סיפור הציטוטק שליליהיא44
אחרי שאורית המקסימה שיתפה בחוויה שלה החלטתי לכתוב עד כה מה קורה. אורית כתבה ואני מסכימה איתה שזה יוכל לעזור לצערי לעוד נשים שעוברות ויעברו.
ביום ראשון לפני שבועיים התבשרתי בבשורה הקשה- עובר בשבוע התואם 6+3 ללא דופק ונראה כי גם אין התפתחות. לאחר מספר חוות דעת הבנתי שאין ברירה, ניגשתי למיון בערב וקיבלתי המפיג'ין. ביום שני קיבלתי את מנת הציטוטק הראשונה. 4 כדורים בפה והמתנה של 5 שעות.. במשך השבוע דיממתי כמו במחזור, לא היו לא התכווציות קשות ולא דימום מאסיבי. ניגשתי לביקורת ביום שני שעבר באולטרסאונד נצפו קרישי דם ולא היו בטוחים כי יש שארית לכן לא קיבלתי מנה נוספת. שוחררתי הביתה עם המלצה לחכות לווסת הבאה ולאחריו ללכת לרוםא הנשים לבדיקה. בנתיים הדימומים לא פסקו וביום ראשון האחרון התחילה לכאוב לי הבטן, כמה ימים קודם (סליחה על התאור פשוט נראה לי חשוב והכרחי) התחיל ריח חזק ונוראי משם..הגיע למצב שכל שניה החלפתי פד, התקלחתי וכלום לא עזר. ביום ראשון בערב נבדקתי על ידי רופא תורן לא מאוד מקצועי שנתן לי אנטיביוטיקה המתאים יותר לחולי מלריה עם תופעות לוואי קשות. החלטתי לחכות ליום שני ולהתעקש להגיע לרופא שלי. כמובן שקיבל אותי, בדק וראה תוכן לא סדיר ודרש שאגיע בדחיפות למיון. הגעתי במהירות, עשו לי אולטראסאונד בדיקות דם ושתן, בדיקות וגינאליות לא נעימות והוחלט להשאיר אותי לאשפוז בחשד לזיהום או דלקת. לא היה לי חום אך כאב חד בבדיקות שעשו לי ברחם החשידו שאני לקראת זה ולא לקחו סיכון. כרגע אני מאושפזת כבר יום שלישי, מקבלת 3 מנות אנטיביוטיקה ביום דרך הוריד..אתמול קיבלתי מנה נוספת של ציטוטק וגם היום, סהכ 6 כדורים. המטרה לנסות ולהתנקות בעזרתם וללא פעולה כירוגית. כרגע שוקלים לשחרר ולחזור לביקורת בעוד כשבוע ואז לקבל החלטה.. אם לחכות ולווסת הבאה שגם תעזור לניקוי הרחם או להגיע למצב של הליך כירוגי. כמובן שיש צורך להמשיך עם האנטיביוטיקה.
זהו.. זה עד כה.. מקווה שהעדכונים הבאים יהיו משמחים יותר.. בריאות לכולן
כל היום אני חושבת עליך ומציצה בפורוםאורית13
לראות מה שלומך,
יואו, איזה סיפור בהמשכים, כל כך קשה שהוא לא נגמר.

אני עדיין עם דימומים, ההצבע שלהם לא מוצא חן בעיניי- זה לא כמו צבע המחזור. אבל איין כאבים ולא ריח שתארת, אז מחכה לשבוע הבא לביקורת אצל רופאה.
מאוד מאוד מקווה שתשוחררי כבר הביתה ושתצליחי להתנקות עם הציטוטק
היי יקרהליהיא44
תודה, את מקסימה ומחממת לי את הלב.
לפי מה שהבנתי כשהדימום נחלש ומשנה צבעו להכתמות חומות כמו סוף של מחזור את לקראת סיום בעזרת השם. ואני מאחלת מכל הלב שהביקורת תראה שזהו שאת אחרי.
אני מאוד מאוד מקווהאורית13
שחררו אותך? איך את מרגישה?אורית13
אני אגיד מה אני לוקחת, אולי תחליטי שמשהו מזה מתאים לך, בתקווה שיעזור להתנקות, לא מזיק זה בטוח.

