אם היא מסכימה תעוף על זה...

החיסרון הוא אצלך שעוד לא הבנת את האור של קדושת הארץ 😅

אולי באמת הייתי פוסל אם היו מציעים לי מישהי מה'שפלה'

סתם... לא נראה לי בעיה

יש מצב שאני הייתי פוסלת על כזה דיבור..

אני לא נתקלתי בו יותר מידי..

אם, בעצם גם לא ממש נתקלתי במרכז יותר מידי 

אני מתנחלת שיכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שהיתה מעבר לקו הירוק (לכיוון המרכז כמובן)

סתם אני מגזימה אבל יש בזה מן האמת..

ממש מעבר להרי החושך בשבילי. 

/מפחד שיכעסו עליו שלא הבין את קדושת הארץ וכו'/

ו @בחור ישיבה 1

לא תרצה להכיר למישהי כמוני את האור של המרכז? 

הכל כאן חצי בציניות..

באמת לא להבהל ממנו.. טוב?

שאמר לי שאם אני אמשיך לקחת טרמפיסטים הוא לא חושב שנוכל להמשיך לצאת.
(לא סיפרתי לו שבטעות לקחתי גם ערבים פעמיים)

פעם נסענו חברים לבקר חבר בגוש עציון...

אחרי כל ההרפתקאות שהיו לנו החלטנו שאם נפגשים זה שהוא בא לכיוון שלנו.

א. הכל סביבנו לוחות זיהוי ירוקות.  לך תדע מה הם זוממים..

ב ישבנו בקצה של הישוב ליד הבית שלו ועשינו על האש, כשבאופק לא רחוק יש כפר ערבי 

ושמענו רחשים מהיער שהיה חשוך פחד.   

חבר שלי נבהל מאיזה חתולה שרצה לידו, פתאום השכן מופיע עם אלה ביד ושואל אם הכל בסדר כי הוא חשב שיש פיגוע.

ועוד בחזור היה איזה נער ערבי שסובב משהו באוויר וחבר שלי מהפחד עבר לנתיב הנגדי ויכלנו למות.

(אני הצעתי לו לפחות לסטות לכיוון הנער ככה הוא בטח יברח או..)

בקיצור, הבנתם??  זה אשכרה סכנת מוות תמידית רק שהתרגלתם לזה.

אשרי מי שגר שם!! חח

אבל זה מפחידדד שיש בכלל את האפשרות כל רגע שיקרה משהו..

עצם זה שיש לך אויב כל כך קרוב שיכול לזרוק לך משהו על הרכב

או פתאום לבוא ולהרוג או לשחוט מישהו בשנתו..

שיגרה סבבה. אבל להגיד שאין סיבה זה לא נכון

לפי הדיבור אני באמת רואה שהתרגלתם לכל הבלאגן הזה חחח

בחיי שמעולם לא ראיתי בקת"ב שלא דרך מסך.

אמרת בעצמך שזורקים בקתבי"ם, אבנים, והשד יודע מה...ולפעמים גם מנסים לחדור כדי להרוג.

אני שומע את זה גם בתקשורת וזה עוד אחרי שמשתיקים את הטרור.

אצלנו לא.  בחיים לא זרקו עלי אבן ולא ראיתי בקבוק תבערה מעולם.

בקיצור, אצלכם יותר מפחיד חחח

גמני כמובן מעריץ, דווקא בגלל שלהרגשתי זה מפחיד

סתם המקום הראשון שעלה לי לראש שממש קרוב לערבים 

שווה לנסות להציע לה!

אולי החיים עוד יפתיעו אותך!

כבר בהתחלה סיכמנו שאני מכירה רק את יש"ע..

אז אני לא יודעת איפה אתה גר 

<צ>

אולי בגלל זה אני לא מפחדת 

נהגתי וקיבלתי אבן בדיוק מול הפרצוף שלי... אין מה להגיד זה היה מפחיד..

זה רק משמים שהזכוכית לא התנפצה...

אבן אשכנזית הכוונה היא אבן קטנה... סתם מושג (שלאו דוקא מדבר על גודל)

<צ>

חח... אני לא רואה את זה ככה גם אחרי 15 שנה...

עכשיו אני רואה, כמו שמול שקיעה כתב..

אתה רוצה שאני יתאר לך מה מפחיד במרכז?

הכל ענק ומפחיד 

מליון אוטובסים לא ברורים. אם אין מוביט אתה לא שורד.

מליון אנשים הזויים ברחוב שאתה פשוט רק רוצה לעוף משם.

