אני בכיתה ח' ולפני חודשיים הגיע הרגע של פתיחת הצגת סוף שנה....
מאודדדד התרגשתי והייתי בטוחה שאני מקבלת את התפקיד הראשי כי ב"ה אני יודעת שיש לי כישרון מטורף במשחק וגם הדמות שנבחרה לתפקיד הראשי פשוט התאימה לי בולל (ולא רק אני חושבת ככה מלאא בנות באו אלי ואמרו לי את חייבת להתקבל לתפקיד הזה וכו'..)
בקיצור הגיעו האודישנים והאודישן הלך טובבב הבימאית התלהבה ברמות ופשוט החמיאה לי בכמויות, יצאתי והייתי בעננים הייתי בטוחה שזהו התפקיד אצלי..
ואז הגיעה השיחה עם המחנכת...... תשמעי את באמת שחקנית טובה ורציתי 'מאוד' לשים אותך בתפקיד הראשי אבל..
ובאבל הזה היא הסבירה שבגלל שאיחרתי והחסרתי מלא השנה אז היא לא יכולה עכשיו לסמוך עליי שאני יגיע כל יום לחזרות וכו' ושהיא חושבת שזה באמת לא נכון מצידה לתת את התפקיד למישהי שלא נוטלת את האחריות ומגיעה בזמן...
*אפרופו השרשור שהתחלתי אחרי חנוכה בערך, שכתבתי שאני מפחדת שאני לא התקבל לשום אולפנה בגלל שאני כל הזמן מאחרת ולא מגיעה ואתם עודדתם אותי שזה סתם איומים.. אז באמת התקבלתי לאולפנה אחת הטובותתת בארץ שממש קשה להתקבל אליה ואני הצלחתי בסייעתא דשמייא!! אבל את התפקיד הראשי לא קיבלתי...
בכל מקרה מי שקיבלה את התפקיד הראשי זאת החברה הכי טובה שלה ולעזעזל! אני המחליפה שלה..
בהתחלה וגם עכשיו אני מאוד מפרגנת ועוזרת לה, רוב איך שהיא משחקת זה בגלל שלימדתי אותה איך לעשות את זה בבית שלי..
בהתחלה הייתי שלמה עם זה ופירגנתי לה מכל הלב, אבל לאט עם הזמן התחלתי להרגיש בלב צביטה נוראית שנקראת... קינאה!
אני עדיין מפרגנת לה ומקשיבה לה בכל הקשיים הכרוכים בתפקיד הראשי וגם שמחה איתה, אבל כל זה רק הצגה... תמיד היתה לי איזו תקווה פיצית בלב שיקרה לה משהו ח"ו ואני יחליף אותה..
עוד שבוע ההצגה..... ואני פשוט מוצאת את עצמי מתפללת ממש בשמונה עשרה הלוואי שהיא תשבור רגל או תעבור תאונה ח"ו..
ואני פשוט מרגישה האישה הכי רעה וגרועה בעולם!!!
בבקשה תעזרו לייייי...








