הבית של המצביע הסרוג עמד בכל מיני מקומות – בית אל וגבעת שמואל, הביצה בנחלאות והקיבוץ הדתי. היו לו כיפה סרוגה, ספרי קודש בסלון ודעות ימין.
כל המפלגות במדינה רצו את הקול של המצביע הדתי, אבל אף אחת לא ידעה איך להשיג אותו.
יום אחד הלך נפתלי ברחוב, ואת מי הוא רואה? את מוטי!
"שלום נפתלי. לאן אתה הולך?" שאל מוטי.
"אני הולך לברר איך אשיג את הקול של המצביע הסרוג", השיב נפתלי. "רוצה לבוא איתי?"
"מי בכלל רוצה ללכת איתך, פלגן! השארת אותנו עם חובות והלכת להרפתקה פוליטית, אה?" אמר מוטי.
"כאילו שאני רוצה בכלל שתבוא איתי", אמר נפתלי מייד. "גם כן אתה עם היהדות הזועמת, מתנשאת ומרחיקה שלך. למה אתה הולך איתי?"
"לא הולך איתך", מיהר מוטי לענות. "זה פשוט שאני גם במקרה בדרך למצביע הסרוג".
הלכו שניהם יחד ולא דיברו כל הדרך, עם שהגיעו לבית שהיתה בו טלוויזיה, ספרי קודש, דגל ישראל ומדי מילואים מקופלים במחסן. צלצל נפתלי בפעמון הקטן שבדלת.
"מי זה מצלצל?" צעק המצביע הסרוג.
"אנחנו, נפתלי ומוטי".
"טוב", צעק המצביע, "ומה אתם רוצים?"
"לדעת איך תצביע לנו", צעקו נפתלי ומוטי.
"מה הבעיה, תתאחדו ואני אצביע לכם בשמחה!" קרא המצביע הסרוג.
"התאחדנו כבר", קרא נפתלי. "אני רץ עם איילת, אנחנו מרימים מפלגה משותפת של דתיים וחילונים!"
"ואני הצלחתי להתאחד עם בצלאל", דיווח מוטי בשביעות רצון. "היה קשה לגשר על הפערים האידיאולוגיים, אבל הצלחנו".
"אין לי כח אליכם", אמר המצביע הסרוג בעייפות. "עד שאתם לא מתאחדים, אני לא יוצא מהבית ביום הבחירות".
ישבו נפתלי ומוטי עצובים, ולא ידעו מה לעשות.
"לא שאני רוצה להתאחד איתך בחזרה", הדגיש נפתלי, "אתה בובה של נתניהו ופחדן".
"ממש, איתך אני ארוץ ביחד", ענה מייד מוטי. "ככלב שב על קיאו, זה מה שאתה".
הלכו והתחבאו שניהם מאחורי סיסמאות על אחדות ופתיחת שורות.
אמר נפתלי בקול שמח: "אבל מוטי, רואים את הציצית שלך! רואים את הדעות הקיצוניות שלך! המצביע הדתי-לאומי יראה, ולא יצא מהבית".
הלך מוטי והתאחד עם איתמר בן גביר, ועבר את אחוז החסימה.
אמר מוטי בקול מרוצה: "אבל נפתלי, רואים את הקרחת שלך! הכיפה שלך בכלל לא מכסה אותה! המצביע הדתי-לאומי יראה את הבגידה שלך בספינת האם, ולא יצא מהבית".
הלך נפתלי וחיפש פתקים אבודים של נ' בכל הקלפיות בארץ, אבל לא הצליח למצוא. אבל אז התחילו בחירות חדשות, והוא חזר אל הבית של המצביע הסרוג לצד מוטי.
פתאום נפתחה הדלת, ורגל נעולה בסנדל שורש יצאה החוצה.
"אל תצביע לנפתלי, הוא נטש אותנו והוא בכלל לא כזה דתי!" קרא מוטי.
המצביע הסרוג שמע את הצעקה – ומייד סגר את הדלת.
"אתה רואה?" אמר נפתלי. "בגללך!"
"מי שמדבר", הוציא מייד 'גורם בבית היהודי' הודעה לתקשורת.
עמדו שניהם והמשיכו לחכות.
פתאום נפתחה הדלת, וראש עם כיסוי ראש חלקי הציץ החוצה.
"אל תצביעי למוטי!" צעק נפתלי. "הוא מלא שנאה לבנות הגיבורות שלנו, ומנהל מפלגה שלימה על דרך השלילה!"
