סקר קטן שיתרום גם לכם!!מחפשת111

שלום לכולם!!

 

יש לי כמה שאלות שהיה מעניין אותי מאוד לשמוע את התשובות שלכם, כחלק מתשובות שאני מחפשת לעצמי בנושא זוגיות.

זוגות שנשואים 5 שנים ומעלה- אשמח לשמוע ממכם... גם זוגות עם פחות ותק (חשוב לי  לבקש שמי שעונה הוא אחד שרואה את עצמו בזוגיות טובה ובריאה) 

לא חייבים לענות לכל השאלות, אבל מה שעונים-  אם תפרטו ותתנו דוגמאות זה ממש יעזור!! 

1. איך חיי נישואין משתלבים עם חופש אישי ? / עד כמה נישואין מגבילים לכם את החופש? 

2. עד כמה הזוגיות איפשרה לכם דברים חדשים? מה לדוגמא?

3. האם חיי הנישואין גרמו להגשמה העצמית שלכם להיעצר? אם כן- למה? אם לא- למה ואיך? 

4. לא חששתם להתחייב למשהו שהוא לכל החיים (צעד בלתי הפיך)? 

5. האם את/ה מרגיש/ה שבנית לעצמך מודל זוגיות שונה וחיובי- אחר ממה שראית בבית? אם כן, מה הדרך?

6. מהי הדרך שלכם להתמודד כשיש ריב או חוסר הסכמה?

 

השאלות האלה נוסחו אחרי הרבה מחשבה, מחיפוש שאני עושה עם עצמי,.. אשמח ממש שתקדישו מחשבה לפני שעונים ולקבל ממכם תשובות שיתרמו לי..

אני מודה לכם מראש חיוך גדול

 

 

שלום גם לך...חשובה1

אין לי וותק של 5 שנים אולם לי ולבעלי יש תחושה שאנחנו מאז ומעולם ביחד.

בכל אופן אנסה לענות לשאלותיך:

שאלה ראשונה:

חופש אישי, כיום אני לא מחפשת חופש אישי, אני ובעלי זה הכל הולך ביחד.

יש מעט דברים שבעלי מבחינת השקפת עולם שלו חושב הפוך, אבל אנחנו מנסים להגיע להבנות ולמסקנות שלא יגבילו אף אחד מאיתנו, לדוגמא היה נושא שבעלי חשב הפוך ממני ולקח לנו שנתיים להגיע להבנה, לא שנתיים של מריבה ושל צער ממש לא, אבל זה היה תהליך, שבסופו הבנתי כמה בעלי רואה אותי מתחשב בתחושות שלי ויודע להכיל אותי.

ואל תגידי שאני רואה את הכל טוב כי באים לקראתי, יש דברים שאני חושבת שזה נכון כך ובעלי חושב אחרת וכך זה נשאר, לא הכל הולך לטובתי.

מה שכן מגביל אותו זה הילד, אחרי שמגיעים ילדים חיי הזוגיות נכנסים לשבלונה אחרת, ואני כל הזמן אומרת לבעלי, לילד שלי אני אגיד שיחכו שנה שנתיים עד לילד הראשון...

 

שאלה שנייה:

לדעתי כל הזוגיות וכל המערכת הנפלאה הזו זה דברים חדשים.

 

שאלה שלישית:

אני הפסקתי באמצע הלימודים, יש לי חלום להמשיך אותם, אבל הגלגל מסתובב מהר מידי. החיים עמוסים, בתחילה מה אנחנו זוג צעיר, למה שאתפנה לדברים יותר חשובים, אח"כ הריון ילד לגדל אותו, ואין זמן לנשום ב"ה.

אבל דווקא מי שהכי מדרבן אותי לסיים אותם למען ה', זה בעלי.

אבל מאמינה שאם לא הייתי מתחתנת חלילה וחס, מזמן הייתי מסיימת.

 

שאלה רביעית:

את יודעת תמיד יש דרך חזור....חלילה.

לא חשבתי על זה, רציתי אותו ולכל החיים.

 

שאלה חמישית:

להורים שלי יש זוגיות נפלאה, אבל יש דפוסי התנהגות שלא נמצאו חן בעיני, לדוג' כל מיני תגובות של אמא שלי וכאלה, ולפעמים אני מוצאת את עצמי מגיבה כמוה או לחילופין באה להגיב כמוה ואני ממש עוצרת את עצמי ורוצה לעקור את הדבר הזה מהמהות שלי.