שותה מיץ לימונים, כמה שמצליחה (4-5) ביום
אבץ - לחיזוק מערכת החיסון
זרעי פשטן (טחונים)- שמעתי מכמה מקורות שעוזר להתנקות הרחם
וגם קניתי שמן מור - לוקחת כצה טיפות ביום ובעיקר מאוד נהנת להריח , מאוד מרגיע אותי ואני ממש יכולהה לדמיין את עצמי בבית המקדש

ועוד כל מיני דברים שיש לי בבית ושולפת מהמקרר כשנזכרת, אבל
אני אנסהליהיא44
מחר אשלח את בעלי לקנות, להזיק זה לא יכול.
כרגע אני בבית.. מעולפת מהכמות של האנטיביוטיקה והציטוטק..
איזה נסיון קשההאורית13
את האמת, אני לא בטוחה אם במצב כזה לא הייתי מסכימה כבר לגרידה וזהו - האשפוז, עוד מנות ציטוטק, חוסר הידיעה מתי כבר זה יסתיים, הדאגה מהזיהום שלא יזיק לרחם..ובעיקר הבדיקות בדיקות בדיקות, כל ההתעסקות של הרופאים במקום הזה- אוף, זה ממש נסיון קשה מאוד, מה שאת עוברת
בעז"ה, אחרי כל מה שעברת השבוע שבשבוע הבא יהיו לך אך ורק בשורות טובות.
לפחות את בבית כרגע,, תנוחי כמה שאת יכולה
חיבוק ענק⁦❤️⁩
חייבת ממש להגיב לשתיכן!!!אנונימי (2)

 @אורית13 ו- @ליהיא44

 

מידי פעם אני נכנסת לראות כאן התכתבויות ואיך שהבנות מתמודדות.. סתם מתוך התעניינות.. לפעמים עונה ולפעמים לא..

ואני עוקבת אחרי שתיכן , עצובה וכאובה איתכן על מה שאתם עוברות.. שלא תדעו עוד צער ובעז"ה תזכו כבר במהלך השנה לידיים מלאות!! (אם אפשרי מבחינה רפואית, כן?)

ואני חייבת להגיד לכן שאני נפעמת כל פעם מחדש , איך שאתן מחזקות , מעודדות , משתפות , מייעצות אחת לשנייה! וכל זה שאתן עדיין ממש בתוך הכאב העצום שלכן!

אני ממש לומדת מכן מלא!! 

מחבקת אתכן חיבוק חזק ומעבירה לכן כוחות ממני הקטנה!

רק אושר ובריאות!!

תודה, אנונימית היקרה!!!אורית13
תודה רבהליהיא44
אני מרגישה כאילו אני מכירה את אורית כבר באופן אישי, אני שואבת ממנה כוחות ומכל הודעה שלה. לצערי "נפגשנו" פה.. במקרה קשה של שתינו.. ובכלל, הבנות פה והעידוד מאוד עוזר, השיתוף הנכונות לענות ולעודד. לפעמים גם רק הודעת- שולחת לך חיבוק נותנת לי כוח. אני התלבטתי אם להכנס לקבוצה, עכשיו אני מאושרת כי יש בנות שמבינות אותי ומלוות אותי. זה מאוד חשוב לי.
אורית את צודקת התהליך הארוך, חוסר הוודאות והבדיקות נוראיים. אבל אני כל כך מפחדת מהליך כירוגי . כל כך לא בא לי שיכנסו לי לרחם... אז באמת שנותנת לזה צ'אנס. הייתי רוצה להיות אחרי..אבל ממשיכה ככה כרגע, אולי זה יקרה בדרך הזו. בעזרת השם בשבוע הבא אני מקווה לשתף בדברים טובים! מקווה שאת גם בטוב! חיבוק גדול גם לך!
כל הכבוד לך, צריך הרבה כוחות להמשיךאורית13
כשאמרתי שהייתי אולי מסכימה לגרידה, התכוונתי שזאת הייתה החלטה מתוך חולשה ויאוש וחוסר יכולת להמשיך להתמודד , אזהכל הכבוד לך שאת לא נשברת, ממשיכה בדרך שמאמינה בה...עכשיו את כבר נלחמת בלצאת מכל הסיפור בכמה שפחות נזק לרחם,
בתחושה שלי זה כבר עבר את שלב של - נגמר הריון, זה כבר מלחמה על העתיד, על הבריאות שלך
אני מקווה שאני בטוב, הדימום ממשיך, יכול להיות לילה כמעט ללא,חצי יום עם הכתמות בקושי ואז פתאום שוב דימום , לא גדול אבל כזה שברור שזה עוד לא נגמר ואין מה לחשוב על הפסק.
לגמריליהיא44
זאת החלטה קשה להמשיך במצב הזה ולא להיות אפילו לקראת סיום. זה ממש כמו שאת אומרת, מלחמה על העתיד והבריאות ובעיקר על הפריון והרחם. מאוד מאוד רוצה להגיע לשבוע הבא ולשמוע שהמצב טוב יותר.
אני מקווה שהמצב אצלך אומר שאת כבר בסוף התהליך הקשה הזה, ובעיקר שלקראת ההפסק שאומר שאת באמת חוזרת לשגרה ולחיים.
שבוע טוב, מה שלומך?אורית13
@ליהיא44 , איך את מרגישה?
נראה לך שכל המנות של הציטוטק עזרו?
שיהיה לך שבוע טוב עם בשורות טובות!
היי אורית יקרהליהיא44

