מי אמר?
אולי תשאלי - "אין לי מה לעשות עם עצמי"??
קודם כל , תשכחי מזה ש - "נמאס לי ממנו".
למה? תחשבי למה...
כי - זה שהוא קובע לך - מצטער , אבל אחרי שהוא השקיע בך (כנראה) את
הנשמה שלו עד הגיל הזה , ו...עכשיו קצת "נמאס" לך ממנו -
זה לא אמור להעלות לך את ה"פיוזים".
נתחיל מזה ש -
תסתכלי שם - בתגובה שלי -
אוקי. הלאה , עכשיו אחרי שהבנו ש -
הכל מה'.
אז , רק עכשיו - נפנה לטפל בדרך ה"טבע".
ת'אמת שלא ציינת בת כמה את וכדו' , ככה שאני אגיד מה אני חושב בכלליות ו...
את , תסדרי את הדברים.
דיבור , הכל טוב.
שיחה. מתי? מתי שתהיו בשקט וברוגע.
לדוגמא - בנסיעה.
אבל , תזהרי , אל תפתחי את זה לויכוח/מריבה. (גם לא ויכוח , לא בנהיגה...)
תבקשי ממנו - ו - זה לא פאדיחה -
אבא , תסביר לי למה אתה לא מוכן X , Y , Z ....
אם הוא מסביר לך בהגיון - אז - מה את יכולה לעשות? הוא צודק.
אם יש לך מה להגיד בהגיון על הדברים שלו (כמו על הענין של ה - "טלפונים עד 9 בערב"...) - תקשיבי להסבר שלו , ואח"כ - תנסי להסביר לו מה את חושבת על זה.
אם זה ייצור "ויכוח" - תעשי את זה בזמן אחר. יותר מאוחר.
"הידברות" - לא בקטע של "שיחה אישית" שאולי יש כאלה שיסתכלו על זה כ - "פדיאחה" - אלא בקט של שיחה רגילה , פשוטה - הכי טוב.
עכשיו - לך אסור להתחיל/להמשיך לריב. (בגלל השריטה)
מותר לך להתוכח בצורה הנורמלית והראויה.
ו...בעז"ה יהיה טוב.
מקוה שקצת עזרתי.
המון בהצלחה.
בשורות טובות!
