פעם הייתה לי אמא. פעם.
היום יש לי רק מבחינה ביולוגית ורשמית.
אבל לא יותר מזה
לא יודעת מה עדיף, סליחה
למה אני תמיד מושא לירידות פה?
"חביב אדם שנברא בצלם" זה לא אני אמרתי. שתדעי לך.
לא ביקשתי יותר מדיי
באמת שלא
לא רוצה שתאהבי (רוצה מאוד.)
רק אל תביעי שנאה
ואני יודעת להביע רגש אבל אולי לא כמו שאת מצפה
ומבחינתי אני מביעה אובר מהרגש האמיתי,
רק בשביל שתרגישי שאני אוהבת
ואת לא מרגישה
מה אני יכולה לעשות?
את בטוחה שאני שונאת
שאני לא מעריכה
שאני מזלזלת
בואי תשמעי אותי מדברת עלייך עם אחרים
באיזו הערכה והערצה אני מתבטאת, בואי
רק אל תטיחי בי מילים פוגעות
הן משפילות אותי כל כך
לא חושבת שמגיע לי
גם אם הייתי הילדה הכי רעה בעולם
ואני לא
ואני יודעת שיש פעמים שאין סבלנות ויש קצת לחץ
מי כמוני מבינה
אבל חלאס, יש גבול
ולחזק את הקשר אני לא יודעת עד כמה זה יעזור באמת
אז לפחות לא לגרום ליותר גרוע
ואני הכי מנסה שבעולם
ומתקרבת
אפילו שאני לא אוהבת קרבה כזו
ואני מנסה לספק לך את ההערכה בדרכים שאת אוהבת
כדי שתביני
ואת משום מה אוטמת אזניים
עוצמת עיניים
חבל, אמא
כואב לי שאנשים זרים הם מקור האהבה שלך
הם אוהבים אותך (כי לא יודעים מי את)
ואת אוהבת אותם
כמה יופי יש פה.
ואף אחד מהם לא יבין אותי עכשיו
-כי
אף אחד מהם לא אני!
אוי