אני מאוד מקווה שכן, ביום שני אלך לבדיקה נוספת.

מה שלומך? איך את מרגישה?

לא תאמיני, אולי תחשבי שאני משוגעת, אני כבר לא יודעת אם לצחוק או לבכות. בכל אופן משתפת..יום אחרי שהשתחררתי מהאשפוז חזרתי לבית החולים ללילה שלם... בנוסף להכל מסתבר שאני בכלל אלרגית לאנטיביוטיקה שנתנו לי כל הימים... חשבתי ברוב טמטומי שאני רגישה לסדינים בבית החולים שאולי לא כל כך נקי ומשם הגרד הבלתי נסבל שהתפשט בבית לכל הגוף.. מסתבר שלאמבולבלעצבני

חסרת מילים מה שנקרא.... תקופה לא ברורה

לא להאמין מה שאת עוברתאורית13
חזרת לאישפוז בגלל האלרגיה לאנטיביוטיקה?
, מי עוזר לך עם הבית?
מה שאת עוברת...לא להאמין, בטח זה מרגיש לך כבר נצח , כל התקופה הזאת.
אני ב"ה בסדר, עוד לא עסיתי הפסק, אבל זה נראה קרוב.
מה שכן ביטלו לי את התור לרופאה השבוע..יש לי בשבוע הבא, שזה יצא כבר 3 שבועות אחרי מנה אחרונה של ציטוטק.. אבל הכול נראה בסדר..ממש לא בא לי ללחת לרופא גבר..כנראה גם השבוע לא אראה רופא..
אני כבר מתביישת לספרליהיא44
לאנשים,למשפחה לחברות.. שלא יחשבו שאני משוגעת באמת.. כי זה נשמע כבר מטורף. כן חזרתי לאשפוז לילה בגלל האלרגיה לאנטיביוטיקה, מה שבחיים לא היה לי.. מרגישה שהכל הכל יחד. בעלי והמשפחות, בלעדיהם לא הייתי מסתדרת..
יופי אני שמחה לשמוע שלאט לאט הדם פוסק, זה גם חלק חשוב בתהליך הזה, שלא כל פעם נראה את הדם..זה לא קל. אולי תנסי לקבוע לרופאה אחרת? האמת אבל שאם יש עדיין דימומים כנראה שיש עוד מה להוציא.. אני מקווה שהסבלנות של שתינו תשתלם וזה יסתכם בציטוטק והתהליך הארוך מאוד שלו.
שבוע טוב יקרה שולחת לך חיבוק ותודה על הכל! את כבר כמו חברה!
להתבייש? ממש לאאורית13
מה יש להתבייש בזה שגופף פיתח אלרגיה לאנטיביוטיקה, בזה שאת עוברת תהליך קשה..?
אין בקופת חולים שלי רופאה אחרת באזור, יש גם את העיניין של רבעונים, כדי לקבוע תור לרופא נשים אחר אני צריכה לקבל אישור מיוחד ממנהל הסניף...בסניף הציעו לי ללכת לאיזה רופא בעיר שמקבל תורים דחופים , אבל אני לא סובלת אותו, הייתי אצלו לפני שנים פעם אחד ולא רוצה לחזור , בטח לא לבדיקה פנימית.

תגידי, כדי לראות אם הרחם התנקה חייבים אולטרסאונד פנימי? בבית החולים הטכנאית עשתה פנימי ולא הסכימה בטני.

