היי לכולם,
הרבה זמן לא כתבתי פה.. אבל הקושי שבהתלבטויות... הורג אותי. אין לי כוחות.
עד היום נפגשתי עם בחורים שמשלבים תורה ועבודה, וזה פשוט לא עבד, תמיד היה חסר לי עוד רוחניות בבחור..
ובעקבות כך החלטתי לנסות אחרת, לנסות בחור שרק לומד אבל אחד שמתכנן לצאת לעבוד בשנתיים- שלוש הקרובות, כדי שלא יצא מצב שאני זאת שאדחוף אותו מחר לצאת לעבוד כשהוא בכלל רוצה ללמוד במסירות נפש. כמובן כמובן (!) שאם נסתדר ולא יהיה צורך מידי, ברור שאתמוך בלימוד שלו. בסופו של דבר זה כן חלום שלי, רק שאני לא מגיעה מבית של אברכים וכו', לא מכירה את זה ככ, ולכן חוששת הרבה.
הציעו לי כזה בחור, ההורים שלי תמכו, שזה לא משהו שברור מאליו כשמדובר בבחור ישיבה לכל דבר.
בפגישה הראשונה, הרגשתי שאוקיי, זה מה שחיפשתי, תואמים ברצונות, אפילו יש כמה דברים משותפים.. אבל משהו במראה החיצוני, בשיניים שלו היה לי קצת מוזר. בצבע, במבנה (סורי על הפירוט)- הדבר הראשון שאני מסתכלת בפנים של אדם זה השיניים, זה אומר בעיניי הרבה. וגם הגובה, הוא נמוך ממני בכמה סנטימטרים בודדים.. לא יודעת להגדיר נעימות. למען האמת. לא היה רע. אבל משום מה יצאתי מהפגישה בתחושה של באסה.. כי אין על מה להוריד, אבל לא התלהבתי להמשיך.
אבל המשכתי כי.. הגובה- לא נורא.. והשיניים- אממ.. לא נגעלתי. אז המשכתי לפגישה שנייה.
שאז הוא שאל אותי לגבי מה אני בעצם מחפשת ורוצה מהבחור, שכמה זמן ילמד וכו'.. אז אמרתי שנה שנתיים כי אני גם סטודנטית לתואר קשה ביותר, נכנסת לשנה מטורפת תכף... ומאמינה שאיכשהו זוג לא צריך יותר מידי אבל אחרי שיש ילדים זה קצת הופך להיות יותר מסובך. ממנו הבנתי ממנו שהוא רוצה ללמוד 4-5 שנים, שזה קצת הלחיץ אותי. שאלתי אם הוא מעשן, הוא אמר: "אממ.. לא." שאלתי מז"א אממ? הוא אמר שפעם הייתי מעשן הרבה יותר, לפחות קופסה בשבוע אבל היום אם אני מגיע ל 2 סיגריות בשבוע זה גם הגזמה- אמאל'ה, נבהלתי, תמיד זה הפחיד אותי. אני שונאת את הריח הזה. הוא מספר לי שהוא לא כ"כ למד כשהיה בבי"ס, זה היה בשבילו כמו קייטנה. קיבלתי רושם של בחור לא כ"כ רציני. דאג להבהיר לי, גם בפגישה הראשונה וגם בשנייה שהוא לא למדן כזה גדול בישיבה.
ובאיזשהו שלה הראש ישיבה ביקש ממנו להיות הנהג שלו (הסקתי מזה שהראש ישיבה לא יבקש מאחד למדן להיות נהג אלא דווקא מאחד שפחות לומד, לא כך?) ושוב, מבחינת נעימות, לא יודעת להגיד, רק אולי שלא חיכיתי שתסתיים הפגישה, היה נחמד. וזהו.
מה מסתבר? הקשר בינינו היה דרך האימהות שלנו, ואמא שלי שראתה שאני לא חזרתי מתלהבת והראיתי שליליות הסיקה מסקנה והחזירה תשובה (בלי לוודא איתי) שאני לא מעוניינת להמשיך.
חטפתי שוק. מצד אחד אוקיי, לא התלהבתי, אבל מפה ועד להחליט ככה..? בהתחלה החלטתי שטוב, ה' החליט בשבילי וזהו. אבל משהו הרגיש לי לא רגוע מבפנים. וביקשתי שתחזור ותבקש מספרי טלפון לבירורים. כך היה. הבחור רצה להמשיך למרות שלא כ"כ התאים לו שאני רוצה שילמד רק שנתיים כשהוא רצה יותר. הרב שלו אמר עליו הרבה דברים טובים, שהוא רציני אחראי וכו'.