המצביעה הדתית-לאומית שמעה את הצעקה – ומייד סגרה את הדלת.
"אתה רואה?" אמר מוטי בשמחה לאיד. "בגללך".
"כולם יודעים שרוצים את איילת בראש", פרסמו מייד 'מקורבים לראשי מפלגת הימין החדש' הודעה לתקשורת.
עמדו שניהם בשקט וחיכו.
ואז נפתחה הדלת,
ושתי רגליים נעולות בסנדלי שורש יצאו החוצה, ואיתן גוף עם כרס וכיפה סרוגה ושפם (אם לא אמיתי, אז מטאפורי),
וראש עם כיסוי ראש חלקי, ותחתיו גוף עם חצאית וחולצה ותיק צד,
ובן בכור קצין, ובן נוסף שהולך לישיבה גבוהה, ובת שבדיוק בשנת שירות שניה, ושביעיסטית שמתלבטת אם להתגייס, ועוד שניים או שלושה ילדים יצאו יחד איתם החוצה. הם התיישבו בגינה והתחילו לדבר קצת על פוליטיקה וקצת על תורה וקצת על הרבנית פורים החדשה באולפנה וקצת על חוויות מהצבא.
"..." כחכחו בגרונם מוטי ונפתלי. המצביע הסרוג ומשפחתו הרימו את עיניהם בהפתעה.
"אנחנו יודעים מי אתה", קראו מוטי ונפתלי, "ואנחנו גם יודעים מה אתה מחפש, ולכן אתה עומד להצביע דווקא למפלגה שלי".
"מה החכמה לדעת מה אני מחפש?" אמר המצביע בבלבול. "אמרתי לכם כבר, אני מחפש שתפסיקו עם המריבות הקטנוניות האלה שלא מוסיפות כבוד לאף אחד, תתגברו על האגו והמשקעים ותרוצו ביחד".
"אתה..." התעלם נפתלי מההערה, "אתה... אתה רוצה לחזק את צה"ל!"
"נכון", אמר המצביע הדתי-לאומי בשמחה.
"ואתה..." אמר מוטי. "אתה... אתה רוצה לחזק את לימוד התורה בעם ישראל, והוספת לימודי קודש בבתי הספר".
"נכון", אמר הבן השני.
"ואתה... אתה בעד בלימת האקטיביזם השיפוטי".
"אכן", אישרה המצביעה הסורגת.
"ואתם בעד פתיחות דתית".
"לגמרי", אמר הקצין.
"ונגד גיוס נשים", אמר מוטי, ונפתלי אמר יחד איתו: "ובעד גיוס נשים".
"נכון מאוד", אמרו בת השירות והשביעיסטית פה אחד.
"ואתם... אתם בעד פתיחת שורות".
"כמובן", אמרו כל בני המשפחה יחד.
"אז אין לכם שום בעיה", קראו נפתלי ומוטי פה אחד, "תצביעו לי! לא לו, לי! הוא פלגן! הוא לא באמת מאמין בערכים של ה..."
"די כבר עם זה!" צעק אבי המשפחה. "אני מאוד מעריך את שניכם, אתם אחלה וייצגתם אותי מצוין בכנסת ובממשלה, ואני בטוח ששניכם משוכנעים שאתם פועלים לשם שמים ורק כדי לעשות טוב. אבל די, נמאס. אתם יודעים מה אני באמת רוצה שתעשו?"
"התחרות!" צעק נפתלי.
"התחרות!" צעק גם מוטי.
"התחרות על הקולות שלכם! ברשת, בעלוני השבת, בכותרות העיתונים ובחוגי בית! אחת, שתים שלוש!"
והם יצאו לריצה.
נפתלי רץ מהר. דילג וקפץ, קפץ ורץ, הגיע אל הבית של המצביע הסרוג בדיוק יחד עם מוטי, ושניהם נכנסו יחד וסגרו את הדלת.
כעבור כמה רגעים קם המצביע הסרוג ממקומו שעל הדשא וניגש אל הבית. "הכל בסדר שם?" הוא שאל. "אם אתם רוצים, אתם יכולים להוציא לעצמכם את המיץ, הוא בארון שמעל הכיור".
"רגע, אתה לא נכנס?" תהו נפתלי ומוטי. "זה הבית שלך. לאן אתה הולך?"
המצביע הסרוג שתק כמה שניות ואז אמר: "להצביע ליכוד".
(הכותב מתנצל בפני חיה שנהב. לא מגיעה לך הציניות הזאת.