לפעמים נראה לי שאמא שלי נותנת מעצה לילדים ע"ח אבא שלי, הילד שלי עדיין קטן, אבל קודם כל בעלי אח"כ הילד בלב ובמעשים.

 

שאלה שישית:

אני אישה ולפעמים נפגעת, אז אני הכי אוהבת להתחפר במיטה ואז בעלי מצטרף אלי, לפעמים מנסה לנחם, להסביר, ובמיטה אנחנו מגיעים להבנות הכי טובות שיש.

 

מקווה שהועלתי לך.

 

 

עונהציפ'קה
נשואים שנתיים וחצי, מקווה שזה בסדר... חחח

1. איך חיי נישואין משתלבים עם חופש אישי ? / עד כמה נישואין מגבילים לכם את החופש?
זה תלוי בכל זוג. אנחנו שני אנשים עצמאיים מאד ומשתדלים לתת את החופש אחד לשני. אנחנו לא בהכרח הולכים לאירועים ביחד או דברים כאלה. אפילו בעניין של דת, לא תמיד מסכימים אבל מכבדים אחד את השני ולא מתערבים לו. יש אנשים שלא יסכימו איתי אבל זה הכל עניין של גישה. אנחנו בחרנו בזו כי היא זו שמתאימה לנו. מה שמגביל בד"כ זה ילדים

2. עד כמה הזוגיות איפשרה לכם דברים חדשים? מה לדוגמא?
לדעתי, שום דבר שלא הייתי יכולה לעשות לבד. שוב, אני מאד עצמאית. היא בהחלט תרמה לאושר שלי אבל אם את מתכוונת ל" דברים חדשים" שעושים אז...

3. האם חיי הנישואין גרמו להגשמה העצמית שלכם להיעצר? אם כן- למה? אם לא- למה ואיך?
זה דרש דחייה של תכניות מסוימות שחשבתי שאני אספיק אותם לפני ובסוף כן צריך להתאים את עצמך לבן זוג. רציתי להתחיל תואר שני מיד אחרי התואר הראשון אבל הוא עתודאי ומתגייס אז אעשה את זה אחרי הצבא כי מישהו צריך לפרנס
אבל אלה ויתורים שעושים בשמחה לדעתי. מבינים שלא הכל הולך כמו שתכננו ואין מה לעשות

4. לא חששתם להתחייב למשהו שהוא לכל החיים (צעד בלתי הפיך)?
קודם כל, לא, זה לא בלתי הפיך. ידעתי שאם יקרה משהו נורא (בן זוג מתעלל או דברים כאלה) אני אוכל להתגרש, ואין בזה שום בושה. חוץ מזה להכל יש פתרונות. לי היה חשוב לפני החתונה שנסכם שאם משהו לא יילך כמו שצריך, נלך לייעוץ. ואם הייתי פוגשת מישהו שהיה אומר לי "לא, פדיחות" או שטות כזו או אחרת, לא הייתי מתחתנת איתו. הבסיס זה הרצון שזה יצליח.

5. האם את/ה מרגיש/ה שבנית לעצמך מודל זוגיות שונה וחיובי- אחר ממה שראית בבית? אם כן, מה הדרך?
בהחלט. אני לא אפרט מה לא אהבתי בבית של ההורים אבל אני אגיד שזה בעיקר עבודה עצמית, ובעיקר לפני החתונה. דברים שצריך לברר עם עצמנו, אפילו בטיפול פסיכולוגי מכין, לזהות מה מפריע, מה הייתי רוצה לשנות, ואיך אפשר לעשות את זה.
וכמובן, איך בוחרים בן זוג בצורה נכונה. יש אנשים שחושבים שזה נעשה בצורה אינטואיטיבית, אבל זה מתכון דווקא לבחירה לא נכונה כי אז אנחנו נמשכים לדפוסים שאנחנו מכירים ושהם לא בהכרח טובים לנו.
השלב הזה דורש מודעות עצמית גבוהה.

