אני הולכת לפעמים ביומיום עם שתי צמות, זה ממש חמוד בעיניי(לפעמים יוצאת גם לדייטים ככה). וכבר היו מי שצחקו עלי בגלל זה.. לא נעלבתי אני אוהבת אתזה!

יוו

חלום שלי!

אני לא מעזה לצאת עם צמות מהחדר...

חחח חמווד וישן....

אני הייתי מתלהב אם היה יוצא לי להפגש עם מישהי כזו.....

אני למשל חושבת שגשר בשיניים זה יפה, אבל ממש והחלום שלי שלבעלי יהיה (מה שכנראה לא יקרה כי הוא אמור להיות גדול ממני..) אז שלפחות יהיה לו מלא תמונות יפות עם גשר..

זה מהמם... ממ כמובן שיש כאלה שלא, אבל לרוב זה ממש חמוד!

מתחתנים בתקווה שהאישה לא תשתנה. שניהם מתאכזבים בקביעות..

אוהבת את זה..

שיש להם סנטר קטן. אל תשאלו למה

כשכותבים את זה אבל איטס מי..

כמו "אני אוהב/ת מי שמוצץ/ת אצבע זה חמוד בעיניי" או דברים שאתה המוזר בהם..

לא בקטע רע1

יש בזה משהו נכון... אולי באמת זה קשור לכושר... תראי הסדרניקים כל אחד עמוד חשמל... (לא באמת, בהכללה..) מעניין...

גם וסט ירוק?

גם וסט ירוק

או שאו או?

אולי

"גמדים על כתפי ענקים"

רק חבל שהרבנים שלי לא שמים..

זאת סוגיה הלכתית..

לא וויכוח אופנתי מה הכי "חתיך"

אבל בדיוק השבוע ראיתי תשובה של הרב לבנון-

כמה מחקרים ניסו למצוא בוודאות, ממה היו מייצרים את התכלת.
מאחר ולא נמצאה ראיה מהשטח, הכל בנוי על השערות, ואין ראיה המחייבת .
בנוסף, לא הוכרעה המחלוקת המשולשת, האם צובעים 2 חוטים מתוך 4 בתכלת כדעת רש"י ועוד ראשונים.
או שרק חוט אחד מתוך 8 הוא תכלת, כרמב"ם, או כשיטה המובאת בסמ"ג, 2 חוטים מתוך 8.
נמצא שהלכה זו תתברר, בעז"ה, רק ע"י נביא, כמו שמצאנו בסימון מקום המזבח, שהוצרכו לנביא : 3 נביאים עלו עמהם מן הגולה וכו׳.
לכן, למעשה, מי שחשקה נפשו לחיבוב מצוה, ורוצה לעשות לה זכר, עד שיבוא נביא וילמדנו, אפשר.
אולם מי שחושב שיש חיוב, והוא צדיק יותר בכך שצובע חוטים בתכלת, כל המוסיף גורע, כי הוא פוגע בת"ח רבים שאינם הולכים עם תכלת.
מורי ורבותי , הרב צבי יהודה זצ"ל, והרב שפירא זצ"ל, לא הלכו עם תכלת, וכך אני נוהג.

רק העתקתי תשובה..

בדיוק בגלל שאני לא בקיא לא המשכתי להגיב..

רק רציתי להראות שיש על זה מחלוקות וזה לא כ"כ פשוט כמו שהיה נראה מתגובה שלו בהתחלה שכבר יודעים בוודאות מה התכלת.

יוהרה זה כשמישהו מהדר במצוות במקום שאחרים לא, הרב לבנון כותב כאן שאין בעיה לשים בתור זכר- כי הוא לא מחשיב את עצמו בתור מהדר יותר מאחרים.

ומי ששם בגלל שהוא חושב שזה חובה אז יש כאן בעיה (לפי הרב לבנון), לא בדיוק מצד יוהרה, אלא מצד הפגיעה בת"ח הרבים שלא שמים. אולי זה אותו עניין של יוהרה, אבל לפי הרב לבנון זה לא מצווה דאורייתא לשים את התכלת שגילו בזמננו, לכן אין את מה שכתבת שבמצוות דאורייתא לא שייך יוהרה.

(אני יודע כמובן שיש מי שחולק עליו)

פשמינה הפכה תוך כמה שנים מ"לא ילבש.." ל "לא תלבש.."

