געגוע עולה במורד הגרון
שונק לי את האוויר
יוצא החוצה בצורת דמעות-דמעות רטובות ומלוחות.
הוא לופת בי את השמחה, מחזיק אותה חזק
חזק
רק שלא תברח;
אני צועקת כל, חושפת מולי עצב בהיר
מילים מילים עטופות ומסוככות, מגינות עליי
כך.
אני כולי געגוע.
לעיניים בורקות, חומלות ויפות
למילים עמוקות עוטפות בהן את כאביי, כמו אוצרות פחדיי
עוצרות את עיניי מדמעות המבול
ואני כולי געגוע אחד
ודי.
אל אוקטבות הרגש, אל יופי הצמה
לפגישה על סף תהום של נפש בנפש
אל ערבים קרים-קרים, מחממים נפש, ומרפאים דמה
פעם מצאתי בי תהומות של רגש,
פזורים ברווח על תילי אדמה
וגעגוע אחד בי עוד מצית את
האש.
הקנאה הפיחה בי רוח, נסכה בי מילים קרות על עייפה
שכמוני
ובתווך אני, בגיא של עוני, מלבבת מנגינות ומילות נחמה
רגעים שהיית איתי כולך
רק געגוע אחד חופן פיסות אדמה.
אך לב אחר פגש בך
מצא לו עולמות שכמו היו רק שלי
סייר בלאט בין אצילות לעדינות
בין ארץ לשמיים
חיבר עמוקות אש ומים;
רק געגוע אחד ניתז בי
בלע את האש, כיבה בתוכי מים
שפך רוחות והצית בי מהומה
ותחדש פני אדמה;
