מעדתי. המליצו לי להניח. בן אדם נושם אני אבל אל מי הוא מדבר? אל מי את מדברת? הטיחו כנגדי
ערלה אוזניהם - לא ישמעו.
פה להם - ולא ידברו; עיניים להם ולא יראו.
אוזנים להם, ולא ישמעו.
כל דבר שיאמר נגדי - צודקים - שגיאתי ה' - *** מעדתי וכל שעשיתי למעני היה חסד ענקי.
קשה לי לראות ולהביט - אני אדם אנושי. בראת לי עיניים כדי לראות! בראת לי פה כדי לחבר הבהרות.
אז למה עכשיו אני צריכה לשתוק? לא להוכיח? למה?
ידעתי : כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה שכן מצינו בחוה שהרבתה דברים, ואמרה, אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, והוסיפה נגיעה שלא נאסרה בה, ודחפה נחש עד שנגעה בו, ואמר לה, כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה, ומתוך כך באת לידי חטא שאכלה מן הפרי. הוא ששלמה אומר (משלי ל) אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת:
*ככה קשה הוא לי *
* ככה ה' *
בעז"ה צדיק 7 פעמים יפול