כי אני ממש מחבב אנשים שהולכים איתם יום שלם

והכי יפה זה לתפוס טרמפים ולראות טרמפיסט חמוד עוצר עם תפילין!!

זה מראה מאזה יהודי!

אבל זה נראה יפה בפועל..

לכחתחילה צריך ללבוש אותם כל היום...

בשו"ע כתוב שנהגו לא להניח כל היום כי צריך לשמור על גוף נקי ואסור להסיח את הדעת מהתפלין, והרבה אנשים לא מסוגלים לזה.

ולכן גם יש בזה בעיה של יוהרה, אם הוא לא נמצא במקום שיש עוד הרבה אחרים שמניחים כל היום.

@פסידונית @הפואנטה @אילת השחר

יוהרא במצוות | שאלות ותשובות

אולי בגלל שהמנהג להניח רק בתפילה שאר הזמן הפך להיות הידור.

@ימ''ל מה אתה אומר?

ראיתי אבל את הקישור?

כותב שמצוותן כל היום, כלומר שזה המצווה ולא הידור.

יש דעות שהמצווה היא רגע אחד ביום וכל השאר זה דרבנן או הידור, לרוב הפוסקים החובה היא רגע אחד והשאר מדאורייתא, אבל לדעת כולם יש מצווה כל היום.

לגבי השאלה אם יש בזה יוהרה או לא אכן יש מחלוקת, אבל היא נובעת לא רק מהשאלה אם זו מצווה מהתורה או לא אלא גם בשאלה מה היסח הדעת (או נקיות, אלו שני עניינים שמערבבים ביניהם ואכמ''ל) שאסורה בתפילין.

תלמידי הגר''א נוהגים להיות כל היום בתפילין, כולל בהתנהלות היומיום (שיחות טלפון וכדו') כי לפי שיטתו זו הגדרת המצווה ולא רק שאין בזה זלזול אלא זו הגדרת המצווה (להיות אות ולשמור על האדם ביומיום) ודווקא הוויתור עליה בשביל כביכול לשמור על קדושתה מעבר לגדרים שקבעו לה חז''ל הוא הזלזול בה.

@איילת השחר

הרב טל ותלמידיו סוברים בעצם כמו הגר"א?

נראה לי שבגדול כן.

 "תלמידי רבינו יונה (ברכות יד ב בדפי הרי"ף ד"ה ולא) והרא"ש (הל' תפילין כא) כתבו שהיסח הדעת זהו דווקא אם עומד במצב של שחוק וקלות ראש, אבל אם עומד ביראה ובכוונה אע"פ שעוסק בענייניו ובצרכיו לא חשיב היסח הדעת. וכ"כ רבינו ירוחם (נתיב יט חלק ה' דף קעא סע'"ב) והטור (מד). וכעין זה כתב האו"ז (הל' תפילין תקפה). והביא דבריו המשנ"ב בבה"ל (מד ד"ה ישן בהם).

אומנם דעת רוב האחרונים אינה כבאור הנ"ל ברמב"ם אלא כדעת תר"י והרא"ש, דלא חשיב היסח דעת אלא כשהוא עומד בשחוק וקלות ראש, וכמו שכתבו הב"ח (סוף סימן מד), והט"ז (אורח חיים מד א), והמגן אברהם (מד ב) והמור וקציעה (מד) והחיי אדם (כלל יד אות טו) והשו"ע הרב (כח א וסי' מד א). ומכל מקום כתב המגן אברהם, מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו כלל. וכן כתב הפרי מגדים שם (ב). וכן כתב בבאר היטב שם, ובמשנה ברורה ובביאור הלכה והשו"ע הרב (אור"ח כה א-ב) וע"ע בשארית יוסף להגאון רבי יוסף ידיד הלוי (ג א). ע"ש."

אלא שלא יגיע למצב של שחוק וזלזול או מחשבות אסורות.

למה צריך ללמד זכות ? הם קיימו מצווה דאוריתא,

וזה המצב האידאלי,להניח תפילין כל היום ולא רק בשחרית.

לגבי היוהרה - לקראת נישואין וזוגיות

לא טבעי ורשמי מידי

'תנו לצאת מהגְדֵרות של ההגְדָרות'

אבל לדייטים אני באה בראש נקי מה שנקרא (בדכ)

וזה מוזר כי הרוב זה אם כבר הפוך. 

