יש לי המון ביקורת על מערכת הפורומים.
יש פה הרבה דברים מעצבנים מדי.
יש פה הרבה אנשים מעצבנים מדי.
אבל עבורי,
הפורום הזה הוא המקום
ששיקם לי את האמון באדם.
מעולם, בשום מקום בעולם,
לא פגשתי אנשים שכל כך נכונים
לפגוש, ולהכיר, ולהיכנס לחייך,
ולרצות לראות אותך ולהקשיב לך
ולהתאמץ לעזור לך
בכל דרך שרק ניתן מבחינתם.
אנשים לשבת איתם לשתות משהו
קטן ואתה מאושר.
אנשים לטייל איתם מאוחר בלילה
ברחובות ירושלים ולשחנ"ש.
אנשים שמתעקשים בשבילי כשאני
כבר מזמן התייאשתי.
שנפתחים אליי ומלמדים אותי
להקשיב.
אין לי מושג למה אתם קוראים
חברים אמיתיים או איפה הם
באמת נמצאים בעולם.
לי כמעט ולא היו כאלה בעיר הולדתי,
כמעט לא בתיכונית, כמעט ולא בישיבה,
כמעט ולא בטירונות, בטח לא במשרד.
ממשיים ופיזיים ככל שיהיו.
ופה הכרתי, גם אם בהתחלה דיגיטלית,
אנשים שאני גאה להיות חבר שלהם,
ואני מתפלל שאזכה להיות חבר שלהם
לשארית חיי.
ואלמד איך לתחזק את החברות איתם.
ואפילו עם הזמן זה רק מתעצם.
בשנים האחרונות אני מוסיף ולומד על
חברות הרבה יותר משלמדתי עליה
כל חיי.
שוב, זה רק הקול שלי בעניין.
לא חושב שכולם
צריכים להרגיש כך כמובן.