6. מהי הדרך שלכם להתמודד כשיש ריב או חוסר הסכמה?
אני לא אוהבת להגיד ריב... זה נשמע ילדותי. וזה גורר לתגובות ילדותיות. ויכוח. אי הסכמה.
לזה צריך ללמוד תקשורת. ממש ממש עוזר. עם הזמן למשל, למדתי לא להגיד "אתה כזה" אלא "אולי זה לא מה שאתה מתכוון אבל כשאתה אומר/עושה את זה, אני מרגישה/מפרשת את זה ככה"
יש כל מיני טכניקות. זו רק אחת מהם.

מקווה שעזרתי!
תגובהדעה נוספת

1. הנישואין מגבילים את החופש ללא ספק. אני לא יכולה פשוט לקבוע עם אחיות/חברות על יציאה בלי לשאול אותו לפני אם זה מתאים לו, וזה לא רק בגלל הילדים. אפילו כשאמא שלי שואלת אם אפשר לבוא שבת וברור לי שהוא יסכים התשובה תהיה:״כנראה שכן, אבל אדבר איתו ואעדכן אותך״ והבהרה לכל מי שאולי חושב שזה נובע משתלטנות-ההתנהגות שלי כזו כי הוא מתנהג כך. הוא אפילו יותר קיצוני ממני. הוא יכול לשאול אותי לפני קנייה של 20 שקל מה שאני לא עושה

2. הזוגיות איפשרה לי לעשות דברים כמו:רישיון נהיגה וטיולים לחו״ל (אצלינו זה לא כל כך מקובל לעשות את זה לפני החתונה)

3. אני חושבת שהפוך, הנישואין גרמו להגשמה עצמית גבוהה יותר. היה מישהו שדירבן והאמין אפילו יותר מההורים שלי וגרם לי להתאמץ כדי שיהיה גאה בי.

5. התשובה היא כן. בגדול המודל היה חיובי מאד, אבל נקודה שבה היה חשוב לנו להשתפר הוא להפגין אהבה ליד הילדים. אצל ההורים של שנינו היה הרבה כבוד והערכה, אפילו חברות טובה מאד, אבל לדעתינו זה מאד בריא שהילדים רואים שכמו שההורים מחבקים אותם הם גם מחבקים אחד את השני, וכמו שאומרים לילד שאוהבים אותו אומרים גם לבן הזוג שאוהבים אותו

6. אז קודם כל-אין חילוקי דעות ליד הילדים, כלומר לא ברמה שיכולה להשמע כמריבה, אם זה זמן ממש לחוץ אז אחד מהשנים מתקפל בלי פשרה (לבושתי זה בדרך כלל הוא. אני עדיין עובדת על זה), ותמיד לחייך בסוף ויכוח גם לא כל כך מתחשק. בנוסף כלל בל יעבור הוא שאין מילים לא יפות בשום ויכוח, מה שעוד עוזר הוא להכניס תוך כדי ויכוח מילים של חיבה כמו:״אני ממש אוהבת אותך, אבל איכזב אותי ש..״. סורי אם זה נשמע קצת פלצני, איכשהו רוב הזמן הולך לנו טוב (אחרי לידות קצת יותר קשה ): )

עונהp&y
נשואים 6 שנים ב"ה

1. יש ואין חופש
מצד אחד אנחנו משפחה, ויש מחוייבות לבית ולזוגיות. כל אחד מכבד את הצרכים של השני ו"מוותר" על החופש שלו אבל אף אחד לא מרגיש חנוק מכיוון שזו נתינה אחד כלפי השני.
מצד שני אנחנו משתדלים לתת את החופש והמרחב שכל אחד יממש את הצרכים שלו, גם אם לצד השני לא תמיד יהיה קל.

2.המון, כל הזמן לומדים אחד מהשני, כל אחד מביא מעצמו את הדברים שלו. לדוג' התנהלות נכונה מול "פרוייקטים"שצריך לבצע, דרך התנהגות מול מקרים מסויימים וכו'. ב"ה רק דברים טובים צומחים מזה.

3. הזוגיות שלנו תמיד מאפשרת דברים חדשים, אם זה לעשות צעדים חדים לעבר העתיד, מימוש צורך אישי.
לדוג' בעלי חישב מסלול מחדש והחליט לעשות שינוי עם העתיד שלו, ואני מצידי למרות שזו דרך שפחות התחברתי למדתי לאפשר ולתת לו להגשים את עצמו בדרך שהוא בוחר. וכנל הפוך. חשוב להבען שבזוגויות חיים ביחד אבל לכל אחד יש צרכים ורצונות שצריך לתת להם ביטוי.

