מצאתי באיזה גיליון ישן (משנת 2006!) של כתב העת גליליאו מאמר מעניין שרציתי לשתף ובעיקר בתובנה אחת שהופיעה בו ומאוד מצאה חן בעיניי.
אני מצרף בנפרד את הקטע שמצא חן בעיניי במיוחד, ואם זה מעניין מישהו או מישהי אנסה לצרף גם צילום של כל המאמר.
"מה בעצם מפסידה החברה מכך שהכוחות הנאורים שלה הולכים ומתמקדים בשטחים צרים ומוגדרים ? מדוע נחשוב לנחותה חברה של נמלים עסקניות, שבה כל נמלה מוסיפה נדבך זעיר משלה לתל הנמלים ? הנזק הוא באבדן התובנה. ההתעסקות בפרטי פרטים מונעת פריצות דרך מחשבתיות, שלידתן בתובנה מוכללת, רחבה ופורצת גדרות. רמזים למחיר שמשלמת החברה הטכנולוגית על חלוקת המדעים לדיסציפלינות מופיעים כאשר מדען משנה את תחום מחקרו ומצליח לחולל פריצת דרך המסיימת קיבעון של שנים. דוגמאות לכך הן ריצ'רד פיינמן, חתן פרס נובל לפיזיקה, שפענח בעבור הארכיאולוגים את שיטת ספירת הימים והחודשים בלוח השנה העתיק של בני המאיה. וצמד החוקרים ווטסון וקריק זואולוג ופיזיקאי שפענחו את מבנה ה DNA בעבור המדענים העוסקים בביולוגיה מולקולרית. החברים הוותיקים בשתי הדיסציפלינות דשו רבות בשתי הבעיות, אלא שארכיאולוגים לא נהגו להתאמן במציאת תבניות חוזרות בסדרות של מספרים, וביולוגים לא נהגו לחשוב על מולקולות כמצייתות לכללים פיזיקליים של משיכה ודחייה בין מטענים חשמליים". (ארנון נויפלד, ימי הביניים של העידן הטכנולוגי, גליליאו 89).
