ה' אני חולה עליך
חולה עליך כל כך
על הרכבת ההרים הזו
ששמה חיים.
עולים ויורדים, קמים ונופלים,
ואיפה שאני לא נמצאת אני פשוט
נותנת לאושר להכנס,
עד שהאור שלך בוהק. אוהב.
ה', ידעתי את שעלי לעשות
ולפתע זה מחזיר את כל הכבדות
הזו, את כל הגאווה הארורה ההיא,
את הצדקנות, את הנכון והלא נכון
והכל היה אמת אבל אמת מעיני שלי.
זה קשה לי כל כך, ה', כמו בלם אתה.
עוצר את הרכבת ואומר לי לרדת, להחליף לאחרת,
ואני יורדת מביטה ברכבת החדשה
מנענעת בראשי ושואלת אותך: אתה בטוח, מלכי?
ואתה לא חוסך אף אות. אז אני שואלת:
למה אדוני, מדוע כך היה? ואינך עונה. שותק
כולך. עד שאני אגלה אותך שוב בחזרה,
אבין למה ומדוע כל תכנית. כל שלב בחיים.
כל ניסיון לתכנן דבר, כל הגיון של נכון או לא נכון
בחיים – אתה בלמת בי, מזכיר לי שאין לי יד
בתכנון החיים. הכל זה אתה. היחיד שיודע
מה טוב ומה רע היה...ואני אשתדל באמונה עיוורת ללכת אחריך.
מי יודע מה אגלה. גם אם לא אגלה את שחשבתי שיהיה...
עם הכל אוכל להתמודד