אנשיםם...שבות קליין
בס"ד
 
אתם מכירים את זה שההורים נכנסים לכם מידי לחיים לא נותנים לנשום!
 
איך זה בא לידי בטוי,
 
=לא מסכימים לי לנעול את החדר,סליחה!-יש לי מקום פרטי שלי הממלכה שלי;) מגיע לי מינמום פרטיות מה אני יכולה לעשות בחדר...להתאבד?! נו..זה כ"כ מציק
 
=כל דבר שאני רוצה ללכת אפילו מטעם ביצפ'ר מוצאים לי את הנשמה עד שמסכימים
 
=אני בת 17+ואין לי פלאפון...
 
=לא מרשים לי לצאת עם חברות
 
=אני נמצאת במחשב רק שאם לא בבית,למה אמא שלי לא יכולה לראות אותי על המחשב ישר שבות,קומי לסדר...
 
=היא חוזרת מעבודה היא מתעצבנת שלא סידרתי את הבית מה אני משרתת שלה?!
כל היום היא רוצה שאני אסדר ואסדר ואסדר
 
=רציתי ללכת להתנדב במשהו בחופש..היא לא מרשה לי היא אומרת לי במקום זה שבי ללמוד!
בחיית אני ב ח ו פ ש!
 
נמאס לי,אבל אני אוהבת אותם מאוד..כי הם בגדול הורים נפלאים אבל זה לא מסגיר את זה שקשה לי!
 
ב.איך זה יכול להיות שאבא שבא מבית חזק חרדי ואמא מבית בקושי דתי..אבא שלי מרשה הרבה יותר דברים מאמא שלי...
 
זה לא מוזר?
בקשר ל-ב.נאווש!
זה יכול להיות בגלל שאבא שלך כנראה היה חסר לו הפתיחות בגלל שאצלו היו יותר סגורים ואמא שלך בגלל שהיא באה מסביבה יותר פתוחה אז לה היה חסר יותר שישימו לב לכל דבר שהיא עושה וכך הם מעבירים את זה לילדים שלהם...
את רוצה עזרה או להגיד לך שאנחנו מכירים יספיק?לולה=]
כאילו, את בפורום נוער וגיל ההתבגרות! כולנו, בעצם, רובנו הכמעט מוחלט מכירים את זה שההורים נכנסים לחיים ולא נותנים לנשום!!
 
אני חושבת שאת פשוט צריכה למצוא דרך לתקשר איתם, ובצורה שהם יבנו מה את רוצה ולמה(ועדיך שיהיו לך סיבות טובות.)אם אין תקשורת בין ההורים לילדים, כלום לא יסתדר. אולי אם תשבי ותסבירי להם בצורה יפה הם יבינו? אולי עם מכתב? אולי במעשים, שיראו עד כמה את לא מרוצה ממה שהם קבעו, ואז הם יבינו שצריך למצוא פיתרון אחר... תמצאי את הדרך שבה ההורים שלך מבינים אותך, ותסבירי להם למה את צריכה קצת פרטיות ורוצה מידי פעם לנעול את החדר, למה חשוב לך ללכת להתנדב(ותרגיעי אותם שלא תשכחי את הלימודים גם שתלכי להתנדב)תסבירי להם שהחברות תורמות לך או משהו שהורים אוהבים לשמוע שעוזר לילדה שלהם להתפתח ולגדול בצורה בריאה... ;)
ובקשר לשאלה השניה שלך, זה יכול להיות מאוד...וזה לא מוזר... יכולהיות שאמא שלך עכשיו התחזקה, כי היא התחתנה עם אבא שלך ועכשיו היא לא רוצה שזה יהרס לה, ודורשת את זה גם ממך, ולכן היא מקפידה איתך כ"כ, ואבא שלך הוא אבא נחמד ונורמלי שפשוט שמאפשר לך דברים נורמלים, לא קשור לזה שהוא בא מבית חרדי...
ככה לפחות לי זה נראה...
 
ב"הצלחה!  
  
רוצה לחיות..שבות קליין
בס"ד
 
הגעתי למסקנה-אחרי חשיבה..
 
שבאלי דווקא לעשות איזה משהו' אמיתי שאם כבר כל החיים חושדים בי וסוגרים עלי מכול הכיוונים למה שזה לא היה ' באמת?!!
 
נ מ א ס  לי!!
 
שחכתי לציין שיש לי 2 אחיות חופרות לא פחות מההורים שלי-קרי-הם חושבות שהם ילדו אותי..
לולה=]..בת מלך =)
את לא יכולה להכליל.ההורים שלי הם פשוט מדהימים!!!
אם יש משהו שהם לא מסכימים אז אני מבינה למה..
ואם לא אז שואלים..(בדרך כלל יש תשובות הגיוניות..)

