ועם זאת תנסי לחזק את הביטחון העצמי והדימוי העצמי שלך

בעלי כל הזמן אמר לי לא לחשוב על הבטן בכלל בהריון ודאג שהדימוי העצמי שלי לא יפגע

אמא שלי היא כמוך עכשיו, אומרת לי שרזיתי המון מאז הריון- לא רזיתי בכלל פשוט הבטן ירדה, ואומרת לי שאני צריכה להוריד עוד ולעשות התעמלות

את מדברת מההודעות שעולה פה, על בן אדם שכן מקפיד על כושר ובריאות ותזונה נכונה, ושבגדול בעל טוב ועוזר לך בבית.

אוקי, אז יש לו איזה שריטה בנושא המראה שלך.

בואי נחשוב, אולי אמא שלו  - או אמא שלך? מאד מאד השמינה אחרי הריונות והוא פוחד שזה יקרה לך גם והוא בלחץ?

אולי יש לכם במשפחה הסטוריה של השמנה רצינית או מחלות שנובעות ממנה- ואולי אצלו ויש לו פחדים?

עכשיו, נכון, לא יפה בהריון להעיר לאשה, ותכלס, אחרי שאנחנו עוברות הריונות והכל לא יפה להעיר בכלל. אבל אדם הוא אנושי, ולפעמים קורה שדברים דוחים אותנו . אותך דוחה שומן באף, יש כאלו שדוחה אותם בן זוג שמן (ממש, לא טיפונת עודף משקל) גבר או אשה זה לא משנה

אז קודם כל לנסות לחשוב האם זה משהו שיושב אצלו על משהו אחר. ואחר כך לחשוב- הי, הוא צודק, כושר זה ממש חשוב. ואז לדבר איתו על זה, כן, בטח שאני ארצה לעשות כושר, איזה חמוד אתה שאתה חושב על הבריאות שלי, אתה תשמור על התינוק ואני אלך לכושר, כל כך יפה מצידך

וכן, אני ממש אשמח לאוכל בריא, אתה מוכן לחתוך לי סלט בבקשה?

תשתפי אותו, זה לא משימה שלך לבד, ואם זה חשוב לו הוא ישקיע בשבילך ותצאי נרווחת

נשמע שבאמת לא עלית הרבה, אבל הי, כולנו צריכות כושר ותזונה בריאה לפני ואחרי לידה, ואם יש לך בעל שמוכן לתמוך, לשמור ולעזור, את לא מבינה כמה זה נחמד וחשוב וכיף

<ואם הוא יגיד לא התכוונתי זה הכל עליך אני לא אשמור ולא אכין, זה כבר שיחה רצינית אחרת על נישואים וזוגיות ואחריות >

מעבר לזה, בהחלט  יש מקום לדבר על זה שבהריון נשים שמנות תמיד, שאת רוצה בע"ה להשקיע בנידון אבל כרגע זה לא נעים לך ההערות האלו, ויותר יעזור לך שיחתוך סלט מאשר שיעיר, תעבירי אותו תמיד לפסים מעשיים, ותגידי בעדינות - לא נעים לי ההערות. 

בקשר לשחורים באף... הממ... כן, גברים חושבים שהם אמורים להשקיע פחות ויש דברים שנתפסים להם נשיים ואז זה יהרג ואל יעבור מבחינתם. מבאס נורא, והחלטה שלך כמה זה חשוב לך לנדנד, או להציב את זה כעסקת חבילה - אני אלך לכושר ואתה תוריד שחורים.

מה שאני מנסה לומר זה שיש המון מאיתנו- נשים וגברים כאחד- שמפריע להם המראה החיצוני של הבן זוג לאורך השנים, וצריך לדעת לשים את הנושא על השולחן, איך מדברים על זה , מה עושים, איך עוזרים אחד לשני. זה משהו שלומדים לעשות בזוגיות.

ולא, הוא לא נשמע לי מפלצת שוביניסטית, אלא גבר לחוץ שהאשה היפה שהוא התחתן איתה מעט מתרחבת והוא נבהל ולא מכיר, מבין או יודע שזה נורמלי, ולא מבין איך מדברים עם אשה ואיך לתמוך

<אם עוד כמה שנים, הרבה דיבורים ועבודה זוגית בינכם, הוא עדיין ידבר אלייך ככה, והוא בעצמו יהיה שמן אז אני אקבל את זה שזה שוביניסטי להחריד>

בהצלחה רבה!