אחסוך לכם, בקיצור, קבענו פגישה שלישית. יצאתי לפגישה בלי הרבה חשק (גם כי המשפחה שלי קיבלנו הזמנה לחתונה של הבחור שהייתי אמורה להתחתן אתו לפני כמה חודשים.. תוך שנייה הבחור מתחתן, רציתי למות) אבל לדעתי גם בלי קשר, הרגשתי שאני משכנעת את עצמי לפגוש אותו. כי.. מי יודע אם יבוא יותר טוב? ואצלו, הבית שאנו רוצים לבנות הוא זהה, הרצונות, הוא לומד, המשפחה מעולה (לי זה מאוד מאוד חשוב), זה בחור שדי תואם את מה שחיפשתי, אז מה לא מסתדר לך?! לא הצלחתי להגיע לתשובה.
ושוב בפגישה השלישית הוא שאל אותי לגבי אופן החיים שאני רוצה לחיות. אמרתי שלא השתנה הרבה. פתאום הוא אומר לי- אני כן רוצה ללמוד 6-7 שנים.. ורק אחכ ללמוד מקצוע ולעבוד. ברור לו שההורים יצטרכו לשלם שכירות בשנה הראשונה. כשלי זה בכלל לא ברור, אני לא רוצה להיתמך בהורים שלי כשגם ככה מאוד מאוד קשה להם. הוא מאוד רגוע לגבי זה, הוא בכלל לא דואג. ואני נורא לחוצה. הוא רואה את החברים האברכים שלו וזה מסתדר לו. ולי זה לא מוכר וקשה לי קצת.
מה שעוד יותר מחשיש אותי, זה שלא קיבלתי רושם של בן תורה באמת באמת מכל מיני דברים קטנים שהוא סיפר. אבל מצד שני, יש הרבה דברים שכן. ולכן, הפחד הזה שאני אקח את עול הפרנסה על עצמי והוא מטעמי נוחות יהיה בישיבה- זה לא פייר מבחינתי.
הוא רק סיפר לי סיפורי השגחה על אברכים, על כמה הם מסתדרים וכו'. אבל הוא לא דאג לומר לי בשום ווריאציה ש'כמובן שהפרנסה מוטלת עליי, הגבר, וכמובן שאני לוקח אחריות" או " אלת תדאגי ברגע שיהיה צורך בוודאי שאצא לעבוד.." נשמע שהוא לא לוקח אחריות, אולי טיפה חוסר בשלות? אני לעומתו מרגישה מאוד בוגרת. הוא גדול ממני בכמה חודשים ספורים.
הוא סיפר לי שפעם היה לו שיער מאוד ארוך, יותר ארוך משלי (ושלי מאוד ארוך) ולמרות שאימא שלו נורא התביישה ללכת אתו ברחוב- לא כ"כ היה לו אכפת. הוא החזיק ככה 3 שנים! זה לא מעיד קצת על הגיינה לא תקינה? קחו בחשבון שגם השיניים נראות מוזנחות כנראה בגלל כמות הסיגריות שהוא עישן בעבר וכנראה עד היום(?)
אוףףף!!! הוא רוצה להמשיך מאוד.
הכל נשמע שאני לא רוצה, נכון? אז מה ההתלבטות..
כי קודם כל אין מושלם. בכל בחור יהיו יתרונות וחסרונות. אני מאוד מאוד רוצה להתחתן, אז אולי כן כדאי לעצור פה.
המשפחה מעולה, הבחור נשמע שיש לו מידות טובות, אוהב לעזור, גם בבית וגם בישיבה, כך שמענו עליו וגם הוא קצת סיפר על עצמו.
לא אחד קפדן או גאוותן.. כך התרשמתי. בחור צנוע, התרשמתי שהוא איש אמת.
כבר יומיים אני מתלבטת. התייעצתי, אמרו לי שלא כדאי לי להמשיך עוד פגישה ועוד פגישה אם אני לא בטוחה, כי זה סתם משלה אותו, וגם הוא מגיע מרחוק. אבל מצד שני, להוריד כשאני לא בטוחה ב 100%? מצד שני, אני לא רוצה ללכת נגד הלב שלי. השכל אומר לי להמשיך. כי יש יותר יתרונות מחסרונות. אבל הלב מתנגד.
קשה לי.
הודעתי לאמא שלי שתודיע להם תשובה חיובית אבל שתגיד להם שאני קצת מתלבטת שהוא אולי לא ישלה את עצמו ככ.. פוחדת גם לפגוע בו. כי הוא לא ניפגש הרבה בכלל. לעומתי.
אמא שלו לא ענתה לטלפון, אז יש עוד מעט זמן לשנות את דעתי.
סורי על האורך,
תודה לקוראים ולעונים.
