לא אמורים להיות כאבי תופת..

לא אמור להיות דימום כבד שצריך להחליף כל חצי שעה פד..

כדי שיהיה לך שקט הייתי קונה עוד כמה (3 אולי).

יש עכשו מבצעים טובים בכל מקום...

קרטרס, פוקס, שילב עדיין טיפה יקרים אבל בסדר...

תבדקי איפה נשאר משהו שאת אוהבת.

לק"י

לבן שלי יש יותר אוברולים/ בגדים עליוניים (חלק קניתי, קיבלתי, נשארו מהגדול יותר).

אני מחליפה לו בערך פעם ביומיים, כי היא כמעט ולא מתלכלך. וכרגע אני מקלחת אותו פעם בשבוע, אז מחליפה בלי קשר למקלחות.

קצב הכביסות פה מאוד משתנה.. במיוחד שבהתחלה אני מכבסת לניו בורן בנפרד.. אני אקנה עוד קצת..

עוד לא מכירה את התינוק כי עוד לא ילדתי 😀אז לא יודעת להגיד אם יהיה פלטן או לא..

קצת תלוי איפה את גרה וכמה קר.

אם יש לך שפע שמיכות אז זה כן בסדר, ממילא בגיל הקטן הם כל הזמן מתחת לשמיכה.

לי יש 3 שמיכות ומה שבאמת הייתי רוצה זה עוד אחת...

ומקסימום אם יש לך של המידה הבאה זה כן תגבור- אפשר אם נתקעת לשים אוברול קצת גדול בגיל הזה, זה לא זוחל שזה מסרבל אותם...

רק לדאוג שיהיה לך בנגישות

אני גם צריכה אוברולים חמים ורגליות

חוששת שמה שקניתי יהיה קטן אז בכלל הבעיה

ונראה לי אני צריכה להיות חברה שלך, השאלות שלך בול שלי ואני גם צריכה ללדת כל רגע

מקסימום אחזיר.

ומחר אמורה לצאת לקניות אז אנסה לחפש..

רגליות דווקא לא חסר לי.. אני הרבה יותר אוהבת אוברולים בגיל הזה.. 

אז זה בגד גוף וגטקס, ומעל אוברול/ חולצה ומכנסיים.

אנחנו בדרום, ועדיין בן כמעט 3 חודשים לובש 2 שכבות חורפיות (פלנל ומעל פוטר/ פליז).

מה לגבי סטריפינג?

זה יכול לעזור לתהליך להתחיל אם יש תנאים

מתפללת בשבילך שהכל יעבור בשלום ובקלות ממש בקרוב 

קודם כל לדעתי את צריכה להיכנס קצת למערה שלך.

יש מערה כזאת שנכנסים אליה לפני לידה

פחות לענות לטלפונים והודעות, פחות ליצור אינטראקציה עם אנשים מסביב.

להקשיב למה שהולך בתוכך...

אולי כדאי ללכת לדיקור סיני או לנסות זירוז טבעי (כמובן אחרי ייעוץ של רופא, אני לא מוסמכת), לעשות תרגילי ספינינג בייביז יכול לעזור, להקשיב לאיזה פודקאסט מרגיע, אולי ללכת לשחות קצת במים.

להתפלל וגם להרפות.

חיבוק חזק, זה ממש לא פשוט.

ה' איתך 💙💙💙

לק"י

לידה בהחלט יכולה להתחיל פתאום. בלי שום הקדמה. מאחלת לך בעז"ה לידה קלה ומהירה, בנחת, ובידיים מלאות ובריאות🙏🏽

(ואגב, אני גם ילדתי בן במשקל 3.800 ב-41+2. הוא היה פשוט ארוך. ויצאתי בלי כלום ב"ה. אבל מלכתחילה העריכו אותו בפחות).

אולי יש באזור שלך בית חולים פחות מלחיץ?

סתם כי היה נשמע לי שיש סיכוי שככה אני אהיה עוד 30 שנה...

את אמא שלי ויש לנו קשר טוב , כשהיא רוצה להתעניין היא יודעת , פה זה נטו שהיא שכחה אותי ומתרכזת בעצמה .. ואני מאוד פגועה מזה , באמת שזה לא על העניין של תהיה או לא תהיה בברית ואני גם הכי אפרגן לה שהיא תטוס ותהנה משהו שהיא לא עשתה שנים למען עצמה , אבל אל תהפכי את עצמך לסיפור המרכזי עם החישובים של איך ומתי זה יהיה, כשאני סובלת

לחץ

של רופאים .. 

האמת שזו קצת הזיה, להגיד לך למשוך כדי שהיא תוכל להינות. עם כל הכבוד לזה שהיא לא הייתה בחו"ל, זה לא עכשיו הראשון בסדרי העדיפויות.

מה עם בריאות העובר? בריאותך שלך?

יש לך תמיכה? דולה?

יש לך את התמיכה של ה' תתפללי ובע"ה הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. מחזיקה לך אצבעות!

היא ממש מלאה באגו וגם כשהיא זו שפוגעת , אם מוכיחים אותה היא מתנהגת כמו הקורבן . אז מראש נמנעתי מלהגיד לה ישירות , היום רק העזתי להגיד לה שזה מעצבן אותי שהיא מאחלת

לי למשוך עד סוף השבוע כשאני כבר לחוצה ועייפה והיא אמרה לי "מה קרה אסור לי להגיד כלום מה כבר אמרתי ", אפילו לא התקשרתי אליה אחרי הבדיקה , נטו עדכנתי בוואצאפ של המשפחה שהשתחררנו שוב, והיא אפילו לא התקשרה (ככה היא כשהיא מבינה שהיא טועה אבל בחיים היא לא תודה או תחזור בה, להפך היא תצפה שאת עוד זו שתזמי שיחה). ובעלי בכלל עצבני עליה פיצוצים אני עוד אדם שיודע לספוג ולשתוק , בעלי ממש רותח ופגוע.

והשליטה העצמית.

האמת שאני הייתי לוקחת את זה גם קשה, אבל נראה שאת התרגלת אליה וכבר לא מצפה שהיא תשים את עצמה בצד.

בעלך לקח את הצד שלך במקומך?

נראה לי את אישה חזקה מנטלית, אז נשאר רק לבקש ולהתפלל שאכן יהיה צירים רגילים והכל ייגמר בע"ה בטוב!

גם לי בלידה הקודמת היה הריון עודף פלוס (הגעתי לשבוע 42...) והיה לחץ גדול בגלל אירוע משפחתי קרוב.

אמנם לא אמרו לי מפורשות לכי לזירוז או משהו כזה בגלל האירוע אבל כן היו שאלות תדירות אם מתקדם משהו .. והיה מאוד קשה ומלחיץ. ולצערי בתי החולים עם ההלחצות שלהם לא עוזרים .. אני באופן אישי הלכתי רק למעקב בקופה כי ידעתי שבבית חולים ישגעו אותי יותר ורק בשבוע 42 הגעתי לבית החולים.

לצערי בימינו צריך להגיע לבתי חולים בגישה לוחמנית כי הם מתרכזים בעיקר בלכסות את עצמם ולא בטובת היולדת ..

אז מבינה אותך מאוד, חיבוק גדול !

כל עוד המדדים תקינים , אין האטות או מיעוט מים וכו' אין לך סיבה אמיתית להיות בלחץ

ולא באמת חושבת שזה קריטי העוד כמה חודשים

ולרוב במילא רק לנסיעות קצרות

לילד הבא כן אקנה בתוקף

מציעה לך למכור אותה עכשיו יד שניה כמובן לציין שבלי תוקף

ולפני הלידה הבאה לקנות ביד שניה אחת טובה עם תוקף ארוך

אני לא יודעת מה דעתי על סוגיית התוקף

אני לא אקנה בלי נגיד .

באמצע

יש לי לגדולים יותר כסאות בלי תוקף שמשתמשת 

אם הקפדת להכניס הביתה אז יש יותר מקום להקל

בכל אופן לא חושבת שהייתי שומרת לילד הבא

אבל בתור עגלה, אני חושבת שזאת עגלה לא בטיחותית בעליל

זה מצויין בתור כיסא בטיחות ולא מעבר.

(לפי התמונות היה נראה שהתינוקות שנפטרו שבוע שעבר היו בכזאת עגלה. איך אפשר להשאיר תינוק קטן לישון ולהיות שעות בכזה דבר מקומר?? אפשר לנשום תקין ככה?? אם הוא מרגיש חוסר אויר יש לו אפשרות לזוז??)

אולי לא הכי בריא לאורך זמן וגם על זה שמעתי שזה קשקוש.🤷🏼‍♀️

יותר מידי סיבות נותנים למוות של התינוקות ה' ישמור ..