ואת צודקת. אבל זה לא מותר ואסור. את יכולה להתעצבן גם כשהוא מעיר

ניסית לומר לו את הטענה הזו? ניסית לדבר איתו על זה?

סימני מתיחה, באסה, אכן ישארו. נשמע שהוא לא ממש היה מודע למה המחיר כאשה משלמת על תינוק בגופה, ונשמע שאתם צריכים לדבר על כל הנושא הזה שמעצבן אותך ובצדק. השאלה אם את רק עונה לו רגוע ומתעצבנת בתוכך או שניסית לדבר איתו על זה בהגיון

זה לא פייר, ואתם זוג וחייבים לדבר על הכל. והכל זה הכל. באופן כללי מאד לא מומלץ לא לדבר על דברים בגלל ש"אולי זה יפגע" 

הכי פוגע זה להתנהל בצורה שיש דברים שמפריעים ולא מדברים עליהם

אם את חושבת שמשהו יפגע אז את צריכה לחשוב איך הצורה והזמן הכי טובים לדבר על זה. לא לדבר זו פשוט לא אופציה

זה לא חשוב שהוא לא ילך לעשות שחורים או משהו, מה שחשוב זה שהוא יבין שיש הדדיות ביחסים , שיש צורה לדבר על דברים, שהוא צריך גם להקשיב ולא רק לדבר, ולשתיכם יש דברים שמפריעים במראה חיצוני אחד של השני לפעמים וזה משהו שלא מטאטאים מתחת לשטיח אלא מדברים עליו כזוג. זה חלק מהזוגיות.

ואני רואה שרשמת למטה שהוא קצת חסר טאקט, טוב כל אחד מתאים לו משהו אחר אבל לפעמים להחזיר באותו מטבע גורם לאסימון ליפול אצל מישהו , למשל על כל הערה לענות ב- כן, מעצבן שיש לי סימני מתיחה, וגם השחורים שלך באף ממש מעצבנים, אחרי כמה פעמים עשוי לעזור. אבל זה באמת משהו שצריך להתאים לאופי של הבן אדם שמדברים איתו, כי יש אנשים חסרי טאקט שרק דיבור חוזר באותו חוסר טאקט יגרום להם להפנים משהו.

ולמה באמת את אומרת לו שהוא צודק? הרי ברור שזה לא דברים שהם בשליטתך לא עכשיו וגם לא בטוח שאחרי הלידה אז אל תצפי מעצמך ושהוא גם לא יצפה

יש הבדל בין טיפוח לבין השמנה וסימני מתיחה  ואם כמו שמיואשת רשמה לך באמת יש לו דחייה מזה זה דורש טיפול (אצלו!).

עוד משהו ... יש גברים שמאוד מפחדים לקיים יחסים בהריון ואולי האערות שלו הם רק תירוץ..

בקיצור שווה לעשות שיחה רצינית בנושא להבין בדיוק על מה זה יושב מקווה בשבילך שזה סתם קצת חוסר טקט .. וואם צריך לפנות לעזרה חיצונית

את מתארת מצב שבמקום לדבר עם בעלך את שולחת כל פעם את אחיו

זה אולי טוב למשהו ספציפי , מסוים, קשה ממש

מצב שזה צורת החיים שלכם, שמצד אחד את לא יושבת איתו לשיחה כי לדעת אולי זה יפגע בו ומצד שני את מעבירה מסרים דרך אחיו, בעיני מתכון לאסון בזוגיות

אתם חייבים למצוא דרך לתקשר ולדבר גם על נושאים "קשים" יותר, ויפה שעה אחת קודם

ואולי תלכי לדבר עם אחיו ותביני איך הוא מדבר איתו בצורה שלא פוגעת בו ואיך הוא מוצא את הדרך לליבו , אבל ככה להמשיך לחיות בעיני ממש ממש ממש לא טוב.

אגב, מבינה שזהילד ראשון

טיפ קטן לאחרי הלידה כשיבואו הערות (מן הסתם לא הכל יעלם ביום אחד, גרושה עבודה) על סימני מתיחה 

תגידי- נכון, הנה החיוך של התינוק\ת שלנו בסימן הזה, והנה הצחוק שלו\ה בסימן הזה, והנה הנשיקה שהוא נותן לך כל בוקר בקפל הזה בבטן שלי, וכל החיים יהיו עלי סימנים למתנה הגדולה שנתתי לך - הילד שלנו.

בע"ה אחרי הלידה כשהוא יאהב את התינוק , הוא יראה את הכל קצת אחרת

ככה זה בחיים, מתבגרים, מעריכים, לומדים, מבינים

והערת אגב:

יש בעייני הרבה גברים,

דוקא משיכה וחן נשי מיוחד לאשה בהריון שמדליק הרבה גברים..

