זה יכול להיות בגלל שאבא שלך כנראה היה חסר לו הפתיחות בגלל שאצלו היו יותר סגורים ואמא שלך בגלל שהיא באה מסביבה יותר פתוחה אז לה היה חסר יותר שישימו לב לכל דבר שהיא עושה וכך הם מעבירים את זה לילדים שלהם...

כאילו, את בפורום נוער וגיל ההתבגרות! כולנו, בעצם, רובנו הכמעט מוחלט מכירים את זה שההורים נכנסים לחיים ולא נותנים לנשום!!

 

אני חושבת שאת פשוט צריכה למצוא דרך לתקשר איתם, ובצורה שהם יבנו מה את רוצה ולמה(ועדיך שיהיו לך סיבות טובות.)אם אין תקשורת בין ההורים לילדים, כלום לא יסתדר. אולי אם תשבי ותסבירי להם בצורה יפה הם יבינו? אולי עם מכתב? אולי במעשים, שיראו עד כמה את לא מרוצה ממה שהם קבעו, ואז הם יבינו שצריך למצוא פיתרון אחר... תמצאי את הדרך שבה ההורים שלך מבינים אותך, ותסבירי להם למה את צריכה קצת פרטיות ורוצה מידי פעם לנעול את החדר, למה חשוב לך ללכת להתנדב(ותרגיעי אותם שלא תשכחי את הלימודים גם שתלכי להתנדב)תסבירי להם שהחברות תורמות לך או משהו שהורים אוהבים לשמוע שעוזר לילדה שלהם להתפתח ולגדול בצורה בריאה... ;)

ובקשר לשאלה השניה שלך, זה יכול להיות מאוד...וזה לא מוזר... יכולהיות שאמא שלך עכשיו התחזקה, כי היא התחתנה עם אבא שלך ועכשיו היא לא רוצה שזה יהרס לה, ודורשת את זה גם ממך, ולכן היא מקפידה איתך כ"כ, ואבא שלך הוא אבא נחמד ונורמלי שפשוט שמאפשר לך דברים נורמלים, לא קשור לזה שהוא בא מבית חרדי...

ככה לפחות לי זה נראה...

 

ב"הצלחה!  

  

בס"ד

 

הגעתי למסקנה-אחרי חשיבה..

 

שבאלי דווקא לעשות איזה משהו' אמיתי שאם כבר כל החיים חושדים בי וסוגרים עלי מכול הכיוונים למה שזה לא היה ' באמת?!!

 

נ מ א ס  לי!!

 

שחכתי לציין שיש לי 2 אחיות חופרות לא פחות מההורים שלי-קרי-הם חושבות שהם ילדו אותי..

ואם לא אז שואלים..(בדרך כלל יש תשובות הגיוניות..)

שבות קליין..נראה לך שאם תעשי משהו באמת אז זה יעזור לך ?!..תחשבי בהגיון..

אמממ..וחוץ מזה תעשי מה שלולה אמרה נראה לי שזה יעזור..

בעיקר בגלל שעכשיו ההורים שלי לקחו אותי ליחה והודיעו לי ש"נגמרו החגיגות" ומהיום אני מפסיקה לעשות מה שאני רוצה...

אם את מוצאת איזו נוסחת פלא או משו בסגנון של איך שומרים אותם מחוץ לחיים שלך- תודעי לי בהקדם האפשרי!!!!!

כמה דברים:

א. זה טוב שההורים לא נותנים באופן מיידי עצמאות.

ב. אם זאת חניקה - צריך לדבר איתם.

 

רותי המתוקה נולדה לה אי שם לפני 13 שנים.

כל עוד רותי היתה תינוקת וילדה, היא לא יכלה לשלוט בחיים שלה. לכן ה' זיכה אותה בהורים נפלאים שכיוונו צעדיה בחיים.

אך הנה, בשלב מסוים - רותי התחילה להרגיש מספיק גדולה כדי להתמודד בעצמה ולשלוט על חייה.

אבל היא לא יכולה באופן מיידי להתנתק מההורים שלה ולעשות כרצונה - כי לא קופצים מגיל 13 לגיל 18 בבת אחת... זה תהליך.

בהתחלה, רותי יכולה להחליט לאיזה שיעורים בבית ספר להכנס.

שנה אחרי, ההורים שלה יתנו לה להחליט באיזה שעה לישון בחופש (אבל לא יותר מדי מאוחר..).

חודשיים אחרי, היא כבר תרגיש מסוגלת ללכת להתנדבות עם ילדים חולים - למרות שזה עומס נפשי קשה.

לאט לאט רותי מקבלת עצמאות.

אבל ההורים שלה - להם קשה לתת עצמאות לילדה שלהם. הם דואגים לה, ורוצים שיהיה לה הכי טוב בעולם!

אז למשל - הם חושבים שזה לא טוב לרותי לדבר בטלפון כ"כ הרבה...

וזה מאוד מאוד קשה להתגבר על עצמך, ולא למנוע מהילדה שלך נזק.

להורים יש כאן לימוד עצום, שאנחנו לא ידועים להעריך - לתת לילדה שלהם להכשל ולהתנסות בקשיים ואפילו להשבר, ולעמוד בצד ולא לומר כלום - כדי לתת עצמאות.

יש הורים שכ"כ קשה להם... שהם לא נותנים מספיק עצמאות.

א. צריך להבין אותם.

ב. צריך לבוא ממקום של הבנה וקבלה, ולדבר איתם על זה. להסביר שלא לנצח נוכל לחיות תחת ההורים, והגיע הזמן לשחרר טיפה את המושכות - ולסמוך על רותי. גם אם לרותי יהיה קצת קשה בהתמודדויות שלה...

 

שלא תחשבו שזאת בעיה רק בגיל שלנו - עד 120 יהיו לכם הורים שיתערבו מדי פעם.

פשוט צריך להבין אותם. גם אתם תהיו כאלה...

 

בהצלחה!

שבא לי!הם ממש נותנים לי עצמאות מוחלטת!

לא אמרתי כולנו, אמרתי רובנו...

וזה אחד מהמאפינים של נוער בגיל ההתבגרות לפי כל ספרי הפסיכולוגיה... 

אחד מהמאפיינים של הורים.

רק שנתקלים בזה פעם ראשונה, כשילד מתחיל להיות א ד ם בפני עצמו.

ואז להורים מאוד קשה להתרגל לסטטוס החדש...

והילדים דורשים את עצמאותם המלאה, שזה דבר לא אפשרי.

 

בקיצור, עד מאה ועשרים.

[אם אתם יודעים מה זה 'אמא פולניה' - זה בדיוק זה]