אבל זה אולי הגביר את הסיכון.

ואני הסברתי בהודעה למעלה למה *לדעתי* העגלה לא בטיחותית.

כך הסביר לי רופא ילדים

הזווית הזו פחות בריאה מבחינת נשימה,

לכן בנסיעה זה בסדר כי זה זמן מוגבל

הבעיה שמשתמשים בזה כמו עגלה והילד כל היום בזה וזה כבר לא בריא ולא מומלץ.

לגבי התוקף- אם הכסא לא נשאר באוטו רב הזמן חושבת שכן הייתי משתמשת...

שאסור להשאיר תינוק בדונה ליותר מדי זמן.

זה סלקל לכל דבר אבל אם אני עושה יציאות קצרות כמו לאסוף את הילדים וכו אז זה לגמרי פתרון מצויין!

והיה חשוב לי לכתוב את זה

בסביבה שלי יש מלא משפחות שאפילו רכב אין להם

אבל קונים את הדונה כי זה אופנתי 

לילד הבא אנחנו מתכננים לקנות את הדגם החדש שיותר נוח לתינוק

עוד לא החלטתי מה לעשות

בינתיים ארוז יפה במחסן

הייתי בודקת דבר ראשון מבחינת ביטוח- האם הם מתנערים במידה והסלקל לא בתוקף ולפי זה גם מסיקה מסקנות

הדונה שלי באמת במצב מעולה וכואב לי עליה, הסיבה היחידה שארצה להחליף זה כדי להשתדרג לנשכבת

אנחנו לא משתמשים אחרי שעובר התוקף, אלא מעבירים הלאה למעוניינים. תמידיש מי שלוקח אז זה בטוח נפוץ...

מקפידה על התוקף ולא מחליפה. לא אומרת את זה כהמלצה. ואני יודעת שכמעט אף פעם אין פה תשובות כאלה...

אבל למעשה ככה זה אצלנו.

ג'יפיטי טוען שלדונה יש תוקף של 6 שנים אם זה עוזר לך.

האמת שאם אף פעם לא השארת בשמש, הרכב לא עבר תאונה עם הדונה ואת בטוחה שהילדים לא שיחקו איתה וזרקו בצורה חזקה או משהו (לצערי אני לא יכולה להגיד את זה על הדונה שלנו) אני כן הייתי משתמשת. 

לק"י

אם כן, אז כדאי להעיר אותו אם הוא נרדם בהנקה, ושיינק עוד.

ולפעמים ממשיך לינוק.

לא תמיד יש לו גרעפס.. 

את מרגישה שהוא לא אוכל מספיק, או שאוכל ובכל זאת לא עולה מספיק במשקל?

הוא מתעייף מהר, יונק בצורה לא יעילה, ישן ופותח רווחים גדולים בין הנקות, אין לך מספיק חלב?

את יכולה להתייעץ עם יועצת הנקה, כדי להבין איפה הבעיה.

כמובן שכדאי שאת תקפידי על ארוחות מסודרות, שתייה ושינה, עד כמה שאפשר.

אפשר גם לאכול דברים שמדברים את החלב הופכים אותו לעשיר יותר.

את יכולה לשלב תמ"ל, אבל קחי בחשבון שזה יכול אולי לגרום לו להעדיף בקבוק על הנקה, ויכול לגרום להתמעטות של החלב.

אם בכל מקרה את רוצה לשלב תמ"ל כשהוא יתחיל מסגרת, אז לא נורא שהוא יתחיל כבר עכשיו.

אפשר גם לשאוב ולתת לו חלב שאוב בבקבוק, אם יש לך כח להתעסק עם שאיבות. גם ככה הוא יכול להעדיף בקבוק, אבל זה ישמור על כמויות החלב.

את עוקבת על המשקל בטיפת חלב?

מה אמרו לך על זה?

גם אם הוא עולה יותר לאט במשקל, זה יכול להיות בסדר.

אם הוא חיוני, ממלא טיטולים ומתפתח, לא צריך להילחץ.

הוא בעיקר נרדם תוך כדי ואז הוא יונק חלש.. צריכה להניח אותו בעגלה כי רק ככה הוא מתעורר, יונק ונרדם שוב..

אני מניקה כל שעתיים שעתיים וחצי בד"כ אבל אני תמיד מציעה כשהוא ער..

