן ממנו!כלום!
שנה הם יוצאים, אבל לחברה הכי טובה לא מגיע לראות?
חשבתי אולי היא מתביישת בו אבל כמה אפשר..ויש לו גם פיסבוק כזה רק עם 2 חברים אני והיא..כאילו..אין לו עוד חברים?!
למה?!
כי הוא לא אמיתי..?(ואין לו שם תמונות הוא רק כותב כמו באייסי בסגנון של אסתר, אותו דיבור)
מה אתם חושבים?
