אתמול צעקתי והתעצבנתי על אמא
כי היא לחוצה מידי וכי היא מפרשת אותי לא נכון.
אז מהתחלה.
אתמול הייתי עייפה אחרי העבודה וגם כאבה לי הבטן
ואמא לא ביקשה עזרה אז לא עזרתי.
כי זה נראה שהיא די מסתדרת.
ואם היא צריכה עזרה- אז שתבקש. אני לא אמורה לנחש, ניראלי..
בקיצור אז ראינו סרטון
ואז היא נכנסה עם הפרצוף חמור הסבר שלה
וניחשתי שהיא כנראה צריכה עזרה
אז שאלתי אותה זאת והיא ענתה שכן
לערוך שולחן..
ולפני זה להחזיר את הכלים לארון
החזרתי את היבשים והיא אמרה נוו תחזיר את הכלים
והיא אמרה לא אז תנגבי את השאר ותחזירי.
ראיתי שאין מגבת נקיה אז הלכתי להביא מהחדר
ובנתיים **** שמה את הסיר במקום שאסור
ואז אני שומעת את ה'אמא' הזאת צועקת עלי
וממשיכה לצעוק כאילו לא יודעת מה קרה איזה היסטריה מה קרה
היא חשבה שאני שמתי את הסיר שם אז היא התחילה לצעוק כמו משוגעת וסליחה על הביטוי!!!!!!!!!
אז רק מהכעס המגעיל הזה וגם ככה לא היה בא לי לעזור,
התעצבנתי עליהה כ"כ ונפלטו לי מהפה מילים לא יפות כ"כ
והיא החזירה לי ודיברה אלי גם לא יפה
יאלה אופ למה זה צריך להיות ככה.
למה אי אפשר לדבר על הדברים?!?!
למה אי אפשר לבקש יפה. למה צריך לצוות. למה הכל צריך להיות עכשיו. למה הכל בחוסר סבלנות. למה הכל בסבר פנים חמורות ולא בשמחה. למה?!!?!?!!?????
אני בנאדם שרוצה לעזור,אבל אמא, את גורמת לי לא לרצות לעזור בזה שאת שופטת לרעה, בזה שאת לא מאוזנת בעליל.
בזה שהקשר שלך עם אבא לא משהו ואת חושבת עליו רע בליבך ומדברת עליו לשון הרע לידינו. וזה שהוא חסר סבלנות כלפייך לפעמים ומדבר אליך לא יפה..
צריך כבר להפסיק עם העוול הזה
שמדברים אחד אל השני לא יפה.
תתבגרוו כבר. תדברו איתנו אנחנו נבין בלי צעקות.
תפתרו דברים בצורה בוגרת