חח ככה הצטיירת בעיני.....

ממ לפי דברייך כנראה שטעיתי

את בהלם מעצמך על זה שאת לא דוסית? לא הבנתי.. 

בשיער, עד שהבנתי שזה לא לעניין. ..אני כל הזמןן מקפלת תאצבעות בתוך עצמן  מאז וזה אחלה ולא דורש ציוד מיוחד..

זה לא נוח לי.. יש לי אצבעות גמישות אני מייצרת מהן צורות הזויות..

ורציתי להגיב שזה רק כי זה נוח לי וכן זה אולי לא נוח לכם אבל אני עושה אתזה כשאני לבד ושאני עם חברות וגם כדי לסדר אותו אם הוא משתולל.. בתכלס לא היה לי כוח לומר אתזה אז ננצל את הבמה

וזה לא אומר כלום, וגם הפסקתי..

חח סתם..אישית אני מכורה לסם הזה אבל בדייטים איכששהו אני לא שמה.. או רק קצת ממש..

ואתה מוצא את עצמך מוקף בחבורה של זרות.

יש לי פאטיש למראה יהודי עד הסוף אולי אפילו קצת "גלותי"

כאילו החליפה הארוכה, שיער מגולח ממש ופאות ארוכות. 

אממ בחורים שקשורים לצדיקים ויודעים כל מיני דברים מגניבים.

או שמתחברים לכל עולם הרוח, קבלה, זוהר... ואייייי

בחורים שמחוברים לקול הפנימי שלהם. זה אחד הדברים הקסומים בעיניי

ומנגד ומנגד-

אני גם ממש אוהבת את המראה הטיפה זרוק כזה בלנסטון, רדבק.. מראה משוחרררר

צוחק בקול.....

קחי איתך חליפה לפגישות ותבקשי מהם ללבוש.

קצת יוזמה...

"רק אם תוכל , יש לי כאן איזה חליפה.. סתם לראות אם מתאים.. כמובן שלא על פי זה אני מחליטה אם להמשיך.."

אמרת שזה התפקיד של @צד שלישי 

שאלך לדייטים של עצמי, אחר כך נדבר על של אחרים.

שיגיד לה שתגיד לו ללכת מכאן. אנחנו לא צריכים איתנו אף אחד, מה הוא נתקע פה?

נתתי לו פטור.

חשבתי שאתה רוצה להפגש עם מישהי כזו...

הבנתי אח"כ שנפגשת עם כזו....

חחחח גנוב אתה

או שני ספרים, או שלוש!!

שהיא הייתה פעם בניחום אבלים ומישהו (חילוני) שאל אותה למה כולם מסתכלים בפל' בזמן התפילה..

ולגביי החצאית. 

"תעשי רק מה שאת אוהבת" 

אם היא אוהבת Huey lewis and the news אני פשוט נמס.

אם היא לומדת מדעי המחשב אני בכלל מוכן לקבל על עצמי מיתה משונה.

אם היא דואגת לאיכות הסביבה ומתעסקת בכושר גופני.

אם היא אדם מפותח ותרבותי באופן כללי אז בכלל. רוב הבנות שיצאתי איתן היו כאלה סתומות. נגיד אמרתי להן שאני אוהב ללכת לקולנוע וישר הן התחילו 'אבל זה אסור' והתחילו לצטט לי רבנים וכאלה.

פעם יצאתי עם מישי שדווקא עשתה רושם של אינטיליגנטית.

עד הרגע שבו הזמנתי חתיכת עוגה חלבית והזכרתי כבדרך אגב שאכלתי ארוחה בשרית בצהריים. היא ירדה עליי חצי שעה על זה שאני מקפיד 'רק' 3 שעות בין חלב לבשר.

אחרי זה הלכנו לשבת על יד החוף ולא האמנתי כמה רעל יוצא ממנה. היא ריכלה על החברות שלה, על המשפחה שלה, על השדכנית.

הייתי בהלם. תמהני איך עבור דבר אחד שנדמה לה חשוב היא הוכיחה אותי , אבל הגדילה עוונות עד השמיים עם רכילות ולשון הרע.

זה בסדר, מנות קטנות וזה

כל הבנות מושלמות

אם אנחנו מתעצבנות, זה רק כי עצבנו אותנו

ותמיד אפשר לגרד אותם ואז נשאר צלקות לכל החיים 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.