לו הייתי יכול
לתקוע סכין בתוך לבבי
להוציא את כל הכאב
שמכרסם בבשר החי
מתוך נבכי נשמתי
לזעוק שברי מילים
על צלקות שנחקקו בעלטה
ועל דמעות שנסתרו בצרחה
אבל לעד ישאר רק זאת
כי לאיש לא אכפת
ומול כאב שאינו נוגע להם
הם לעד יסיטו מבט
במקום להושיט יד
הם יושיטו אגרוף
וכשלהבות האש יחרכו
כל עצם וגיד בנפשך
הם ילבשו את האוזניות
יגבירו את הווליום עד למקסימום האפשרי
וידונו על משחקי הכדורגל האווילים
ותחרויות השירה מטופשות
ימכרו להם מציאות
עטופה בבועה מתקתקת
והם יבלעו אותה
כמו שילד בולע סוכריה
הם נואשים לקצת שלווה
רודפים אחרי השקט
בורחים מין המציאות
בורחים מין האמת
תאבי בצע
תאבי מין
הרצון לשלוט
לחלוש על כל בר דעת
האדם לעולם לא יפסיק
במרוצו האינסופי לעוצמה
ירמוס כל גבעול, עלה ופרח
יחריב כל עיר כל נערה וקול אישה
האגואסטיות תכסה הכל
ובעת העולם יתמוגג כהד בערפל
תעלה שוועת המוכים
נקמתם תהדהד לעד
כזרעים ללא מטר
כאש ללא שמן
וכעבד ללא אדון
חותמם יותיר לעד
חותם על פני האנושות כולה
ובעת העולם יעצור מלכת
יצחקו הם את צחוקם
הצחוק האחרון.