לא לצער את אלו שלא..רק להעלות למודעות

שאשה תבין ותפנים ותשדר, שאכן הריון יכול להיות דבר מושך, נשי, מדליק,

ויש הרבה שנמשכים דוקא למראה הזה.

גם אם האשה השמינה יותר מידי..

וכמאמר השיר-עצם המשמעות של הבטן העגולה, של ההריון,

מחבר, ומושך, ומלא קסם

צריך לקבל גם את זה שיש כאלו שזה לא נעים להם בכלל, וזה לא תמיד משהו נשלט. 

אז תפקיד של בעל כזה לתמוך באשתו הכי שאפשר ולנסות שהיא לא תרגיש את זה, אבל אי אפשר לכפות משיכה בכח ולפעמים זה קורה וזה לא הופך את הגבר למפלצת.

אני למשל שונאת כל פעם מחדש איך שאני נראית בהריון, אם אני הייתי בעלי לא הייתי מתקרבת אלי...

אם בעלי היה מאד מאדדדד שמן, בהחלט זה היה דוחה אותי ברמה מסוימת ומפריע לי, והייתי מדברת איתו על זה

ולא, אני לא חושבת שהייתי הולכת לטיפול, הייתי מצפה ממנו לטפל בעצמו (לא אמרתי שצריך רזה, הוא לא רזה, אבל משהו בגדרי הסביר)

זה כמובן לא קשור לשרשור של הפותחת שמתארת פה מצב אחר

אבל מה שאני באה לומר שלא תמיד אפשר לומר למישהו שבגלל מצב מסוים לא נמשך כל כך לאשתו שזה אשמתו וילך לטיפול

הוא צריך לאהוב, הוא צריך לתמוך, הוא צריך לתת לה ביטחון עצמי, אבל בתוך כל זה הוא גם בן אדם, ולפעמים יש בעיות כאלו שנוצרות לא באשמת אף אחד וזה לא פשוט בכלל

להם לשנות אפילו שהם מאוד מנסים

מה עם שאר הדברים? היית הולכת לניתוח פלסטי בגלל בעלך? 

נתתי שומן בתור דוגמא למשהו שלא בשליטה של בן אדם שזה דוחה אותו, כי זה דוגמא שרב האנשים מסוגלים להבין

אם זה משהו שלא היה כשהתחתנו והשתנה בצורה כל כך דרסטית שזה דוחה אני לא יודעת מה הייתי עושה, אבל הייתי צריכה לקבל את העובדה שלפעמים פחות נמשכים בגלל משהו כזה (שימי לב שאני מדגישה פחות נמשכים ולא פחות אוהבים)

יש פה הרבה תגובות משתלחות . אמרתי שנכון שזה לא יפה לומר, ואם תקראי שוב כתבתי בהודעה הקודמת שלי

"הוא צריך לאהוב, הוא צריך לתמוך, הוא צריך לתת לה ביטחון עצמי"

בשום מקום לא אמרתי שהוא צריך לידע אותה

אבל הוא גם לא מפלצת או בעל רע או בן אדם שצריך טיפול, אם בעקבות משהו שקרה, הוא לא נמשך

מה עושים משם, לא יודעת, מאד תלוי כל מקרה לגופו.

או שיש לה סימני מתיחה או צלוליטיס או שהיא זקנה ומקומטת .. מה יעזור להעיר לה בנוגע למשהו שאי אפשר לשנות אפשר אולי לדבר לבקש לטפח יותר להתלבש יותר יפה להתאפר להוריד שיער..אבל עד גבול מסויים 

כן.. שילך לטיפול אצל סקסולוג או פסיכולוג כדי ללמוד להתמודד עם זה לא כי הבעיה היא אצלו אלה המצוקה היא אצלו

כתבתי שזה יכול להיות שלא ימשך, זה לא הופך אותו למישהו רע או צריך טיפול

להעיר וודאי שלא

מה כן לעשות זה תלוי מקרה

כלפיה

בפעם הבאה שזורק הערה שקשורה למראה שנגרם מההריון כמו בטן/השמנה/סימני מתיחה,

אולי תנסי לענות לו משהו בסגנון-

"כן, נכון! אתה מזה צודק! גם לי זה נורא מפריע!

תראה איזה צדיקה אני, מה שאני מוכנה לסבול בשביל לעשות אותך אבא!"

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם