את חושבת שאני חושבת שזה הגיוני?

אני מפרטת לך פה בכנות את כל מה שקורה ואת תוקפת כאילו שאני חושבת שזה הגיוני שיהיה ילד קורבן תמיד.

אני יודעת מה זה - הבן שלי היה הקורבן של הילדים הגדולים יותר כשהם היו בשלב הזה - ממש לפני 5 חודשים.

ביקשתי עזרה- לא ביקשתי ביקורת, אני חושבת שאני מודעת היטב לבעיתיות, לא צריכה שעוד מישהי שאפילו לא מכירה אותי

תתקוף אותי עוד יותר על זה שהבן שלי נושך.

תודה, אבל לא תודה.

תאמיני לי שאני מתמודדת עם חיים עם אדם כזה, למדתי מספיק על בשרי, קראתי, שמעתי מומחים והתייעצתי

לפני שאני מעיזה להגיד דברים כאלה.

קשב וריכוז - בעיות יכולות לצוץ גם בגיל צעיר מאוד, זה עניין של חילופי חומרים במוח - קשור מאוד מאוד לתזונה,

גם אם זה מולד וגנטי וכו' וכו',

עניין גם רגשי מאוד וגם תלוי באורח חיים והרגלים.

זה מעון שלקח אותי כמטפלת מחוסר ברירה - כי אני טובה כמטפלת ואין לי אפשרות כלכלית לשלוח אותו למטפלת/מעון ולהם אין מטפלות.

אז הם הסכימו שאבוא איתו בימים שאני עובדת שם.

המעון עצמו, במצב תקין היה היום מחולק ל3 ואולי אפילו 4 קבוצות גיל, הקבוצה של התינוקות כבר הפכה להיות 2 קבוצות-

3 תינוקות גדולים שאחד מהם כבר הולך והם יחסית עצמאיים

ו3 תינוקות קטנים יותר שאחד מהם בקושי מתהפך ושניים זוחלים.

הקבוצה של הגדולים מורכבת מילדים שנהיו בני שנתיים לפני כמה חודשים וילדים שכבר בני 3 או קרובים לשם, הבן שלי צעיר מהם בחצי שנה ומבוגר מהתינוקות בחצי שנה כך שהפערים גדולים.

ולתפוס את זה לפני שזה קורה, זה האחריות שלה כגננת ולא משנה שאת האמא. יש מצב שהוא יקבל גם יותר סמכות ממנה.

ואם הוא בקטנים הוא צריך להישאר אצלך ולא להצטרף לגדולים במקום שאת לא יכולה להשגיח עליו כל עוד הוא נושך גם אם יותר מענין לו שם

בדיוק היתה לי שיחה ארוכה עם אחת האמהות ואחד הדברים שהיא אמרה זה 

שהן מעדיפות אותי (זה קהילה קטנה ומגובשת), דווקא בגלל שאני אמא שם.

יכול להיות שזה תלוי באמא.

ומה הקשר לאם הילד יקבל מכה?

ואם הוא יקבל מכה במעון אחר בזמן שאני עובדת אני לא אעזוב???

הסיטואציה הזאת שאסור לאמא להיות מטפלת במעונות ה"מוסדרים" בעיני היא עקומה וגרועה.

כמה גרוע זה אמא שמטפלת בתינוקות אצלה בבית? מה ההבדל?

את יודעת כמה עושות את זה ועושות את זה נהדר? אלו בדיוק המטפלות שאמא שלי שלחה אותנו אליהן.

ואני מכירה כבר עשרות כאלה עם השנים.

הכי גרועים הם מעונות מרשת מסויימת שאפילו לא מרשים לאמא להיות מטפלת באותו מעון!!

מה זאת אומרת? גם להוציא את הנשמה בלהיות מטפלת אצלכם בזמן שאני צריכה לטרוח

למצוא מעון אחר לילד שלי??

ומה זה אומר בשבילי לקחת את הילד איתי? זה לקום ב5:15, לצאת עם הילד ב6:30 ולהגיע איתו למעון.

אם הוא היה במעון אחר זה היה לטוס איתו למעון לפני שפותחים אותו בכלל....ואז לנסות להגיע למעון שאני עובדת בו.

מה הקטע?

תאמיני לי שזה לא מה שהיה עושה אותי מטפלת טובה יותר, אלא להיפך.

זה שהבן שלי היה איתי השנה עשה אותי יותר רגועה, וגם האמהות (ואחד האבות שדיברתי איתם) הרבה יותר רגועות

בימים שאני נמצאת. למה? כי אני אמא של אחד הילדים בגן...

אני חושבת שעשיתי עבודה די טובה אם אלו התגובות.

זה עיוות שאין כדוגמתו. גם ככה טבע הדברים שאמא תטפל בילד שלה וכל עניין המעונות זה אילוצים של העולם המערבי,

עם כל הכבוד לעבודות והגשמה עצמית (שגם אני דוגלת בהם).

להיות מטפלת במעון זה לא שאיפת חיי, אבל זו היתה בחירה לשנה זו בגלל שרציתי להיות עם הילד שלי

ואין לנו אפשרות לפתוח משפחתון בבית. ב"ה שזה הסתדר ככה,

אבל סתם לידיעתכם-

מטפלת זו אחת העבודות הכי לא מתגמלות שיש.

זה שנכנס לי קצת כסף (מינימום כמעט) ומציל אותנו ממינוס, זה לא תגמול ראוי לכמות העבודה הפיזית והנפשית

שמטפלת משקיעה במעון.

לא סתם רוב המטפלות במעונות זה נשים שאין להן כל כך ברירה או שזו עבודה מאוד זמנית עבורן.

בהתחלה היה לו קשה לחלוק אותי, אבל לא ביחס לאחרים, אלא בקטע של להיצמד אלי בדיוק כשאני לא יכולה.

הוא לרוב די נהנה עם שאר הילדים והגדולים בעיקר מאוד אוהבים לשחק איתו כשזה לא קשור בצעצועים... הוא מצחיק אותם

והוא קולט שזה משעשע...

לגבי הגישה למשפחה- איזה כיף עוד מישהי שמזדהה. רוב הנשים שאני מדברת איתן למען האמת מזדהות איתי.

מוצץ - הוא הפסיק לקחת בגיל 10 חודשים, הוא אוהב עכשיו מוצץ רק כשזה של מישהו אחר, וגם זה לעיתים ממש רחוקות...

עד לפני שבועיים- שלושה הוא דווקא הסתדר מצויין ופתאום זה התחיל.

טובה- הוא יודע לעשות, אבל לא רצה ברגעים האלה. 

היום (ותודה למגיבות שנתנו לי את הטיפ הזה) - היה איזה רגע שהתינוקות כולם היו רגועים ומשועשעים, אז היה לי זמן לשבת לידו קצת יותר, ליטפתי אותו לאורך הגוף ועשיתי לו אותו דבר עם צעצוע סיליקון - בהתחלה הוא נרתע ואז ישב בשקט ונהנה.

אני לא יודעת אם זה מה שהשפיע, אבל כמה דקות אחרי זה הוא עבר בעדינות בין כל התינוקות ועשה להם טובה,

גם לאלה שהוא לפעמים נושך ומושך...

קודם כל כל הכבוד שאת מנסה למצוא פתרונות ולא יושבת על הכסא, מצדיקה את ההתנהגות ודואגת להאשים את האחרים.

דבר נוסף, במסגרת התמחותי בניתוח התנהגות אצל ילדים ונוער- אני מציעה לך כך:

אלימות ונשיכות הן קו אדום שחייב הכחדה במיידי! בכל פעם, מיד שאת רואה התנהגות כזו את/ מישהי אחרת מצוות הגן, אתן צריכות לקחת את הילד למקום קבוע מבלי לדבר מילה לילד אלא רק משפט כללי קבוע "בגן שלנו לא נושכים/ מרביצים וכו' " (מנטרה קבועה) שם הוא צריך להיות רגוע כמה דקות ואז יכול להמשיך במשחק.

כמו שמישהי כתבה מאד יכול להיות שהדבר נובע מבעיות תחושה ולכן יש לשים לילד במקום הרוגע דברים תחושתיים כמו: נשכן, כדורי קוצים, מר גמיש וכו' וכו' בכדי לספק לו את הצורך שלו.

בהצלחה רבה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....