קצת קצת. לא הרבה
אני לא נותנת לעצמי להשתלט על הלב ולהבין כמה חסר לי משהו בדופק הטבעי ששורט לי את כל המערכת השלמה שבניתי, מסע ההישרדות שלי הופך חיים. הוא מחבר את חתיכות הנפש שלנו שקרועות אי שם ברחבי האינסוף. עד שמדי פעם השנאה העצמית הזאת קורעת הכל שוב, משברת חומות שהבטחנו לעצמנו שהשאיר שלמות נקיות ללא רבב, היום הם ערימה של פסולת שזרוקה אי שם ביחד עם החתיכות של הנפש.
הרבה יותר קל לדבר על אחרים, לייעץ להם מה יכול לרפא אותם ולראות איך הם מתרוממים, ואילו את נשארת זרוקה בתחתית בור עמוק ללא מים. הוא זורק לך חבלים מלמעלה, ההוא שאת אוהבת. אבל אין לך כח, זה הקטע. אין לך כח, נהית אדישה. אדישה לעצמך. אדישה לסובבים אותך. אדישה לגוף שלך. לפעמים האדישות השתלטה גם על הדחף הבילתי נשלט לסדר.
את שורפת זמן. רק שורפת. את כבר לא רוצה לנצל אותו. את קמה בבוקר, לומדת. לומדת לומדת. ישנה. או יותר נכון, מנסה לישון. אולי הדבר היחיד שמוציא ממך דמעות מלוחות זה הסיוטים שתוקפים אותך מדי לילה. גורמים לך לטלטלה עמוקה בנפש. את רועדת, פיזית. את כבר אף פעם לא יציבה. את תיפלי מכל מכשול קטן שהעולם יציב לך. נפשית, את מרגישה שכבר ראית הכל. אולי זה מה שיצר את האדישות, החוסר סקרנות לעולם.
את שונאת, בעיקר את עצמך. את כולם את אוהבת. את אוהבת את האנשים שלך. שכחת שפעם את גם היית של עצמך. עכשיו את זרוקה איפשהו ברחוב מעופש.
מחכה שמישהו ימצא אותך
מחכה.
אני לא נותנת לעצמי להשתלט על הלב ולהבין כמה חסר לי משהו בדופק הטבעי ששורט לי את כל המערכת השלמה שבניתי, מסע ההישרדות שלי הופך חיים. הוא מחבר את חתיכות הנפש שלנו שקרועות אי שם ברחבי האינסוף. עד שמדי פעם השנאה העצמית הזאת קורעת הכל שוב, משברת חומות שהבטחנו לעצמנו שהשאיר שלמות נקיות ללא רבב, היום הם ערימה של פסולת שזרוקה אי שם ביחד עם החתיכות של הנפש.
הרבה יותר קל לדבר על אחרים, לייעץ להם מה יכול לרפא אותם ולראות איך הם מתרוממים, ואילו את נשארת זרוקה בתחתית בור עמוק ללא מים. הוא זורק לך חבלים מלמעלה, ההוא שאת אוהבת. אבל אין לך כח, זה הקטע. אין לך כח, נהית אדישה. אדישה לעצמך. אדישה לסובבים אותך. אדישה לגוף שלך. לפעמים האדישות השתלטה גם על הדחף הבילתי נשלט לסדר.
את שורפת זמן. רק שורפת. את כבר לא רוצה לנצל אותו. את קמה בבוקר, לומדת. לומדת לומדת. ישנה. או יותר נכון, מנסה לישון. אולי הדבר היחיד שמוציא ממך דמעות מלוחות זה הסיוטים שתוקפים אותך מדי לילה. גורמים לך לטלטלה עמוקה בנפש. את רועדת, פיזית. את כבר אף פעם לא יציבה. את תיפלי מכל מכשול קטן שהעולם יציב לך. נפשית, את מרגישה שכבר ראית הכל. אולי זה מה שיצר את האדישות, החוסר סקרנות לעולם.
את שונאת, בעיקר את עצמך. את כולם את אוהבת. את אוהבת את האנשים שלך. שכחת שפעם את גם היית של עצמך. עכשיו את זרוקה איפשהו ברחוב מעופש.
מחכה שמישהו ימצא אותך
מחכה.