4. לא, להפך. לצאת לדרך חדשה, לטוות דברים טובים עם האמונות שלנו ביחד. לקחת את הדברים הטובים מהבית ולשנות לפי הצורך.
בגלל שהייתה כימיה והיה לנו טוב ביחד לפני החתונה זה נתן לי ביטחון ופחות התעסקתי עם העובדה שזה צעד בלתי הפיך.

5. לקחנו הרבה דברים טובים מהבית, מרגישה ששיניתי את הדברים שמאוד בערו בי ולא התחברתי בבית. ב"ה בנינו מודל חיובי וקצת שונה. מה הדרך? להיות אתה, להכיר בחסרונות שלך ולעשות עבודה עצמית בשביל להתקדם. לגבי השינויים ממה שהיה בבית, ברגע שזה מאוד בוער בך ואמיתי בנפש שלך זה קורה בלי יותר מידי להתאמץ.

6. אין כל כך ריבים זה יותר ויכוחים או חוסר הבנה. לומדים לדבר ולהסביר כל אחד את הצד שלו, לרוב בנחת ואחרי שהסערה חלפה לא בשעת הויכוח או ה"מריבה". בעיקר לכבד. גם כשאין חוסר הסכמה משתדלים להבין את הצד השני ובודקים איך אפשר להתקדם מאותה נקודה. יש דברים שעד היום שנויים במחלוקת, מבינים את זה צוחקים על זה ומוותרים אחד לשני כשצריך.
עונהבתאל1

1. לא מאד מגבילים, אבל גם ברווקות יש הגבלות...העבודה למשל... אז זוגיות נראה לי לא רלוונטי למוגבלות כלשהי.

מה שמגביל זה בעיקר האמהות- כי אז אם יוצאים לאנשהו צריך בייביסיטר. 

בגדול מה שכן מגביל זה ההתחשבות אחד בשני, נגיד- אני לא אצא לאנשהו בלי שלבעלי סבבה להיות לבד הערב...אם זה בא על חשבונו...אם זה בשעות שהוא לא בבית אז זה לא משנה לשנינו..

בגדול בעלי הכי מפרגן וגם אני מפרגנת לו- ואני לא מרגישה מוגבלת במשהו. חוץ מזה שאני גם אמא, אז אני לא יכולה להשאיר את הילדים לבד...או תינוק קטן שיונק עדיין.

2. כן, לחיות בזוגיות למשל...משהו שלא קורה כשרווקים...  

3. היה משהו שכן, כי בעצם עברתי לגור רחוק מאיפה שהייתי אז התפטרתי מעבודה שרציתי עוד לפני שהתחלתי אותה.

עדיין לא מצאתי את עצמי מבחינת תעסוקה, לא מצאתי מקום קבוע. אבל בעז"ה עוד נמצא. בכל אופן- במחשבה לטווח ארוך- ב"ה שהתחתנתי ולא נשארתי לעבוד כרווקה, אפילו שזה משהו שרציתי והיה החלום שלי...

הרבה יותר קשה להשאר לבד! 

4.כן מאד חששתי. זה היה תהליך קשה וכואב..עברנו את זה ב"ה. להפטר מהחשש הזה ולקפוץ למים. הדבר הכי משתלם שעשיתי בחיים.

5.לא חושבת..סה"כ הזוגיות של ההורים שלי טובה.

6.לא יודעת לנתח את עצמי כרגע...בעיקרון כשזה קורה אני מעדיפה מתישהו לשתוק וזהו. אחרי כמה זמן זה עובר...

 

תודה רבה לכולכם על התגובות!!מחפשת111

זה ממש מעודד אותי חיוך גדול

אשמח לשמוע מעוד אנשים... 

עונהאיפה הגשם
1. במהלך חיי נישואים, צריך ללמוד את היחס הנכון בין זה שאתה עדיין אישיות בפני עצמך, לבין היותכם זוג.
אנשים שרגילים ליותר 'חופש', סביר שירצו שיותר אלמנטים בחיי הנישואים לא ייכנסו למסגרת הזוגית. יאתגר אותם המעבר מיחיד לזוג. דוגמא: הדילמה כמה מאוחר לחזור מחתונה של חברה. כמה ערבים בשבוע לא להיות בבית. מי אחראי שיהיה אוכל בבית ועוד.
יש נפרד בנישואים, ויש יחד, ועם הזמן, במיוחד בשנה הראשונה, לומדים הזוג מה נכנס איפה.
2. לא יודעת לגבי דברים חדשים. מה שרציתי לעשות לפני שהחתנתי, עשיתי אחרי. מה שכן, זה בוודאות עשה אותי בן אדם יותר טוב.
3. ממש לא. אם כבר אז הפוך. יש בן אדם שאוהב אותך כ"כ, לפעמים יותר משאתה אוהב את עצמך. זה נותן ים של כח. ח"ו הפוך. מה שכן, כשמגיעים ילדים אז הכל נהיה הרבה יותר מאתגר. אבל עם הנישואים עצמם , לא.
4. (בהנחה ורוצים זוגיות באופן כללי) מגיע שלב בקשר, שהקשר כ"כ טוב, שאתה יודע, שאל הלא נודע, אתה רוצה להיכנס איתו, ולא עם אף בן אדם אחר.
וגם, יש אופציה ביהדות להתגרש. ח"ו לא מתחתנים כי יודעים שזה אפשרי, אלא בקטע של - אני כל יום זוכה להחליט מחדש שאני רוצה להיות נשוי לו. ואם ח"ו משהו מזה משתנה, יש איך לצאת..
5. המודל שונה. הוא מגיע מבית עם זוגיות אחרת משאני ראיתי. יחד בנינו זוגיות, שהיא רק שלנו. כי אין עוד זוג כמונו בעולם...
6. חובה חובה חובה לדבר! זה נשמע מצד אחד בסיסי, מצד שני, זה יכול להיות ממש ממש קשה. אבל זה קריטי ממש. לדבר, ולהסביר, ולהלבין את הדברים, מיד בזמן המחלוקת. לא ללכת לישון כועסים!
עונהמצפים לישועה

נשואה ב"ה שנתיים..

1. איך חיי נישואין משתלבים עם חופש אישי ? / עד כמה נישואין מגבילים לכם את החופש? 

אם חופש אישי זה ההתקדמות וההתפתחות בעבודה ובתחביבים, אז הנישואין לא סותרים את זה בכלל, אני משלבת וזה פשוט וברור שיש את ההתפתחות המקצועית והאישית שלי שאני משקיעה בה הרבה, ובעלי גם מעודד אותי, וזו לא שאלה כל כך.. בתחומים אחרים כן יש איזו הגבלה, שבסוף- אני לא יכולה לצאת לאן שבא לי בערבים, או להיות בשבתות בכל מיני מקומות שבעלי פחות רוצה, ודברים כאלה, אבל זה ברור שזה חלק מהמשפחתיות, ובסוף זה הכי חזק ואני אוהבת את זה שבתור נשואה אני כבר לא עושה הכל, אבל אני בונה פה משהו הרבה יותר טוב ויציב.

בהתנהלות הכלכלית זה גם קצת מגביל אותי כי אני לא קונה כבר כל מה שאני רוצה.. והרבה פעמים שואלת לפני שאקנה, אבל נגיד בתחילת הנישאין היתה תקופה שלא תרמתי בלי לשאול את בעלי, ושמתי לב אחרי כמה זמן שזה ממש חונק אותי, כי בתור רווקה מאוד אהבתי לתרום והייתי תורמת לכל מיני מקומות ואחרי החתונה זה נהיה כל פעם כזה סיפור.. אז פשוט באיזשהו שלב, כשגם שמתי לב שמידי פעם בעלי קונה כל מיני דברים בלי לשאול אותי (ואין לי בעיה עם זה בגדול), החלטתי לתרום גם בלי לשאול אותו.. מה אני באה להגיד בזה? שיש דברים שאת יכולה לחשוב שמגבילים אותך אבל בתכלס את לא חייבת לפעול ככה.. כשהבנתי את זה גם אמרתי לו את זה, וכל זוג יכול להחליט מה מידת החופש ה"כלכלי" של כל אחד מהם בתוך הזוגיות. אולי בגלל שאצל ההורים שלי על כל תרומה אמא שלי התייעצה עם אבא, חשבתי שזה ככה, עד שהבנתי שלא.. כי לי זה לא התאים..

