עברתי על האנשי קשר שוב ושוב ושוב.
פעם זה היה קל, שניה אני מרימה טלפון לחברה ושופכת אותי.
אני רואה את כל האנשים שמכירים אותי ובסביבה שלי- המונים.
אין לי אומץ לחייג-
היא בטוח לומדת,
היא ישנה,
היא מסננת,
אותה לא נעים לי להדאיג,
לה לא נעים להעיק,
לה לא נעים להכאיב,
ממנה אני מתפדחת,
בכלל לפנות בוקר ומאוחר להתקשר עכשיו,
והיא- אין לנו קשר קרוב בכלל.
אני שולחת הודעות ולא מקבלת עליהן תשובות כשאני צריכה
עוד הודעה, עוד אחת..
אני מתחרטת לפני ההודעה הבאה, כותבת, מוחקת, ובסוף לוחצת ביטול שליחה.
מכבה את הפלאפון בהבנה שאני לא מעניינת אף אחד כרגע ולא, אני לא אחפש אנשים ושאל אותם מה שלומם כדי שישאלו לשלומי.
שניה אחר כך מדליקה כי הצורך הזה להתקשר חופשי בלי להתפדח או לפחד בוער לי.
אני צריכה מישהו כזה.