אבל גם לנו לא.)
קרדיט: אברהם אליצור
אברהם אליצור
כל המפלגות במדינה רצו את הקול של המצביע הדתי, אבל אף אחת לא ידעה איך להשיג אותו.
יום אחד הלך נפתלי ברחוב, ואת מי הוא רואה? את מוטי!
"שלום נפתלי. לאן אתה הולך?" שאל מוטי.
"אני הולך לברר איך אשיג את הקול של המצביע הסרוג", השיב נפתלי. "רוצה לבוא איתי?"
"מי בכלל רוצה ללכת איתך, פלגן! השארת אותנו עם חובות והלכת להרפתקה פוליטית, אה?" אמר מוטי.
"כאילו שאני רוצה בכלל שתבוא איתי", אמר נפתלי מייד. "גם כן אתה עם היהדות הזועמת, מתנשאת ומרחיקה שלך. למה אתה הולך איתי?"
"לא הולך איתך", מיהר מוטי לענות. "זה פשוט שאני גם במקרה בדרך למצביע הסרוג".
הלכו שניהם יחד ולא דיברו כל הדרך, עם שהגיעו לבית שהיתה בו טלוויזיה, ספרי קודש, דגל ישראל ומדי מילואים מקופלים במחסן. צלצל נפתלי בפעמון הקטן שבדלת.
"מי זה מצלצל?" צעק המצביע הסרוג.
"אנחנו, נפתלי ומוטי".
"טוב", צעק המצביע, "ומה אתם רוצים?"
"לדעת איך תצביע לנו", צעקו נפתלי ומוטי.
"מה הבעיה, תתאחדו ואני אצביע לכם בשמחה!" קרא המצביע הסרוג.
"התאחדנו כבר", קרא נפתלי. "אני רץ עם איילת, אנחנו מרימים מפלגה משותפת של דתיים וחילונים!"
"ואני הצלחתי להתאחד עם בצלאל", דיווח מוטי בשביעות רצון. "היה קשה לגשר על הפערים האידיאולוגיים, אבל הצלחנו".
"אין לי כח אליכם", אמר המצביע הסרוג בעייפות. "עד שאתם לא מתאחדים, אני לא יוצא מהבית ביום הבחירות".
ישבו נפתלי ומוטי עצובים, ולא ידעו מה לעשות.
"לא שאני רוצה להתאחד איתך בחזרה", הדגיש נפתלי, "אתה בובה של נתניהו ופחדן".
"ממש, איתך אני ארוץ ביחד", ענה מייד מוטי. "ככלב שב על קיאו, זה מה שאתה".
הלכו והתחבאו שניהם מאחורי סיסמאות על אחדות ופתיחת שורות.
אמר נפתלי בקול שמח: "אבל מוטי, רואים את הציצית שלך! רואים את הדעות הקיצוניות שלך! המצביע הדתי-לאומי יראה, ולא יצא מהבית".
הלך מוטי והתאחד עם איתמר בן גביר, ועבר את אחוז החסימה.
אמר מוטי בקול מרוצה: "אבל נפתלי, רואים את הקרחת שלך! הכיפה שלך בכלל לא מכסה אותה! המצביע הדתי-לאומי יראה את הבגידה שלך בספינת האם, ולא יצא מהבית".
הלך נפתלי וחיפש פתקים אבודים של נ' בכל הקלפיות בארץ, אבל לא הצליח למצוא. אבל אז התחילו בחירות חדשות, והוא חזר אל הבית של המצביע הסרוג לצד מוטי.
פתאום נפתחה הדלת, ורגל נעולה בסנדל שורש יצאה החוצה.
"אל תצביע לנפתלי, הוא נטש אותנו והוא בכלל לא כזה דתי!" קרא מוטי.
המצביע הסרוג שמע את הצעקה – ומייד סגר את הדלת.
"אתה רואה?" אמר נפתלי. "בגללך!"
"מי שמדבר", הוציא מייד 'גורם בבית היהודי' הודעה לתקשורת.
עמדו שניהם והמשיכו לחכות.
פתאום נפתחה הדלת, וראש עם כיסוי ראש חלקי הציץ החוצה.
"אל תצביעי למוטי!" צעק נפתלי. "הוא מלא שנאה לבנות הגיבורות שלנו, ומנהל מפלגה שלימה על דרך השלילה!"
המצביעה הדתית-לאומית שמעה את הצעקה – ומייד סגרה את הדלת.