ובכללי, דווקא בתור נשואה אני מרגישה הרבה יותר חופשיה, כי דווקא זה שיש לי מישהו, גורם לי להיפתח יותר בחברה, זה נותן לי יותר יציבות וקרקע ומקום בעולם, אז משם אני יכולה לעוף.. זה גם הגדיל לי את האישיות במובנים מסויימים.

2. עד כמה הזוגיות איפשרה לכם דברים חדשים? מה לדוגמא?

איפשרה לי להכיר עולם חדש.. להבין המון דברים על עצמי, על המשפחה שלי, על החיים.. סתם דוגמא קטנה- בעלי נגיד פתח אותי בכיוון של השקעה  וגיוון באוכל וזה ממש מגניב וכיף שהוא אוהב את זה. הזוגיות כמובן מאפשרת לכל מיני דברים שבי לצאת לפועל בבית שלנו. חוץ מזה, אני מרגישה שאני גם מוערכת יותר בעבודה וגם בחברה, בתור נשואה, וזה עושה לי טוב וחד משמעית פותח דלתות גם של תעסוקה.

3. האם חיי הנישואין גרמו להגשמה העצמית שלכם להיעצר? אם כן- למה? אם לא- למה ואיך? 

בתחום מסויים, קצת כן, כי הבעל לא שם לגמרי איתי, וגם החיים היותר אינטנסיביים מקשים על הפיתוח של התחום הזה, אז זה יותר קשה, ובאמת מבאס, אבל זה בע"ה בר-שינוי. ובתחומים אחרים לא, וכמו שכתבתי, דווקא זה שאני נשואה מאפשר לי המון דברים חדשים.

4. לא חששתם להתחייב למשהו שהוא לכל החיים (צעד בלתי הפיך)? 

חששתי, אבל גם הרגשתי שיהיה לי איתו טוב, לא משנה מה יהיה, ושאני רוצה לעבור את זה איתו ביחד.. וגם אני זוכרת שבהצעה, לפני שאמרתי כן, הרגשתי שאני אוזרת אומץ וקופצת למים...

5. האם את/ה מרגיש/ה שבנית לעצמך מודל זוגיות שונה וחיובי- אחר ממה שראית בבית? אם כן, מה הדרך?

כן, לא בהרבה, כי בבית ראיתי משהו טוב בסך הכל, אבל בהחלט יש דברים שונים.

הדרך- א. עצם האישיות שלי ששונה מההורים שלי גורמת לי לפעול אחרת מהם. ב. בעלי ראה מודל זוגיות שונה אצל הוריו וגם הוא בא עם הכיוונים שלו לגבי זוגיות והוא פשוט חי את זה ככה, ואני ממש מרוצה ואוהבת את הכיוון שלו, אז זה יוצא טוב ב"ה

6. מהי הדרך שלכם להתמודד כשיש ריב או חוסר הסכמה?

א. משתדלים ללמוד על זוגיות, לקרוא ספרים ביחד, וכו. ב. משתדלים לצאת כל שבוע ולדבר על דברים, ככה שהם לא יישמרו בבטן עד שיתפרצו יום אחד אלא נדבר עליהם בנחת מראש, ומעלים דברים של חוסר הסכמה וכד'. וככה, כשמדברים בנחת, לא בתוך הסערה ומנסים לחשוב איך אנחנו יכולים להשתפר/לבוא אחד לקראת השני/ וכו' אז זה הרבה יותר טוב. ג. ריב זה תמיד נשמע לי צעקות או שתיקות רועמות ודרמטיות.. וזה לא האופי שלנו, אז אין את זה בצורה הזו ב"ה, כן יש חוסר הסכמה וקושי עם דברים שהשני עושה/חושב, ואז מדברים על זה. בדרך כלל כשמדברים על הדברים זה עושה טוב.. וגם משתדלת להסתכל בעין טובה, להכיל את המורכבות, להיזכר בדברים שלמדתי על זה.

 והכי חשוב: לראות את השני. לא להיכנס לעמדת המסכנה, אלא תמיד תמיד לחשוב על השני, על הקושי שלו, לצאת מעצמי ומהתחושות שלי ולראות אותו. לעזור לו, לתת לו איזה אוכל, לפנק, לחשוב עליו באמת. זה בעיני הכי חשוב בכלל בזוגיות, וגם הכי עוזר לא להיכנס למקום הפגוע והמתרחק, זה בינתיים לעשות כל פעם סוויץ' בראש- לתפוס את עצמי בשלב הנכון ולשנות את הגישה.

