ולדעת שאני לא יכול לעשות כלום לעזור להם

או אולי אני יכול, אבל בגלל שלא בטוח, אני לא יכול לנסות כי אולי זה רק יותר יכאיב
אולי זה סוג של גאווה לחשוב שאני אמור להיות מסוגל לעזור לכולם...
אבל אם זה נטו גאווה אז למה זה כואב כ"כ?
כנראה זה הנשמה היא אין סופית וממש לא גאותנית
ואני בטוח שאני לא היחיד שמרגיש ככה
אז רק תדעו לכם אנשים שאתם מוקפים בנשמות טהורות!
אשריכם ישראל
זה יפה מצידך לחשוב ככה.