אני לא מצליחה להבין אותה. ואולי. ואולי זה כי לא שמת את עצמי מספיק במקומה. הכאב חותך לי את הבטן, ואני מרגישה שאני מתעלפת לאט. יש לי קצת רגשות אשמה. אבל עזבו אתזה. אני חייבת להיות בשליטה שמרסקת אותי כלפי מטה. אני צריכה לשחרר. אבל אני לא יודעת איך
אני מרגישה שתמיד עוקבים אחרי, זה דפוק. אני מסתכלת כל שתי שניות אחורה. כדי לבדוק שאף אחד לא יורה עלי. אינסטינקטים. חרא.
אני צכה לישון.