צריך להחליף אלף אוטובוסים ורכבות בשביל להגיע לכל מקום

אתה לא יודע מי יהודי ומי גוי ברחוב.. וכשאתה רוצה לשאול מישהו איפה יש משהו אתה מחפש בנואשות מישו עם כיפה..

והכי הכי הכי מפחיד - רותח שם. אי אפשר לצאת החוצה לשניה  תכלס, שאם בעלי מהמרכז אני באה לחמותי רק בחורף.

ממש מעבר להרי החושך..

מה שנקרא כל אחד מפחד מהערבים של השכן.

חצי בצחוק, אבל די ברצינות.

וסתם שתדע, אצלנו לא מפחיד בכלל.

פעם נסענו חברים לבקר חבר בגוש עציון... שתי דקות מהבית שלי, לא מפחיד בכלל. העיר הגדולה.

אחרי כל ההרפתקאות שהיו לנו החלטנו שאם נפגשים זה שהוא בא לכיוון שלנו. חשבתי שבנים בם הרפתקנים, נשמעים חבורת בנות פחדניות.

א. הכל סביבנו לוחות זיהוי ירוקות.  לך תדע מה הם זוממים.. יש להם גם לוחיות זיהוי צהובות ואז הם נמצאים במרכז, אז תגיד תודה שפה הם  מסומנים. אין לך ספק שזה הם.. ובד"כ אם הם לא רוצים שיעלו עליהם הם ימצאו דרך טיפה יותר יצרתית מאשר לנסוע ברכב עם לוחית זיהוי ירוקה.

ב ישבנו בקצה של הישוב ליד הבית שלו ועשינו על האש, כשבאופק לא רחוק יש כפר ערבי 

ושמענו רחשים מהיער שהיה חשוך פחד.  באמת שאתם נשמעים חברות בנות פחדניות וההמשך רק מראה את זה יותר. כמו שלא כל חתולה אצלך תחשוב שהיא גנב. וחושך, נו באמת לא עברתם את הגן כבר?

חבר שלי נבהל מאיזה חתולה שרצה לידו, פתאום השכן מופיע עם אלה ביד ושואל אם הכל בסדר כי הוא חשב שיש פיגוע.

ועוד בחזור היה איזה נער ערבי שסובב משהו באוויר וחבר שלי מהפחד עבר לנתיב הנגדי ויכלנו למות.

(אני הצעתי לו לפחות לסטות לכיוון הנער ככה הוא בטח יברח או..) באמת, יותר מסוכן לעשות תאונה. תסתכל על הכביש פעם הבאה, רוב הסיכויים שאם תסע מהר הוא לא יפגע בכלל. אני לא שמה לב לדברים כאלה ואני גרה הרבה שנים ביש"ע ובקושי בקושי זרקו עלי אבנים (וגם זה רק באוטובוס, ממוגן ירי מגיע בשעות קבועות, בטוח של יהודים ושיא הקל לפגוע בו - נשמע תעלולים של ילדים ביסודי.)

אני אגיד לך למה התנהגנו כמו בנות

כי מחקרים מוכיחים שגם גברים לא יכולים לחזור לחיים אחרי שהם מתים- לא רק בנות. אז גם להם יש סיבה להמנע ממוות.  חחחח הבנתוש?

אצלנו תצעקי מחתולה באמצע הלילה אף אחד לא יחשוב שקרה משהו..

כי אם קורה משהו יש כלים להתמודד.

אם יש פיגוע, עדיף להיות אצלנו.

רציני.

זוכר מה קרה בהר נוף לפני כמה שנים?

לא נראלי שיש יישוב ביהודה ושומרון שיש בו מניין בלי נושא נשק אחד.

והמוקד חירום שלנו זמין פי מליון מהמשטרה.

אולי אתה חי בסרט בגלל שאתה בן..

זה קורה ועוד איך.

בוא נגיד שזה גם משהו מפחיד במרכז, אצלנו אני מכירה את כולם וכולם עברו סינון כלשהו לפני שהם נכנסו ליישוב. אני יכולה לסמוך על האנשים מסביבי.

התכוונתי לזה שכתבת שזה כמעט לא קורה תקיפות.

אז הסברתי לך שכן.

וההמשך, היה משהו שמפחיד אותי אישית.

אם אתה לא מדברת על דרום ת"א או איזה שכונת פשע.. גם שם לא הייתי רוצה להיות. 

זה שתשכנע אותי כמה המרכז הוא יפה וכמה אני חייה בסטיגמות על מקומות ספציפיים ומכלילה על הכל?

