סיפור בהמשכים(=

מכתב פתיחה

סיפור בהמשכים(=TOpposite

היה היה ילד שאף פעם לא הקשיב בשיעורים, תמיד איחר, והחפצים והשולחן שלו תמיד היו מבולגנים. יום אחד הוא היה עסוק בלבנות מגדל מעפרונות על השולחן שלו והמורה לא צעקה עליו כרגיל ואמרה לו בקול חמור ושקט שיבוא אליה בסוף היום. בסוף היום היא לקחה אותו למקום לא מוכר של בית הספר, ופתחה דלת ישנה שהובילה למדרגות שנראו ללא סוף. הם ירדו וירדו ולאט לאט המקום נהיה אפל יותר ויותר. לאחר זמן רב הוא שמע את המורה פותחת את הדלת. מה שהוא ראה שם היה...

חדרארצ'יבלד

חדר גדול.
אבל חשוך נורא.
אור הירח הספיק ולו בכדי לראות את מימדי החדר, אבל לא את תוכנה.

הם המשיכו לצעוד פנימה, כשלפתע אור מוזהב תפס את עינו.
הוא נרתע מעט.
"המורה" שאל הילד, "איפה אנחנו?"
היא שתקה.
הוא חיכה בסבלנות, הוא הבין שמשהו קורה אבל זה פשוט היה חוויה שהוא לא התנסה בה מעולם.
ואז המורה הסתובבה ולחצה על המתג.
החדר הואר והוא ראה שהאור המוזהב שתפס את עינו, היה חתיכה מהמסגרת של אחת מהתמונות הרבות שהיו על הקיר.

מה שהוא ראה הכה אותו בתדהמה.

אשמח שגם אנשים אחרים יגיבו

לא חייב שיהיה כזה ארוךTOpposite

(סליחה שהיה ארוך מדי..)
צד ימין של החדר היה מלא בתמונות עם מסגרות מוזהבות. בכל התמונות האלה הוא ראה ילדים מסודרים ונקיים ללא רבב, עומדים יפה ומסתכלים ישר לעבר מי שעמד מולם, בחיוך גדול על פניהם. על מסגרת התמונה היה רשום בקטן את שמו של הילד, ומה שהוא היה כשנהיה מבוגר. בתמונה אחת הוא ראה את מוריס, הילד הכי משקיע ומצטיין בכיתה שלו. על המסגרת שלו היה רשום שמו ו"עלה והצלח".

בצידו השני של החדר היו התמונות עם מסגרת שחורה. גם שם היו תמונות של ילדים אבל הם נראו אחרת לגמרי. שערם היה פרוע, בגדיהם היו מבולגנים ובחלק מהם היו כתמים של בוץ או צבע. המבטים שלהם עפו לכיוונים שונים. הבעת פניהם של חלקם הייתה מרדנית ושל חלקם הייתה מפוחדת. על המסגרות היה כתוב בקטן שמם ו"טופל" או "בטיפול".
תמונה אחת, שהייתה הכי בקצה, משכה את תשומת ליבו. בתמונה היה ילד עם בגדים שחורים ושיער שחור. הוא לבש קפוצ'ון ככה שאי אפשר היה לראות את הפנים שלו. כל הגוף שלו היה מלא בחתכים וצלקות. על המסגרת היה רשום באותיות קטנות...

..ארצ'יבלד

@שיח סוד בשמחה