אם היא מסכימה תעוף על זה...

החיסרון הוא אצלך שעוד לא הבנת את האור של קדושת הארץ 😅

אולי באמת הייתי פוסל אם היו מציעים לי מישהי מה'שפלה'

סתם... לא נראה לי בעיה

יש מצב שאני הייתי פוסלת על כזה דיבור..

אני לא נתקלתי בו יותר מידי..

אם, בעצם גם לא ממש נתקלתי במרכז יותר מידי 

אני מתנחלת שיכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שהיתה מעבר לקו הירוק (לכיוון המרכז כמובן)

סתם אני מגזימה אבל יש בזה מן האמת..

ממש מעבר להרי החושך בשבילי. 

/מפחד שיכעסו עליו שלא הבין את קדושת הארץ וכו'/

ו @בחור ישיבה 1

לא תרצה להכיר למישהי כמוני את האור של המרכז? 

הכל כאן חצי בציניות..

באמת לא להבהל ממנו.. טוב?

שאמר לי שאם אני אמשיך לקחת טרמפיסטים הוא לא חושב שנוכל להמשיך לצאת.
(לא סיפרתי לו שבטעות לקחתי גם ערבים פעמיים)

פעם נסענו חברים לבקר חבר בגוש עציון...

אחרי כל ההרפתקאות שהיו לנו החלטנו שאם נפגשים זה שהוא בא לכיוון שלנו.

א. הכל סביבנו לוחות זיהוי ירוקות.  לך תדע מה הם זוממים..

ב ישבנו בקצה של הישוב ליד הבית שלו ועשינו על האש, כשבאופק לא רחוק יש כפר ערבי 

ושמענו רחשים מהיער שהיה חשוך פחד.   

חבר שלי נבהל מאיזה חתולה שרצה לידו, פתאום השכן מופיע עם אלה ביד ושואל אם הכל בסדר כי הוא חשב שיש פיגוע.

ועוד בחזור היה איזה נער ערבי שסובב משהו באוויר וחבר שלי מהפחד עבר לנתיב הנגדי ויכלנו למות.

(אני הצעתי לו לפחות לסטות לכיוון הנער ככה הוא בטח יברח או..)

בקיצור, הבנתם??  זה אשכרה סכנת מוות תמידית רק שהתרגלתם לזה.

אשרי מי שגר שם!! חח

אבל זה מפחידדד שיש בכלל את האפשרות כל רגע שיקרה משהו..

עצם זה שיש לך אויב כל כך קרוב שיכול לזרוק לך משהו על הרכב

או פתאום לבוא ולהרוג או לשחוט מישהו בשנתו..

שיגרה סבבה. אבל להגיד שאין סיבה זה לא נכון

לפי הדיבור אני באמת רואה שהתרגלתם לכל הבלאגן הזה חחח

בחיי שמעולם לא ראיתי בקת"ב שלא דרך מסך.

אמרת בעצמך שזורקים בקתבי"ם, אבנים, והשד יודע מה...ולפעמים גם מנסים לחדור כדי להרוג.

אני שומע את זה גם בתקשורת וזה עוד אחרי שמשתיקים את הטרור.

אצלנו לא.  בחיים לא זרקו עלי אבן ולא ראיתי בקבוק תבערה מעולם.

בקיצור, אצלכם יותר מפחיד חחח

גמני כמובן מעריץ, דווקא בגלל שלהרגשתי זה מפחיד

סתם המקום הראשון שעלה לי לראש שממש קרוב לערבים 

שווה לנסות להציע לה!

אולי החיים עוד יפתיעו אותך!

כבר בהתחלה סיכמנו שאני מכירה רק את יש"ע..

אז אני לא יודעת איפה אתה גר 

<צ>

אולי בגלל זה אני לא מפחדת 

נהגתי וקיבלתי אבן בדיוק מול הפרצוף שלי... אין מה להגיד זה היה מפחיד..

זה רק משמים שהזכוכית לא התנפצה...

אבן אשכנזית הכוונה היא אבן קטנה... סתם מושג (שלאו דוקא מדבר על גודל)

<צ>

חח... אני לא רואה את זה ככה גם אחרי 15 שנה...

עכשיו אני רואה, כמו שמול שקיעה כתב..

אתה רוצה שאני יתאר לך מה מפחיד במרכז?

הכל ענק ומפחיד 

מליון אוטובסים לא ברורים. אם אין מוביט אתה לא שורד.

מליון אנשים הזויים ברחוב שאתה פשוט רק רוצה לעוף משם.

