לבכות.
ככה שעות בלי שמשהו שלא מבין אותי בכלל יבוא וינסה לנחם אותי
רק לא
ואני גם לא צריכה שיגידו לי שמבינים אותי
כי אף אחד לא
ולא באלי שיבואו ויחבקו אותי
זה קצת חונק
וצבוע
ככה להשתחרר מכולם
גם מהמחשבות והרצונות
רק לבכות
לטעום את הטעם המלוח הזה של הדמעות
זה מה שמחזק אותי
לנגב את הלחי הרטובה שלי עם נייר ספוג דמעות
זה מה שנותן לי כח
אבסורד
אבל העולם שלנו הוא כזה ממילא
אז אני זורמת
להכאיב לעצמי
זה נהייה במודה
ולחייך לאחרים כשהלב שלי מדמם
זו שגרה
אני אלופה בזה
יופי דמעות שלי, בואו
תרגישו בנוח
אתן בכלל לא מפריעות לי, חיכיתי לכן
ואני כבר צוללת בתוכן
ונרגעת
ומרגישה חיבוק אמיתי של מישהו שמבין
כי זה הדמיון המפותח שלי
אצלו הכל ורוד כזה
רק אצלו
ולא התעייפתי מלבכות
והלוואי שכל מה שהיה בתוכי היה דמעות
כדי שאוכל לבכות לנצח
אבל גם דמעות אין בי
כי אין בי כלום.