שבות קליין..נראה לך שאם תעשי משהו באמת אז זה יעזור לך ?!..תחשבי בהגיון..
אמממ..וחוץ מזה תעשי מה שלולה אמרה נראה לי שזה יעזור..
אני כ"כ כ"כ כ"כ מכירה את זה!!!!!!!רוצה להבין
בעיקר בגלל שעכשיו ההורים שלי לקחו אותי ליחה והודיעו לי ש"נגמרו החגיגות" ומהיום אני מפסיקה לעשות מה שאני רוצה...
אם את מוצאת איזו נוסחת פלא או משו בסגנון של איך שומרים אותם מחוץ לחיים שלך- תודעי לי בהקדם האפשרי!!!!!
אוסנת
כמה דברים:
א. זה טוב שההורים לא נותנים באופן מיידי עצמאות.
ב. אם זאת חניקה - צריך לדבר איתם.
 
רותי המתוקה נולדה לה אי שם לפני 13 שנים.
כל עוד רותי היתה תינוקת וילדה, היא לא יכלה לשלוט בחיים שלה. לכן ה' זיכה אותה בהורים נפלאים שכיוונו צעדיה בחיים.
אך הנה, בשלב מסוים - רותי התחילה להרגיש מספיק גדולה כדי להתמודד בעצמה ולשלוט על חייה.
אבל היא לא יכולה באופן מיידי להתנתק מההורים שלה ולעשות כרצונה - כי לא קופצים מגיל 13 לגיל 18 בבת אחת... זה תהליך.
בהתחלה, רותי יכולה להחליט לאיזה שיעורים בבית ספר להכנס.
שנה אחרי, ההורים שלה יתנו לה להחליט באיזה שעה לישון בחופש (אבל לא יותר מדי מאוחר..).
חודשיים אחרי, היא כבר תרגיש מסוגלת ללכת להתנדבות עם ילדים חולים - למרות שזה עומס נפשי קשה.
לאט לאט רותי מקבלת עצמאות.
אבל ההורים שלה - להם קשה לתת עצמאות לילדה שלהם. הם דואגים לה, ורוצים שיהיה לה הכי טוב בעולם!
אז למשל - הם חושבים שזה לא טוב לרותי לדבר בטלפון כ"כ הרבה...
וזה מאוד מאוד קשה להתגבר על עצמך, ולא למנוע מהילדה שלך נזק.
להורים יש כאן לימוד עצום, שאנחנו לא ידועים להעריך - לתת לילדה שלהם להכשל ולהתנסות בקשיים ואפילו להשבר, ולעמוד בצד ולא לומר כלום - כדי לתת עצמאות.
יש הורים שכ"כ קשה להם... שהם לא נותנים מספיק עצמאות.
א. צריך להבין אותם.
ב. צריך לבוא ממקום של הבנה וקבלה, ולדבר איתם על זה. להסביר שלא לנצח נוכל לחיות תחת ההורים, והגיע הזמן לשחרר טיפה את המושכות - ולסמוך על רותי. גם אם לרותי יהיה קצת קשה בהתמודדויות שלה...
 
שלא תחשבו שזאת בעיה רק בגיל שלנו - עד 120 יהיו לכם הורים שיתערבו מדי פעם.
פשוט צריך להבין אותם. גם אתם תהיו כאלה...
 
בהצלחה!
אהבתי....^^^^בת מלך =)
ללולה,זה ממש לא נכון,ההורים שלי נותנים לי לעשות מהשואף להתנחל
שבא לי!הם ממש נותנים לי עצמאות מוחלטת!
יופי!!!תספר לנו את זה כדי שנקנא...סתאאםרוצה להבין
בסדר, אמרתי רובנו הכמעט מוחלט...לולה=]
לא אמרתי כולנו, אמרתי רובנו...
וזה אחד מהמאפינים של נוער בגיל ההתבגרות לפי כל ספרי הפסיכולוגיה... 
זה אוליאוסנתאחרונה
אחד מהמאפיינים של הורים.
רק שנתקלים בזה פעם ראשונה, כשילד מתחיל להיות א ד ם בפני עצמו.
ואז להורים מאוד קשה להתרגל לסטטוס החדש...
והילדים דורשים את עצמאותם המלאה, שזה דבר לא אפשרי.
 
בקיצור, עד מאה ועשרים.
[אם אתם יודעים מה זה 'אמא פולניה' - זה בדיוק זה]
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך