מותר לי לבכות בלי שיבהלו וישר ישאלו מה קרה?
אין לי כוח לבדידות הזאת.
לא הולך לי כלום.
אין לי מושג כבר איך כותבים שירים ובטח אינלי מושג איך מחזיקים מכחול.
מעצבן אותי הלבד הזה,זה משעמם עד כדי פסיכי.
מוסי יצאה היום לחופש אז אולי היא תארח חברה.
זאתי עובדת בתלאביב והוא בצבא.
אמא בעבודה והוא עדיין בתלמוד תורה.
והיא עובדת.
רק אני תקועה עם רגל שלא יכולה ללכת ועם רצון אדיר לעשות משהו אמיתי
ופשוט,טכנית,אי אפשר.
ודי.
אין לי כוח.
אין כוח שישאלו ויתעניינו מה קורה כי פשוט,
זהו,שלא קורה כלום.
ודי.
באלי לבכות.
ולא באלי שאנשים יתעניינו כי אין במה.
מה נספר מה.
אני רוצה שקט ולחזור אכשהו לצייר.
אני רוצה קנבס עצום ומלא מכחולים ועפרונות ולצייר בעצימת עיניים,
בלי לבקר את עצמי.
אני רוצה רק צב צבע צבע.
מלא צבע צהוב.
אבל זה בנתיים לא קורה אז נמשיך לבכות.
ואינלי מושג למה אני מנסה להציף את עצמי.