יש חלב, אני לא מרגישה מלאה אבל גם לא מרוקנת..

אני במעקב בטיפת חלב, הוא עולה אבל ממש לאט בסביבות ה150 בשבוע...

שוקלת להביא לו תמ"ל פעם ביום, בעדיפות לערב אחר הנקה כדי שיעלה במשקל, יתחזק ולחזור להנקה מלאה...

הוא אכן ממלא טיטולים אבל כנראה מתעייף מההנקה

לק"י

לסחוט חלב על היד לבקבוק.

לפעמים זה קל יותר משאיבה 

לא יודעת להגיד אם עזר פיזית.

נפשית הקדשתי זמן לעצמי.. וזה הכי משמעותי מבחינתי.

אחרי מעברים כמו לידה שהעצמות כמו אגן, גב, מותניים הכל מזדעזע וזז מהמקום מה שיכול לגרום לחוסר איזון וכאבים.

הבנתי שבמקסיקו זה טקס כזה שעושים לנשים. 

לא הרגשתי שעזר לי במיוחד

כן היה לי כיף הפינוק הזה 

שטויות, אבל כן יכול להיות מפנק וכיף.

לא הייתי בונה על זה בתור "הצלה" אלא כמשהו של טיפוח הגוף והנפש.

לא עשיתי בעצמי, רק קראתי על זה 

קושרים אותך במטפחות, וואו לא הייתי עושה את זה
ואם המטרה זמן אישי לעצמי, למה לא מסאז' או משהו דומה?
באמת זה תהליך שסוגר את העצמות? זה וודאי?

זה כמו כל הרפואה האלטרנטיבית כמעט, משהו שלא נחקר ואין על זה נתונים...

זו איזושהי מסורת עתיקה 

כל פעם בלילה מחדש

לכן ערה עכשיו

ובעלי נוחר לידי וזה מעצבן שהוא ככה ואני לא .

לפחות יש לכם ממד לא כמונו?

לק"י

אצלינו 2 הגדולים (11 ו-8) יורדים לבד. עד הלידה, בעלי ואני הרמנו את שני הקטנים (כרגע בני 5.5 ושלוש ורבע).

סביר להניח שעכשיו נרים את 2 הקטנים. ובת ה-5 וחצי תרד לבד.

(אנחנו גרים בקומה שניה ויש לנו מקלט בבניין).

אם יהיה כנראה אשאר רגועה...

"כלום לא מפחיד...הכל כרגיל... כלום לא קורה פה...כלום לא קורה פה..."

מלחמות של התקופה המודרנית הם יותר רעש חזק ומלחיץ פיצוצים, הרבה תשקורת ובלאגן ואימה אבל ב"ה פחות אבדות בנפש.  

מצד שני

כאילו מה יותר מפחיד מימה שהיה עד עכשיו?

הדיבורים יותר מפחידים מימה שקורה בפועל

בסביבה שלנו.
סיוט
מבינה לליבך
השבת לא ישנתי טוב, כי הייתי דרוכה
נקווה ונתפלל לטוב
סליחה שאין לי דרכים להירגע, אותי מרגיע מתוק! ומוזיקה טובה

והפעם ילכו עד הסוף.

המשטר באיראן צריך לפחד, לא אנחנו.

צריך להתכונן ולהתארגן, להכין את הילדים שלא יופתעו.

האזעקה הראשונה תהיה להודיע שהתחילה מלחמה אז אין טעם להיות דרוכה כל רגע.

אם אין לך אפליקצייה של פיקוד העורף זה הזמן,

זה נותן התראה כמה דקות לפני אזעקת טילים.

אפשר לרדת באווירה רגועה יחסית.

במקלט כדאי מאוד שיהיה תיק מוכן עם משחקים ואוכל.

שהגדולים יותר יכירו את התיק "ויחכו" להגיע אליו.

לברוח ממשהו זה מלחיץ,

לרוץ בשביל להגיע ליעד זה מדרבן ונעים יותר אז עדיף להפוך את זה להגעה לתיק.

כשהכל מוכן לא צריך להיות דרוכים כל רגע,

מן הסתם אי אפשר לא לחשוב בכלל,

אבל אפשר להרפות מהמחשבות.

הגיוני שאחרי לידה הכל רגיש יותר

🤗

ואצלינו אגב רוב הפעמים ההתראות לפני לא תמיד היו נכונות- ולא היתה אזעקה בסוף

ולפעמים היתה בלי התראה

ואין ממד או חדר בלי חלונות

ומקלט זה לנסוע ברכב בלבד ולא קרוב ולא פרקטי עם חבורת קטנים

בטח לא בלילה

בחיים לא נספיק

אז אני לא בחרדות כי ב''ה לא חיה ככה ומשתדלת לא להתעסק במה שאין לי עליו שליטה

אבל כן מרגישה שזה בכל זאת מאתגר מחשבתית התחושה שאין אפילו אשליה של מרחב בטוח

אני לא היחידה

זה בעיה בהרבה ישובים שאין ממדים והרוב בניה קלה או קרוואנים

הפותחת תיארה מצב שיש להם מקלט והיא הייתה כל השבת בדריכות אם יצטרכו לרוץ אליו ועל זה עניתי.

אם יש לך שאלה אחרת, את יכולה לשאול בנפרד ולקבל תשובות שרלוונטיות למציאות שאת מתארת.

מאוד הזדהתי והסכמתי איתך אבל כשניסיתי לקחת לעצמי נתקעתי על זה שאני לא מצליחה להתמקם נכון כמו שתארת

אני כן רגועה ולא בחרדה

אבל אם וכש..זה כן מלחיץ

או מתחת למדרגות גם נחשב מרחב מוגן, כשאין משהו אחר.
אותי זה היה מרגיע...

אנחנו לא נכנסים שם

ואין מסדרון

אבל בוחרים את הרע במיעוטו

קלה וקראונים, ואם זה אומר שגם הגנים והמעונות עדיין בלי ממדים.

אבל למקרה שהם כבר מבני קבע ויש בקרבתכם, בתקופות של אזעקות חוזרות אצלנו לפחות ניתן היה להשתמש בהם וככה ירד עומס מהמקלטים הציבוריים בשכונות שלא בנו ממד. אם זה מעשי לכם, תנסי לברר עם גננת או מנהלת מעון שבקירבתכם על האפציה ואיך בזמן אמת אפשר להיכנס. כמובן להקפיד לשמור על ציוד ועד כמה שניתן לא לאפשר לילדים לראות את קוד הכניסה אם יש קודן.

הגנים באותו המקום בערך ככה שרחוקים מכל מי שלא גר צמוד..

וגם מעט למלא אנשים..ובלי חניה צמודה -מדרגות וכו

ובשום צורה לא נצליח להעמיס את כולם לנסוע לסחוב אותם מהאוטו לגן בזמן הנתון וגם פעם אחת מילא..אבל כמה פעמים בלילה?

זה פשוט לא מעשי כשיש ב''ה הרבה ילדים וגם תינוקות

עם 2-3 עוד אפשר אולי

לא מעבר

וגם צפוףףףף זה מקלטים קטניםםםם ומלא אנשים ואין מקום לזוז

לא יכולה לסבול את זה יותר. כל פעם לחיות עם חרדה ממשהו אחר

התפרצות חצבת. מלחמה. יוקר מחיה. סופה. מלחמה

פשוט לא שומעת חדשות ולא מתעניינת בזה. לא רואה איך זה עוזר לי להתכונן למלחמה כל הזמן.

יש בבית אוכל ויש בקבוקי מים.

חיה את היום ומשתדלת להנות ממנו ומהילדים ומהמשפחה.. כשתגיע מלחמה כולנו נדע ונצטרך להתמודד..  

ודרך אגב גם לנו אין ממד , גרה בבית פרטי יש מקלט שצריך לצאת מהבית וללכת, לרדת מדרגות עם מס' ילדים ותינוק.. רוב הזמן בעלי לא בבית... 

מקווה שזה יעזור 🙏

עם אינסוף הערות..

קחי בחשבון שאם הוא מעדיף לשפשף סירים מאשר לשבת עם הילד, אולי זה לא בגלל הילד... אולי זה בגלל ה'הנחיות' שהוא מקבל ממך תוך כדי או אחרי?

אז הכל בסדר…

שתמיד יאיר 😊 חיוך את הזוגיות שלכם …

יותר קשה לי להיות ב"שהייה" כמו הרדמות לשבת איתם וכו, מאשר להתרוצץ

ולהספיק לתקתק, זה ממש עניין של אופי .. 

ולי זה סבבה.

העלית נקודה