"אתה רואה?" אמר מוטי בשמחה לאיד. "בגללך".
"כולם יודעים שרוצים את איילת בראש", פרסמו מייד 'מקורבים לראשי מפלגת הימין החדש' הודעה לתקשורת.
עמדו שניהם בשקט וחיכו.
ואז נפתחה הדלת,
ושתי רגליים נעולות בסנדלי שורש יצאו החוצה, ואיתן גוף עם כרס וכיפה סרוגה ושפם (אם לא אמיתי, אז מטאפורי),
וראש עם כיסוי ראש חלקי, ותחתיו גוף עם חצאית וחולצה ותיק צד,
ובן בכור קצין, ובן נוסף שהולך לישיבה גבוהה, ובת שבדיוק בשנת שירות שניה, ושביעיסטית שמתלבטת אם להתגייס, ועוד שניים או שלושה ילדים יצאו יחד איתם החוצה. הם התיישבו בגינה והתחילו לדבר קצת על פוליטיקה וקצת על תורה וקצת על הרבנית פורים החדשה באולפנה וקצת על חוויות מהצבא.
"..." כחכחו בגרונם מוטי ונפתלי. המצביע הסרוג ומשפחתו הרימו את עיניהם בהפתעה.
"אנחנו יודעים מי אתה", קראו מוטי ונפתלי, "ואנחנו גם יודעים מה אתה מחפש, ולכן אתה עומד להצביע דווקא למפלגה שלי".
"מה החכמה לדעת מה אני מחפש?" אמר המצביע בבלבול. "אמרתי לכם כבר, אני מחפש שתפסיקו עם המריבות הקטנוניות האלה שלא מוסיפות כבוד לאף אחד, תתגברו על האגו והמשקעים ותרוצו ביחד".
"אתה..." התעלם נפתלי מההערה, "אתה... אתה רוצה לחזק את צה"ל!"
"נכון", אמר המצביע הדתי-לאומי בשמחה.
"ואתה..." אמר מוטי. "אתה... אתה רוצה לחזק את לימוד התורה בעם ישראל, והוספת לימודי קודש בבתי הספר".
"נכון", אמר הבן השני.
"ואתה... אתה בעד בלימת האקטיביזם השיפוטי".
"אכן", אישרה המצביעה הסורגת.
"ואתם בעד פתיחות דתית".
"לגמרי", אמר הקצין.
"ונגד גיוס נשים", אמר מוטי, ונפתלי אמר יחד איתו: "ובעד גיוס נשים".
"נכון מאוד", אמרו בת השירות והשביעיסטית פה אחד.
"ואתם... אתם בעד פתיחת שורות".
"כמובן", אמרו כל בני המשפחה יחד.
"אז אין לכם שום בעיה", קראו נפתלי ומוטי פה אחד, "תצביעו לי! לא לו, לי! הוא פלגן! הוא לא באמת מאמין בערכים של ה..."
"די כבר עם זה!" צעק אבי המשפחה. "אני מאוד מעריך את שניכם, אתם אחלה וייצגתם אותי מצוין בכנסת ובממשלה, ואני בטוח ששניכם משוכנעים שאתם פועלים לשם שמים ורק כדי לעשות טוב. אבל די, נמאס. אתם יודעים מה אני באמת רוצה שתעשו?"
"התחרות!" צעק נפתלי.
"התחרות!" צעק גם מוטי.
"התחרות על הקולות שלכם! ברשת, בעלוני השבת, בכותרות העיתונים ובחוגי בית! אחת, שתים שלוש!"
והם יצאו לריצה.
נפתלי רץ מהר. דילג וקפץ, קפץ ורץ, הגיע אל הבית של המצביע הסרוג בדיוק יחד עם מוטי, ושניהם נכנסו יחד וסגרו את הדלת.
כעבור כמה רגעים קם המצביע הסרוג ממקומו שעל הדשא וניגש אל הבית. "הכל בסדר שם?" הוא שאל. "אם אתם רוצים, אתם יכולים להוציא לעצמכם את המיץ, הוא בארון שמעל הכיור".
"רגע, אתה לא נכנס?" תהו נפתלי ומוטי. "זה הבית שלך. לאן אתה הולך?"
המצביע הסרוג שתק כמה שניות ואז אמר: "להצביע ליכוד".
(הכותב מתנצל בפני חיה שנהב. לא מגיעה לך הציניות הזאת.
אבל גם לנו לא.)
קרדיט: אברהם אליצור
אברהם אליצור