צריך להחליף אלף אוטובוסים ורכבות בשביל להגיע לכל מקום

אתה לא יודע מי יהודי ומי גוי ברחוב.. וכשאתה רוצה לשאול מישהו איפה יש משהו אתה מחפש בנואשות מישו עם כיפה..

והכי הכי הכי מפחיד - רותח שם. אי אפשר לצאת החוצה לשניה  תכלס, שאם בעלי מהמרכז אני באה לחמותי רק בחורף.

ממש מעבר להרי החושך..

מה שנקרא כל אחד מפחד מהערבים של השכן.

חצי בצחוק, אבל די ברצינות.

וסתם שתדע, אצלנו לא מפחיד בכלל.

פעם נסענו חברים לבקר חבר בגוש עציון... שתי דקות מהבית שלי, לא מפחיד בכלל. העיר הגדולה.

אחרי כל ההרפתקאות שהיו לנו החלטנו שאם נפגשים זה שהוא בא לכיוון שלנו. חשבתי שבנים בם הרפתקנים, נשמעים חבורת בנות פחדניות.

א. הכל סביבנו לוחות זיהוי ירוקות.  לך תדע מה הם זוממים.. יש להם גם לוחיות זיהוי צהובות ואז הם נמצאים במרכז, אז תגיד תודה שפה הם  מסומנים. אין לך ספק שזה הם.. ובד"כ אם הם לא רוצים שיעלו עליהם הם ימצאו דרך טיפה יותר יצרתית מאשר לנסוע ברכב עם לוחית זיהוי ירוקה.

ב ישבנו בקצה של הישוב ליד הבית שלו ועשינו על האש, כשבאופק לא רחוק יש כפר ערבי 

ושמענו רחשים מהיער שהיה חשוך פחד.  באמת שאתם נשמעים חברות בנות פחדניות וההמשך רק מראה את זה יותר. כמו שלא כל חתולה אצלך תחשוב שהיא גנב. וחושך, נו באמת לא עברתם את הגן כבר?

חבר שלי נבהל מאיזה חתולה שרצה לידו, פתאום השכן מופיע עם אלה ביד ושואל אם הכל בסדר כי הוא חשב שיש פיגוע.

ועוד בחזור היה איזה נער ערבי שסובב משהו באוויר וחבר שלי מהפחד עבר לנתיב הנגדי ויכלנו למות.

(אני הצעתי לו לפחות לסטות לכיוון הנער ככה הוא בטח יברח או..) באמת, יותר מסוכן לעשות תאונה. תסתכל על הכביש פעם הבאה, רוב הסיכויים שאם תסע מהר הוא לא יפגע בכלל. אני לא שמה לב לדברים כאלה ואני גרה הרבה שנים ביש"ע ובקושי בקושי זרקו עלי אבנים (וגם זה רק באוטובוס, ממוגן ירי מגיע בשעות קבועות, בטוח של יהודים ושיא הקל לפגוע בו - נשמע תעלולים של ילדים ביסודי.)

אני אגיד לך למה התנהגנו כמו בנות

כי מחקרים מוכיחים שגם גברים לא יכולים לחזור לחיים אחרי שהם מתים- לא רק בנות. אז גם להם יש סיבה להמנע ממוות.  חחחח הבנתוש?

אצלנו תצעקי מחתולה באמצע הלילה אף אחד לא יחשוב שקרה משהו..

כי אם קורה משהו יש כלים להתמודד.

אם יש פיגוע, עדיף להיות אצלנו.

רציני.

זוכר מה קרה בהר נוף לפני כמה שנים?

לא נראלי שיש יישוב ביהודה ושומרון שיש בו מניין בלי נושא נשק אחד.

והמוקד חירום שלנו זמין פי מליון מהמשטרה.

אולי אתה חי בסרט בגלל שאתה בן..

זה קורה ועוד איך.

בוא נגיד שזה גם משהו מפחיד במרכז, אצלנו אני מכירה את כולם וכולם עברו סינון כלשהו לפני שהם נכנסו ליישוב. אני יכולה לסמוך על האנשים מסביבי.

התכוונתי לזה שכתבת שזה כמעט לא קורה תקיפות.

אז הסברתי לך שכן.

וההמשך, היה משהו שמפחיד אותי אישית.

אם אתה לא מדברת על דרום ת"א או איזה שכונת פשע.. גם שם לא הייתי רוצה להיות. 

זה שתשכנע אותי כמה המרכז הוא יפה וכמה אני חייה בסטיגמות על מקומות ספציפיים ומכלילה על הכל?