בדיוק כמו שאנחנו עשינו לך הרגע... 

אולי אתה צודק, אבל אותי זה לא משכנע להפסיק לפחד.

(למה רק אני לא מצליחה לשים סמיילים בנושא? זה מה שרציתי לשים )

עושים סוגריים ובתוכם המילה "כן" - אם זו הבעיה..

אם זה מה שעשית ולא מצליח, אין לי מושג למה אני לא מהחבר'ה שמבינים 

זה לא מה שעשיתי..

אז תודה 

הייתי חייבת להוסיף

ותרגום - נשמע כמו חבורת בנות פחדניות 

<צ>

 אז גם אני אוסיף משהו קטן לסיום הדיון..

, את טובה בלהוציא מישהו דפוק..

בדיוק את הצדדים ההפוכים, זה היה בציניות...

סתם כתבתי שנון ויורד עליכם אז הוא החמיא לי 

/עפה על עצמי /

סתם, תכלס ממש נהנתי בדיון שלנו  (וזה היה נראה שגם אתה..)

אז אל תעלב לי עכשיו..

אסור לי להחמיא עדיין!

להגיד למישהי שהיא טובה זה סוג של מחמאה.

מהסוג המותר..

ככה נראה לי לפחות 

|אוף, אני יותר מדאי ציני לאחרונה|

לא נורא, קורה לכולם משני הצדדים,

גם יותר מידי צינים שלא מבינים אותם וגם סתם לא מבינים פתאום ציניות...

והשקט...(:

זה אני מודה שזה כיף..

אבל אני לא אוכל להנות מזה כשאני חי בפחד

בהתנחלויות. לא חייב ללכת דווקא לאיזור שיש מלא ערבים מסביב או שאין בכלל גדר

לא טענתי שאני מאמין גדול. רק אמרתי ששם הסכנה היא יותר קרובה וזה מפחיד.

לא יודע מה זה להתרגל.. הסכנה עדיין קיימת.  מה זה עוזר לי להתרגל?  עובדה שגם ההוא קפץ באמצע הלילה עם אלה כי הוא חשב שיש פיגוע.. הפחד קיים בתת מודע.

ואם אני אתרגל לגמרי, זה יגן עלי? לא.

ולגבי אמונה עצמה, שטן מקטרג בשעת סכנה. 

גם על ההמשך.

ורציני, יש רמות סיכון ביהודה שומרון.

ובאמת, גם אם זה היה נראה בצחוק - אני באמת מפחדת במרכז. ולא אוהבת להקרב לשם בכלל..

ואם אני צריכה לנסוע לשם, אני ממש יפחד, ברמה שאני לא יעשה את זה אם לא יהיה עוד מישהו איתי ברכב.

וגם וויז, שאני לא סומכת עליו בכלל. 

אבל כשצריך משהו, ומאמינים בו אז צריך לסבול כל מחיר.

וכמו שכתבנו, יש לזה גם הרבה יתרונות..

אי אפשר לשרוד שם יום אחד, פשוט כאב ראש עם האוטובוסים האלה. או פשוט שאצטרך לעמוד שעות בטרמפיאדה...

תגלה שאין לך איך להגיע הביתה ויהודים צדיקים עם רכב פשוט עוזרים לך להתקרב לבית.

אני אישית מעדיפה טרמפים על אוטובוס, אבל אנשים לא מבינים שאין, פשוט אין אצלנו תחבורה אחרת.

ויש לזה כל כך הרבה כללים, ולא כזה מהר עולים על כל אחד.

הכל טוב.

אולי לא תעלו על אוטובוס כי פעם היתה חטיפה של קו 400 לאשקלון?

ופיגועים יש גם במרכז, באוטובוסים ובכל מקום.

אם ה' ירצה שיקרה לך משהו זה לא משנה איפה תהיה, ההשתדלות זה לא לעמוד בכל מקום ולא לעלות על כל אחד.

זה גם כזה יפה לראות שאנשים מהיישובים האלה באמת יודעים שאין תחב"צ אז הם עוד יותר עוצרים.

פעם נסעתי עם חברה ליישוב שלה באמצע הלילה, והיא עצרה לטרמפיסט. 

רק שיש כאלה שזה לא מתאים להם התפקיד הזה להיות המגן של המרכז

ככה שהתפקיד הגיע אלינו בלי בחירה, אבל אנחנו לא מפסיקים לבחור בו. כל יום מחדש.

אבל את הקושי של המעבר, שהוא באמת החלק הכי קשה לא עשינו.

ולך יש הזדמנות 

אבל אני לא מנסה לשכנע. בכלל.

אם כל הדתיים לאומיים יגרו ביש"ע איך ידעו מי אנחנו בכלל? 

תמשיך לגור במרכז ולשמור עלינו מסטיגמות לא נכונות

תודה, אבל אני חושב שאני אוותר  חח

יש לך את הזכות של חזרה בתשובה שלנו אין 

תדע שאני מעריצה אנשים שעשו את זה, זה כל כך קשה. והכי לא ברור מאליו.

יש אצלכם גנבים 

וחייבים לנעול את הבית כל פעם!

וזה מפחיד להשאר לבד,

אצלנו יש שומר בחוץ שמפטרל מסביב לכל היישוב. שומר פרטי 

אם הכלה שלך נמצאת באילת ואתה בקרית שמונה לא תתאמץ בשביל לפגוש אותה?

והמרכז והשטחים לא כאלה רחוקים, 

ובמילא צריך לקרוע את הים בשביל למצוא אותה,

אז תצא ותכוון שזה יהיה חלק מהקושי ולא דברים אחרים.

תאמת, שאני ממש לא מבינה את השאלה בכלל.

אולי כי אני בצד המיובש, והנואש כבר.

אז תחשוב לעצמך כמה אתה בר מזל שיש לך אופציה בכלל להתלבט על זה,

כי ההצעה טובה, ולמה לא?

(ממש מרגישים מהתשובה שלי שאני נואשת? )

איזור השומרון ממש קרוב למרכז, וחוצמזה אפשר להפגש באמצע.

אל תדאג, מסתדרים. 

אתם לא הראשונים ולא האחרונים..

בהצלחה 

אז למה הוא צריך לפגוש אותה?

שכבר יסגרו אולם היכנשהו באמצע ויתחתנו!!

בקיצור, הוא לא הולך כרגע לפגוש כלה אלא אשה.

ואם המרחק הוא כזה שעצם המאמץ להיפגש יפגום בקשר, אז לא בטוח שכדאי.

בסופו של דבר, מעטים האנשים שמצליחים לתחזק קשר ממרחקים גדולים.

קשר במרחק קצר מאפשר "זרימה", שהיא יכולה לעזור מאד לבניין הקשר.

אם תהיה אהבה ביניכם אני מאמין שתמצאו פיתרון שישאיר אתכם ביחד

גיסי הוא מירושלים בזמן שאנחנו מצפון השומרון.. הם היו נפגשים באמצע הדרך כזה לעניות דעתי...

לא בעיה

באיזור תפוח\אריאל אני חושב שיהיה לשניכם נוח להגיע.. טוב, תלוי איפה אתה גר במרכז..

אבל שיהיה רק בהצלחה בכל מקרה! שווה לנסות לפחות להתרשמות כללית...

אבל יהיה לזה איכויות אחרות, והרבה זמן לחכות. זה לא יהיה מה שרגיל.

א) אני ממש מצטער אם זה נשמע ככה ממש לא התכוונתי לכך ..

ב) לא מחוסר עצלות אלא מכמה סיבות .

ג) ופשוט התכוונתי לגבי מרחק אז אמרתי שאני גר במרחק והיא גרה בשטחים ואולי הייתי צריך לתקן ליהודה ושומרון זה בסדר ?

פשוט רק שאלתי לגבי המרחק .. היא גרה בערך באזור ירחו 

מזל  כי אני לא משם..

כי כבר התחלתי לחשוש שאולי הציעו לך אותי ואף אחד כמוך לא ירצה אותי אחרי שהרסתי לו את כל השרשור..

סליחה אם הרגשת מותקף, ואם נצלשנו בהסחפות.

מקווים שתמשיך לכתוב כאן מה שאתה חושב, ולא תפסיק בגללנו.

אני הייתי נבהלת במקומך,אז ממש סליחה.

ושיהיה בהצלחה! 

זה מה שהתכוונתי..

מבואות ירחו למשל זה פחות הסגנון..

אבל הוא מהמרכז, איך ידע? 

אם הוא היה יודע הוא היה כותב שהיא מאזור מעלה אדומים..

לא הרגשתי מתוקף , פשוט הרגשתי ששפטתם אותי ישר .. בכלל לא התכוונתי לשטחים .. אני מאוד אוהב את א"י ולא אתן מלימטר לאף גורם שהוא לא עם ישראל , והכל בסדר

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.