בהצלחה רבה!

ומתחברת למה שאחרים כתבומצפים לישועה

שהילדים כבר כן "מגבילים" את החופש..

זה כבר לא אותו דבר..

וגם אז, כשהילדים במסגרות בבוקר או אחרי שהם הולכים לישון בערב, בעיקרון, יש לי את הזמן שלי..

אבל זה כבר באמת לא אותו דבר. זה נון-סטופ, זה ממש משנה את החיים בהקשר הזה..

אבל כמובן שזה שווה את זה =)

אני, ברגע ששמתי לב שבגלל שלא שמתי את הבת הקטנה שלי במעון והיא היתה איתי כל הזמן, כבר לא היה לי אויר לנשימה, החלטתי להכניס אותה למעון וזה באמת עשה לי טוב.. בדברים האלה צריך לשים לב לעצמך, מה נכון לך, מה נותן לך כוח ומה שואב ממך כוח.

וואו, נתרמתי הרבה !!!מחפשת111אחרונה


עונהשירוש16
וותק פחות מ5 שנים...
1. החופש האישי יותר מצומצם מבחינת הזמן והכמות. מן הסתם. לומדים איך ליצור רגעים קטנים שקטים של חופש אישי ובמקביל שמנים של חופש זוגי.
2. מעולם לא מנעתי דברים מעצמי ברווקות בגלל ש'מקובל לעשות אחרי החתונה '. גם ההורים שלי היו בעד להתקדם עם החיים ולא להיתקע בגלל הזיווג.
הדבר היחיד שהתאפשר אחרי החתונה זה לתכנן חופשה בחו"ל או בארץ כזווג. כרווקה לא תמיד התאפשר לי לצאת לחופשות לבד או עם חברות. אז זה היה שינוי נחמד...
3. ממש ממש לא. בעלי כל הזמן דוחף אותי קדימה. עוזר לי בלימודים. מדרבן אותי להצליח. גאה בי ושמח כשאני מוציאה ציונים טובים. אני סטודנטית בתואר מאוד קשה ודורש. הזמן שלי לא שייך לי אלא למוסד הלימודים והדרישות החדשות לבקרים. לפעמים אין לי דקה ביום עבורו ובגלל שאני גם עובדת במקביל לפעמים יוצא לנו יום שלם (7 בבוקר עד 12 בלילה) מבלי לראות אחד את השני. אבל הוא היחיד שתומך ועוזר ועושה הכל כדי שאני אצליח.
4. חששתי ועוד איך. היום אני לא מבינה איך חייתי בלעדיו. נראה לי מוזר לחשוב על התקופה שהייתי רווקה ולדמיין את חיי בלי בעלי.
5. כן. הורים גרושים.
ראשית - הבחירה הראשונית צריכה להיות נכונה ומבוססת על עזרה ותמיכה וידע של אנשים חכמים וטובים שעוזרים לקבל את ההחלטה.
שנית - מידות מידות ועוד פעם מידות. להיות בנ"א טוב זה הכי חשוב (לדעתי) בחיים. אם שני בני הזוג רק מחפשים שלשני יהיה טוב זה מתכון בדוק לאושר ושלום בחיי הזוגיות.
6. אני משתדלת לפתוח את הריב עם משפט כמו 'בעלי, אני אוהבת אותך. XYZ מפריע לי...'.
בחוסר הסכמה אני נהנת לשמוע מה דעתו ולמה הוא חושב ככה. מטבע הדברים כבני אדם הדעות ומסקנות שלנו נובעות מניסיון החיים והדרך שבה גדלנו והסביבה ממה הגענו. זה מעניין לשמוע מה הכיוון חשיבה שלו ולשמוע על דרכים חדשות לעשות דברים.