בדיוק כמו שאנחנו עשינו לך הרגע... 

אולי אתה צודק, אבל אותי זה לא משכנע להפסיק לפחד.

(למה רק אני לא מצליחה לשים סמיילים בנושא? זה מה שרציתי לשים )

עושים סוגריים ובתוכם המילה "כן" - אם זו הבעיה..

אם זה מה שעשית ולא מצליח, אין לי מושג למה אני לא מהחבר'ה שמבינים 

זה לא מה שעשיתי..

אז תודה 

הייתי חייבת להוסיף

ותרגום - נשמע כמו חבורת בנות פחדניות 

<צ>

 אז גם אני אוסיף משהו קטן לסיום הדיון..

, את טובה בלהוציא מישהו דפוק..

בדיוק את הצדדים ההפוכים, זה היה בציניות...

סתם כתבתי שנון ויורד עליכם אז הוא החמיא לי 

/עפה על עצמי /

סתם, תכלס ממש נהנתי בדיון שלנו  (וזה היה נראה שגם אתה..)

אז אל תעלב לי עכשיו..

אסור לי להחמיא עדיין!

להגיד למישהי שהיא טובה זה סוג של מחמאה.

מהסוג המותר..

ככה נראה לי לפחות 

|אוף, אני יותר מדאי ציני לאחרונה|

לא נורא, קורה לכולם משני הצדדים,

גם יותר מידי צינים שלא מבינים אותם וגם סתם לא מבינים פתאום ציניות...

והשקט...(:

זה אני מודה שזה כיף..

אבל אני לא אוכל להנות מזה כשאני חי בפחד

בהתנחלויות. לא חייב ללכת דווקא לאיזור שיש מלא ערבים מסביב או שאין בכלל גדר

לא טענתי שאני מאמין גדול. רק אמרתי ששם הסכנה היא יותר קרובה וזה מפחיד.

לא יודע מה זה להתרגל.. הסכנה עדיין קיימת.  מה זה עוזר לי להתרגל?  עובדה שגם ההוא קפץ באמצע הלילה עם אלה כי הוא חשב שיש פיגוע.. הפחד קיים בתת מודע.

ואם אני אתרגל לגמרי, זה יגן עלי? לא.

ולגבי אמונה עצמה, שטן מקטרג בשעת סכנה. 

גם על ההמשך.

ורציני, יש רמות סיכון ביהודה שומרון.

ובאמת, גם אם זה היה נראה בצחוק - אני באמת מפחדת במרכז. ולא אוהבת להקרב לשם בכלל..

ואם אני צריכה לנסוע לשם, אני ממש יפחד, ברמה שאני לא יעשה את זה אם לא יהיה עוד מישהו איתי ברכב.

וגם וויז, שאני לא סומכת עליו בכלל. 

אבל כשצריך משהו, ומאמינים בו אז צריך לסבול כל מחיר.

וכמו שכתבנו, יש לזה גם הרבה יתרונות..

אי אפשר לשרוד שם יום אחד, פשוט כאב ראש עם האוטובוסים האלה. או פשוט שאצטרך לעמוד שעות בטרמפיאדה...

תגלה שאין לך איך להגיע הביתה ויהודים צדיקים עם רכב פשוט עוזרים לך להתקרב לבית.

אני אישית מעדיפה טרמפים על אוטובוס, אבל אנשים לא מבינים שאין, פשוט אין אצלנו תחבורה אחרת.

ויש לזה כל כך הרבה כללים, ולא כזה מהר עולים על כל אחד.

הכל טוב.

אולי לא תעלו על אוטובוס כי פעם היתה חטיפה של קו 400 לאשקלון?

ופיגועים יש גם במרכז, באוטובוסים ובכל מקום.

אם ה' ירצה שיקרה לך משהו זה לא משנה איפה תהיה, ההשתדלות זה לא לעמוד בכל מקום ולא לעלות על כל אחד.

זה גם כזה יפה לראות שאנשים מהיישובים האלה באמת יודעים שאין תחב"צ אז הם עוד יותר עוצרים.

פעם נסעתי עם חברה ליישוב שלה באמצע הלילה, והיא עצרה לטרמפיסט. 

רק שיש כאלה שזה לא מתאים להם התפקיד הזה להיות המגן של המרכז

ככה שהתפקיד הגיע אלינו בלי בחירה, אבל אנחנו לא מפסיקים לבחור בו. כל יום מחדש.

