אכתוב ואם תרצה מוזמן להגיב, בכל אופן אל תרגיש מחוייבות לכך. מחילה מראש על האורך פשוט כותבת כל מה שעל ליבי.
אתה צודק בהחלט.
העולם הוירטואלי הוא התגלמות המושג 'עלמא דשקרא' בעיניי. חוץ מזה שהוא מפתח בתוכנו תלות ממכרת, הוא מביא אותנו למקום בו אנחנו בין רגע יכולים להרגיש הכי קרובים בעולם למישהו שאין לנו מושג מי הוא ומה טיבו, ובהקשר הנכון אצל אנשים מסויימים עם רגישות ופגיעות מאוד גדולה, אף יכול לפתח סרטים מסרטים שונים.
אדם בוחר להניח את הלב שלו ורגשות מאוד פנימיים שלו בידיים של אנשים שהוא לא מכיר, בין אם במרחב ציבורי ובין אם במרחב הפרטי הסגור יותר, ככה זה מתחיל בכל אופן, עוד לפני שמגיעים להכרות אמיתית. ושם, בשם האנונימיות אנשים נפתחים, ובשלב הזה עדיין אין מחוייבות לאף אחד. ובדר''כ בגלל האנונימיות, דברים זורמים אחרת מאשר הקצב בו היו זורמים במציאות.
כשקשרים כאלו מתמסמסים, במיוחד ברגעים שאתה הכי צריך אותם אחרי שהשקעת בהם, זה כואב מאוד. אבל יש קול פנימי שאומר 'זה היה צפוי ותתגבר', זה לא כמו קשרים שנבנים בעמל שנים, ועל בסיס מפגשים יחסית קבועים, שבנו הרבה מהקשרים שאנחנו מכירים בחיינו ומחזיקים הרבה זמן.
האתגר מתחיל במקום שבו בוחרים להוציא קשרים לחיים.
באמת.
להגיד שזה מובן מאליו?להגיד שזה קל?
לא. זה לא קל ולא מובן מאליו, ולפעמים זה מאוד מורכב. על אף שהיתה סיבה שגרמה לקשר להיווצר מלכתחילה, זה לא בהכרח אומר שהקשר יחזיק מעמד במציאות. צריך לזכור את הסיטואציה ואת העובדה שיש מצב שעוד לפני שהכירו אותי הכירו את הנפש שלי. וזה כבר שם אותנו בעמדה יותר פגיעה.
כשבוחרים להוציא קשר מפה לחיים זה מתוך קבלה והבנה שהאדם הזה שקורא את הלב שלי יום יום ומכיר הרבה צדדים בי שלא נחשפים לסביבה היותר קרובה שלי, הולך להיות חלק מהחיים שלי.
על כל המשתמע מכך.
יש אנשים שזה מתאים להם והם לוקחים את זה בקלילות.
יש אנשים שמתאים להם בשלב ההתחלתי ואז זה כבד עליהם, ויש שהפוך ולוקח זמן לקשר להבנות ולהתרקם.
ויש כאלו שמנסים ומגלים שזה פשוט לא נכון ולוקחים צעד אחורה. וזה יכול לקרות אחרי זמן.
ויש עוד סוג שכרגע מניחה בצד.
זה שמישהו בוחר להיות חלק מחיינו כי רצינו שיהיה, והוא מסכים לנו להיות חלק משלו כי הוא רוצה, זה פלא לא מובן מאליו.
אם זה נמשך, זה כבר חסד והשגחה בעיניי, האיך זה כבר העבודה הרצינית של שני הצדדים בקשר.בכל מקר, אם הקשר יצא מפה זה בוודאי מבחירה.
וכמו כל קשר בחיים, גם זה דורש תחזוקה ועבודה פנימית ויש קשיים ומורכבויות, וכל זמן שאנחנו שם זה כי בחרנו להיות.
ומה אם מישהו החליט ש'די לו'?
בעיניי חשוב לשים מול העיניים שני דברים:
זה שמישהו בוחר להפסיק התקשרות איתנו, לא אומר בהכרח שהוא שונא לנו וכל מה שהיה כלא היה ו'זה כנראה היה שקר מוחלט'. יתכן ועד הנה זה התאים לשנינו ושנינו בחרנו להיות שם, אבל עכשיו מסיבות כאלו וכאלו זה פחות נכון ומתאים להמשיך אז זה נפסק. במקרה כזה, חשוב שזה יהיה בבחירה ומתוך הבנה של שני הצדדים ולא בהנחתה.
הדבר השני, קשור במצב שבו כן קרתה הנחתה.
אין לנו שליטה על בחירות של אחרים, יש לנו בחירה איך להגיב להן. בעיניי חשוב להיות במקום פנימי כזה שאם אדם בחר לנתק קשר בלי הודעה מוקדמת והסבר כלשהו על המהלך, להבין שזה לא אומר עליי כלום. זה לא אומר בהכרח שאני פחות טוב ממה שהייתי או שזה משליך על יכולות יצירת הקשרים החברתיים שלי.
ובעיניי, היכולת להסתדר עם אנשים היא הדדית.
ויש לי עוד חוב אחד מקודם, הסוג שמחכה בצד בסבלנות.
אנשים שבאים להיות חברים אמיתיים.
כן, יש כאלה לא מעט.
וקצת הכאיב לי בשמם לשמוע שיש מי שחושב, בצורה נחרצת כל כך שאין בהם וברצון שלהם אמת.
ורציתי להניח מנגד את המילים בשמם:
נכון הפלטפורמה הוירטואלית היא שקר,
אך כמו שבכל שקר יש טיפת אמת, יש מציאות שיצמחו מתוכה חברים אמיתיים לחיים.
צריך להתפלל ולבקש על זה כמו על כל דבר אחר בחיים.
ואפשר לזכות לזה.