תוספת לשאלות -
חברות שלי שרואות את בעלי וכמה שהוא מקסים וכו תמיד שואלות אותי איך זה הגיע.
תמיד אני אומרת: חפשתי 3 דברים בבן זוג - מידות , תודה ויראת שמיים. מעבר לכך - הכל בונוס.
לא בדקתי איזה כיפה הוא לובש ולר מדדתי את הגובה שלו וגם תמונה לא הסכמתי לראות לפני הפגישה.
דברים חיצוניים היו פחות קריטיים בעיני.
וזה בידיוק מה שקיבלתי ב"ה -
בחור שחיפש בחורה שיש בה את כל הנ"ל. הוא גם לא התעניין יותר מידי על חיצוניות או ייחוס או כסף או כל דבר אחר.
אם יש בסיס של מידות טובות ונכונות לעבוד על הזוגיות - אפשר לעשות הרבה דברים טובים.

בהצלחה!
המלצות לצימרחושבת בקופסא

מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.

יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.


אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.

מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)

עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.

תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)


אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?

אנחנו מתניידים באוטובוסים.

עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.


אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.

מומלץ ממש ממשכנפי נשרים

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

תודה רבהחושבת בקופסאאחרונה

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?


אשמח לעוד תגובות

מישהו מבין טוב בליסינג?חזקה בעורף

אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)


עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬


התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)


אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…

נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.

למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.


תודה לעוזרים🙏🏻

לא בדיוק מה ששאלתפשוט אני..

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.


 

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

גם אנחנו נעזרנו במישהו כזהבארץ אהבתי

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

ממליץ גם על ארי ויילר1223334444
זה בדיוק הבנאדם 🤩פשוט אני..
גם אני ממליץ עליו, בחום רבדוד100
+972 54-532-0036
תודה! נחשוב גם על זה.חזקה בעורף
נשמע שזה לא נכון לכם ליסינגזיויק
תודה על התגובה. יכול לפרט למה?חזקה בעורף
כי הרצון שלכם זה ברכב טובזיויק
זו לא סיבה מספיקה לליסינג עם כל הכבוד..
ליסינג אף פעם לא יהיה משתלם לאדם הפרטינפשי תערוג

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב


בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

כן, חברות הליסינג תמיד מצחיקות אותיפשוט אני..אחרונה
''ירידת הערך - עלינו''.

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 19:59

אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...


 

 

 


 

כן חברים,

לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀

לא המצב ... אבל תודה!לאחדשה
חיבוקחדווית

יש לי חברה סופר סופר קרובה,

חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..

ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.

עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.

ואני לא יודעת מה לעשות.

האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה

פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??

מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה 

 

משהו לא מסתדרפשוט אני..

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
אלא שאלה מה יהיה אחרי שתתחתן מתישהו
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
שאלה טובהמחפש אהבה
ואלה יפה שאתם עוקבים ושמים לבחדווית

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אם לא היית מתייחסת לזה כעניין זה לא היה חייב להיותפתית שלג

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

בגדול בעיה בהגדרה זה לאSevenאחרונה

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

מכירים את די סיטי במישור אדומים?ברגוע

האם יש שם חנויות במחירים טובים?

מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים

הייתי שם לפני שנה, זה היה בעיקר בית קברות לעסקיםפשוט אני..

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

תודהברגוע
ואולם שמחות של ארועים חרדייםמשה

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

אם אתם מהאיזורנפשי תערוג

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

תודה, יש לך המלצה על חנות מסויימת בירושלים?ברגוע
לא.נפשי תערוגאחרונה

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט


מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

מודעות לאתגרים בקדושת הזוגיות במרחב הזוגימחפש אהבה

נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:

לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...

לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?

האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?

לא בדיוק אבל בערךפשוט אני..

אני משתף בצורה קיצונית.


זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.


גם אצלנו יש שיח פתוח בתחום הזהנעמי28

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

 

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

למה הניסוח פה שזה תמיד מהצד הגברי?ירושלמית במקור
מה הכוונהזיויק
למה הוא שואל אם הגבר משתף ולא אם האשה משתפתפשוט אני..
אין סימטריה אבל שאלה טובהזיויק
נו, אשמח לשמועמחפש אהבה
(הוא לא אמר על השאלה שלך שהיא טובה אלא על שלי)ירושלמית במקור
זה מה שהתכוונתי. מוזמנת לשתף מהצד השנימחפש אהבהאחרונה
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמות

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

🔴 מצב מלחמה 🔴 - תוספת קטנה לעכשיונגמרו לי השמותאחרונה

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

 

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

 

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

 

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

 

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי יעניין אותך