אבל את הקושי של המעבר, שהוא באמת החלק הכי קשה לא עשינו.

ולך יש הזדמנות 

אבל אני לא מנסה לשכנע. בכלל.

אם כל הדתיים לאומיים יגרו ביש"ע איך ידעו מי אנחנו בכלל? 

תמשיך לגור במרכז ולשמור עלינו מסטיגמות לא נכונות

תודה, אבל אני חושב שאני אוותר  חח

יש לך את הזכות של חזרה בתשובה שלנו אין 

תדע שאני מעריצה אנשים שעשו את זה, זה כל כך קשה. והכי לא ברור מאליו.

יש אצלכם גנבים 

וחייבים לנעול את הבית כל פעם!

וזה מפחיד להשאר לבד,

אצלנו יש שומר בחוץ שמפטרל מסביב לכל היישוב. שומר פרטי 

אם הכלה שלך נמצאת באילת ואתה בקרית שמונה לא תתאמץ בשביל לפגוש אותה?

והמרכז והשטחים לא כאלה רחוקים, 

ובמילא צריך לקרוע את הים בשביל למצוא אותה,

אז תצא ותכוון שזה יהיה חלק מהקושי ולא דברים אחרים.

תאמת, שאני ממש לא מבינה את השאלה בכלל.

אולי כי אני בצד המיובש, והנואש כבר.

אז תחשוב לעצמך כמה אתה בר מזל שיש לך אופציה בכלל להתלבט על זה,

כי ההצעה טובה, ולמה לא?

(ממש מרגישים מהתשובה שלי שאני נואשת? )

איזור השומרון ממש קרוב למרכז, וחוצמזה אפשר להפגש באמצע.

אל תדאג, מסתדרים. 

אתם לא הראשונים ולא האחרונים..

בהצלחה 

אז למה הוא צריך לפגוש אותה?

שכבר יסגרו אולם היכנשהו באמצע ויתחתנו!!

בקיצור, הוא לא הולך כרגע לפגוש כלה אלא אשה.

ואם המרחק הוא כזה שעצם המאמץ להיפגש יפגום בקשר, אז לא בטוח שכדאי.

בסופו של דבר, מעטים האנשים שמצליחים לתחזק קשר ממרחקים גדולים.

קשר במרחק קצר מאפשר "זרימה", שהיא יכולה לעזור מאד לבניין הקשר.

אם תהיה אהבה ביניכם אני מאמין שתמצאו פיתרון שישאיר אתכם ביחד

גיסי הוא מירושלים בזמן שאנחנו מצפון השומרון.. הם היו נפגשים באמצע הדרך כזה לעניות דעתי...

לא בעיה

באיזור תפוח\אריאל אני חושב שיהיה לשניכם נוח להגיע.. טוב, תלוי איפה אתה גר במרכז..

אבל שיהיה רק בהצלחה בכל מקרה! שווה לנסות לפחות להתרשמות כללית...

אבל יהיה לזה איכויות אחרות, והרבה זמן לחכות. זה לא יהיה מה שרגיל.

א) אני ממש מצטער אם זה נשמע ככה ממש לא התכוונתי לכך ..

ב) לא מחוסר עצלות אלא מכמה סיבות .

ג) ופשוט התכוונתי לגבי מרחק אז אמרתי שאני גר במרחק והיא גרה בשטחים ואולי הייתי צריך לתקן ליהודה ושומרון זה בסדר ?

פשוט רק שאלתי לגבי המרחק .. היא גרה בערך באזור ירחו 

מזל  כי אני לא משם..

כי כבר התחלתי לחשוש שאולי הציעו לך אותי ואף אחד כמוך לא ירצה אותי אחרי שהרסתי לו את כל השרשור..

סליחה אם הרגשת מותקף, ואם נצלשנו בהסחפות.

מקווים שתמשיך לכתוב כאן מה שאתה חושב, ולא תפסיק בגללנו.

אני הייתי נבהלת במקומך,אז ממש סליחה.

ושיהיה בהצלחה! 

זה מה שהתכוונתי..

מבואות ירחו למשל זה פחות הסגנון..

אבל הוא מהמרכז, איך ידע? 

אם הוא היה יודע הוא היה כותב שהיא מאזור מעלה אדומים..

לא הרגשתי מתוקף , פשוט הרגשתי ששפטתם אותי ישר .. בכלל לא התכוונתי לשטחים .. אני מאוד אוהב את א"י ולא אתן מלימטר לאף גורם שהוא לא עם ישראל , והכל בסדר

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך