כמו בסיפורים,
היא הזקנה הזאת,
המפחידה,
כשהיינו ילדים היינו רואים אותה צועקים את שמה ובורחים.
היינו בוהים בה מסתובבת ברחובות בשבת,
עם מבנה גופה הרחב,
ומעירה הערות לכל העובר ושב.
היינו רצים ומי שהיה אמיץ היה שואל אותה "מה נשמע?"
ואז כולם בורחים ואומרים, "יאו איך שאלת אותה".
ואז היא הפסיקה לצאת,
רק לפעמים,
היא היתה יוצאת ושותקת,
ולכן אפאחד לא הציק לה יותר.
והילדים של הדור הזה, הם בכלל לא מכירים אותה.
היום אני חושבת על זה, ואז עוברת ליד הבית שלה,
ושומעת אותה מנגנת בפסנתר.
וככה אנחנו, כאלה אנחנו,
חיים ונושמים,
ושוב ושוב,
שמים אחד את השני במגירות, בארון האינסופי של מוחינו.
אבל אם נעצור ובאמת נקשיב אחד לשני נגלה מנגינות שלא הכרנו.
בנו ובאחרים.
יום יום,
בוקר צהריים ערב
היא מסתובבת בשכונה.
דואגת לחתולים. מטפחת אותם.
האישה של החתולים,כך היא מכונה.
היא זקנה.
החתולים, זה מה שנשאר לה בעולם.
והיא הולכת,חוזרת
קונה עוד שימורים לחתולים.
ואין לה אף אחד מלבדם.
והילדים
אוי כמה שהם צוחקים עליה.
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.
ילדים יכולים להיות אכזריים
מה אני צריך את כל השריטות האלה?
איפה את @ענבל
פורום שריטות ליליות.
אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.
האשכנזים מצטרפים לספרדים ואומרים סליחות החל ממוצ"ש.
