כי אני נשארת
לבד את השברים לאסוף"
עילי בוטנר, למרגלותייך)
החיים שלך עכשיו נראים כמו ציור
ציור פחם בשחור לבן
ילדה קטנה מטושטשת עומדת בערימה של שברים
שברים כאלה כמו של בקבוק בירה שניפצו אותו בכוח
שברים שמראים לך שאין דרך לעבור בלי להיפגע
בשביל לצאת מהמציאות העכשווית הזאת
את חייבת לכאוב
לכאוב הרבה יותר ממה שכואב לך עכשיו
את עומדת שם לבד
כי היחידה שיכולה לעזור לך לצאת משברים
זו רק את עצמך
לא אף אחד אחר
אבל את עצמך- כבר מטושטשת
את עצמך כבר לא קיימת
והשבר הכי קטן שתיגעי בו יגרום לך לדמם
ואין אותך יותר
את מדמיינת את הנגיעה הקטנה שלך בשבר
נגיעה שתגרום לך לדמם עד שתיגמרי
את יודעת
שאחרי השבר
זה הסוף.
(ובעצם,
את רוצה שהסוף- יגיע לפני השבר
אבל)