אני אומרת לעצמי שתכף אתוועד את עצמי לדעת.
רוצה ללכת ולאסוף את אשר צריכה אנוכי לסיים בטרם ירד היום והלילה יביא איתו את סתריו.
לילה לילה ומה שיביא עימו.
רוצה ללכת ולהספיק הכל, ובביס אחד לגמור ולסיים, ולהספיק.
ושיצא מוצלח. הכל. כן, הכל מוצלח.
רוצי רוצי, אל תנוחי. כי כבר נחת.
תצדיקי את חייך, בת מלכים, תנערי כבר את בגדייך הכושלים ומטונפים.
הקושי חוגג בך ואת ממשיכה להלך בו,
ידייך פרושות מעלה מעלה בפישוט קורע לב.
(את הלב של עצמך).
את למדת שכל הפויישט יד נותנים לו. זה טאטע שאמר לך את זה.
ואת פושטת, וכלום. גורנישט.
שתיקה איומה וכואבת.
את שרה לו שיר לאבא שלך, שיר ממעשיה, מאבידת בת מלך.
ונדמה לך כי גם את, את בת המלך כבר שכחת.
ומי יעורר אותה? אותך?
זאב יטרף בבנימין, וארי ישאג איכנשהו,
ורק את תמלמלי על הכפירים השואגים לטרף.
רוצי בת אריות! רוצי והתגברי לך כארי.
לטרוף את קלפיו של היצר. בלבלי אותו. בלבלי אותו בלבלי.
היצר הוא מותק של יצור, באמת.
אחלה יצר שבעוייילם.
מי יתן לי יצר רע זה ויצר טוב זה ואעבוד בשניהם את אלוקי, ואת בוראי.
טובים לי היצרים, השניים.
טובים לי למראית הלב, רק למראית הלב.
כי עין, אין.
אומרים כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
אוי טאטע אוי.
תתנערו. תנוערו, תנערו! קומו רמח איבריי ושסה גידיי,
קומו ותתנערו לכם מאבק העצלות והרמיה.
את מי את מרמה??
את עצמך?
את הנשמה?
מותק שלי. את הנשמה אי אפשר לרמות.
לא בתכסיסים וגם לא בתחבולות.
היא יהלום, מפיקה בך מרגליות.
אם תתחברי אליה בת, הו תיטיבי ותראי ישועות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

לפעמים אדם צריך כותל,
ולפעמים אדם צריך ללכת לרבו.
מתי לכותל? כשהוא צריך קיר שישמע את הדמעות שלו, יהפוך אותן למילים, יכתוב אותן על הדף ויגביהם מעלה מעלה עד כיסא הכבוד.
וממש עליו.
מתי לרב? כשיש איזה מצב.
וצריך עיצה. וברכה. שעת ייעוץ,
בוריך הבא, שלט מקושט על קליניקה יפה,
כאן גרים בכיף הרב, היועץ, והעיצה.
ושניהם טובים.
הכותל, והרב. (הקיר, והעיצה)
שניהם ברוכים.
למקום. ולי.
אבל, לכל אחד מהם זמן משלו. זמן מסוגל.
זמן איכות. לי ולו.
כשאני צריכה לב שומע שרק יקשיב חזק חזק ויגיד לי, אני מבין. אותך.
שינסה ללבוש את נעליי למרות שכפות רגלינו שונות.
איך אשמח בו בכותלי הטוב.
איך אשיש, וליבי ירגע לו אט מכאוב..
וכשעיצה נפשי צריכה, תרוץ חיש קל, בדהרת ריצה,
אל מור הרב בקליניקה.
אדפוק חיש קל, שלוש דפיקות, עם ליבי דפוק דפוק דפוק (רעשים של לב דופק).
ותפתח הדלת, ואשב בגוף שלישי.
ואשמע את עצת רבי.
ותערב לי ממש.
כי לה ייחלתי.
אך אם לא יחכם האדם למולי, ולא ידע להבין צרכי וצערי.
אאבד לי אט אט בחומות של ריחוק,
לא בכוונה, בלי הבנה. בלי הבנה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

דוהר ליבי הטוב, אל מחוזות הערפל.
דוהר ליבי ומתגלגל.
עובר הוא מכאן ומשם,
שלחתי אותו ללא רחם, והוא.. הוא נשם ונשם.
שר לו ליבי בשחוק, שר ליבי בדמע.
ומטהר נפשי בצליל וצבע.
זועק ליבי ואיני שומעת לו, מכיוון שרק אני שומעתו וכעת אזניי כלות המה.
ומי ישמע קול המיית נשמתי?
מי ישמע לך יונתי,
תמתי, ייחפתי?
מנעלייך רדו בך גם?
ברחו להם, והם אינם?
לא אומר לך שאת קולך מנעי,
לא אומר לך שאת עיניך מדמעה סרבי.
בכי לך היפה בנשים.
קחי לך את כל הכבישים, לסלול בם דרך, דרך ייחודית,
קדימה הלאה הלאה,
בת ישראל היהודית.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אין דבר שאין לו לב. (סודות שבלב, שמורים לי, ולא תדעום.)
אין דבר שאין לו ה-שכל.
אין דבר שאין בו יופי.
אין דבר שאין בו אמת. (אל תתווכחו באמת, כי גם עצם הוויכוח שורשו ברצון למציאת האמת.)
אין דבר שאין לו שיר.
אין דבר שאין בו וממנו ניגון.
נגנו את הדבר,
כי עולם הניגון רם הוא מעל כל דבר.
ומעל כל דיבר.
ומעל כל דיבור.
ואין לו צורך בדוור.
כי הניגון מתנגן לו ישר אל הגן.
אל שער גן עדן.
ואוסף הוא בדרך את כל כאבי ישראל היפים הקדושים,
ומחזק הוא הנפש של כל החוששים,
ומלטף הוא תלתלי ילדים ענוגים,
ולוחש הוא גם לך,
שמע ישראל.