עכשיו אצלי זה לא דם, אדום,ביומיים האחרונים זה ממש צבע חום בהיר כזה, אולי אפילו רב היה מתיר, אבל אף פעם לא שלחתי בדיקות לרב, וגם עכשיו ממש לא מתחשק לי😟


אני ממש איתך בזהליהיא44
תלכי רק לרופאה/רופא שאת סומכת עליו.. זה מאוד חשוב במיוחד במצב הרגיש הזה.
וכן כדי לראות אם הרחם התנקה חייבים אולטרסאונד פנימי, בבטני לא רואים מספיק טוב כמו שהסבירו לי..
אני חושבת שתחכי עוד יום יומיים ובעזרת השם זה פשוט יפסק מעצמו. גם אני אפעם לא שלחתי ובמצב הזה מרגישה שאני רוצה לחכות ממש ממש לסוף, שלא יהיה כתם אחד.. כמו טראומה כזו לא יודעת איך להסביר.. שקודם יצא ממני הכל הכל
אפילו וייתכן שנשארו עודאורית13
איזשהם שאריות, לדעתי , זה לא מצב שמחייב מנות ציטוטק או משהו, אלא שרופא יגיד- נחכה לווסת , בתקווה שיתנקה לגמרי , ומעקב... מאז שכתבת על ריח אנינכל הזמן בודקת- אין ריח מכשיד, שום דבר לא כואב, ככה שלא נראה לי שלרופא יהיה משהו מיוחד להגיד לי חוץ מ- נחכה למחזור הבא, אז...במיוחד אם זה בהכרח בדיקה פנימית, מעדיפה לחכות לרופאה 🙄
ואחרי שמסיימת לכתוב , מתמלאתאורית13
ספקות...אולי בכל זאת זה קריטי שרופא יראה אותי, אבל כל כך כל כך לא רוצה רופא, רק מהמחשבה על זה מתחילה לבכות.
כל התפילות שלי לפני הלידות- שלא יהיה רופא בלידה, וגם עכשיו, בסיעת הדשמייאה, בדיקות פנימיות היו או על ידי רופאה או טכנאית...
זאת הנקודה הרגישה אצלי...((😥
אגיד את האמתליהיא44
הייתה לי רופאה בהתחלה, ואז נאלצתי בלת ברירה לעבור לרופא. מאוד חששתי והתביישתי..מאוד לא רציתי. אחרי התייעצות עם הבעל החלטתי לנסות, בליווי שלו כמובן וזו ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי. תראי אם אין סימנים מחשידים, אם אין כאבי בטן, חום, ריח זה ממש נראה כסוף של זה. אם את לא שקטה ומשהו מרגיש לך לא טוב תלכי להבדק רק כדי להרגיש שאת בסדר
מחר את בביקורת, נכון?אורית13
הלוואי בשורות טובות, תעדכני⁦❤️⁩
כן מחר בבוקרליהיא44
בעזרת השם שיגיד שהכל טוב.. תודנץה יקרה, אחזור לעדכן כמובן. ואת תעדכני מה עשית בסוף.. אני רוצה שתרגישי טוב שלא תייהי עם חששות
יקרה. ובעצם, יקרות... גם ליהיא וגם אורית היקרות.ציפי כהן
אתן עוברות משבר קשה, וזה ממש פלא ולא ייאמן שזה פשוט לא נגמר ...
פשוט לא נגמר!!!
אורית, נשמע שהדימום שלך פשוט ממשיך וממשיך... הוא אמנם נחלש ונהיה בגווני חום, שזה סימן טוב מאוד, אבל בכל זאת... לא נגמר...
נשמע ממש כמו סיוט!!
וכמה את עושה בשביל זה!!!
מדהימה שכמוך. לא להרים ידיים, לא להתייאש! זה יגיע לסיום המיוחל.
חיבוק חם!!

וליהיא... איזה דברים הזויים!!!
כתבת פה באיזו הודעה שאת מרגישה שזו ממש טראומה.
ואני אומרת: אכן כך. זו ממש טראומה. זה מתמשך וזה לא נגמר, וחוסר האונים משגע באופן שקשה לתאר! וכל פעם סיבוך אחר... זה בהחלט טראומתי.
אני רוצה לספר לך שנשים רבות עוברות גרידה וזה לא פוגע להן ברחם. את יכולה להחליט לסיים את הסאגה הזאת בגרידה, וזה יהיה בהחלט בסדר גמור. זו אופציה שעדיין עומדת בעינה והיא לא כל כך קשה כמו שאת אולי מפחדת. אמנם יש אחוזים מסוימים לפגיעה, אך הסיכון קיים גם בהליכים אחרים... ואי אפשר באמת לדעת.
כמובן גם האופציה להמשיך באופן תרופתי ולראות מה יתקדם- קיימת ועודנה.
אני מקווה כל כך שתרגישי טוב מהר, שהכל יסתיים
והביקורת מחר תהיה מעולה ומעודדת.

הלוואי!!!

מצטערת שלא הייתי כמה ימים, אני בעומס כרגע ולכן פחות נוכחת.
אתן מקסימות ומדהים שמצאתן זו את זו לתמיכה. מרגש לקרוא אתכן!!

אוהבת מחבקת ומקווה איתכן כל כך!!!


ציפי יקרהליהיא44
תודה רבה על תגובה אישית לכל אחת. אכן אורית היא מקום מפלט שאני חוזרת על מנת לקבל כוחות. זה שהיא דואגת ומתעניינת ונמצאת בזה מרגיש שמבינה בדיוק. אני חושבת שההתכתבות מול כולן חשובה כמו שאמרתי לעכשיו למי שקוראת ולצערי גם לאלו שיקראו בעתיד.
לגבי ההמשך שלי, אני אדבר מחר עם רופא הנשים. אעבור שוב אולטראסאונד ואקווה לשמוע בשורות טובות יותר. כרגע גרידה בלי קשר לא באה בחשבון כיוון שאם יש חשד לזיהום לא רוצים לגעת ברחם כך הסבירו לי. אז האופציה היחידה היא להמתין ולהמתין..להמשיך לדמם ולהתפלל שבאמת הכל יצא.. ההפסק יחכה כרגע, עכשיו אני רק רוצה להיות אחרי מבחינה רפואית בשביל הנפש והגוף.
אני מבינה. כמה קשה העניין עם הזיהום ברחם...ציפי כהן
יכולה לשתף אותך שאחרי הלידה השקטה שחויתי,
הייתי מאושפזת עוד כמה ימים בגלל חולשה גדולה.
לבסוף שוחררתי ביום שישי, הייתי שבת בבית... וחזרתי לעוד שבוע אשפוז בגלל זיהום...
קיבלתי אנטיביוטיקה והייתי מאושפזת להשגחה כדי לוודא שהזיהום הסתיים. אבל זה היה כל כך קשה... חא מספיק מה שעברתי, אני צריכה עוד שבוע אשפוז ועוד חוסר וודאות...??!
אני מבינה היטב את כאבייך ואת חוסר האונים הגדול.

רוצה לעודד אותך לאחר שנים, בהסתכלות לאחור:
א. זה עובר. אמנם זה קשה עכשיו, וצריך לשרוד כל רגע וכל יום, אבל זה באמת עובר.
ב. יש תקוה. ילדתי ילדה מתוקה אחר כך. ויש נשים רבות שילדו אחרי הפלות חוזרות או זיהומים. זה קורה. וזה לא מופרך בכלל.
ג. היי עם מה שקורה לך והכי חשוב: אל תברחי מהרגשות שלך. אם קשה לך ואת עצובה, היי עצובה. תני לעצמך לבכות. אם קשה היי עם מה שקשה. תני לו מלים.
הישעני על בעלך ועל משפחתך, זה ודאי לא בושה זה רק ביש מזל... ואת ראויה לכל הפינוקים האפשריים!! מגיע לך... תגידי מה בא לך ודברי על צרכייך בתוך כל זה. היי כנה ואמיתית, זה יעזור גם לך וגם לסובבים אותך.

מחזקת את ידייך וספרי לנו מה שלומך.
גם אני כאן עוקבת, גם אם לא ממש יכולה לענות בכל יום. אני קוראת הכל ונמצאת איתך בלב.
בהרבה אהבה ותקוה.
תודה על השיתוף שלך ציפיליהיא44
זה לא קל לקרוא.. לצערי בעלי לא ממש בעד להתכנס בתוך העצב. הוא בעיקר רוצה שאתמודד ואמשיך בחיי. גישה קשה, שאני לא מקבלת. כרגע מנסה לעזור לעצמי בעיקר.. אני משתפת שהייתי היום אצל הרופא, לפי התיאורים שלי החליט לא לגעת בי, לא לערוך בדיקה ולתת למקום עוד קצת להחלים אחרי האשפוז בשבוע שעבר. בנתיים אני מחכה עוד קצת ומחכה לשבוע הבא לאולטראסאונד בתקווה שאני אחרי.
אין צורך להתכנס בתוך העצב... רק לאפשר לו להיות.ציפי כהן
אם מתכחשים לרגש, הוא נשמר בפנים ובדרך כלל גדל.
לא כדאי.
אני ממליצה לאפשר לרגש להיות, ויש מגוון סוגים של רגשות. הם כוללים בתוכם גם שמחה, אהבה, תקוה ועוד. לאפשר את התנועה הזו- זה מה שחשוב.
לא להיתקע או להתכנס, אלא להיות עם מה שבא.

אם בעלך אינו קשוב לכך או אינו תומך בך ברגעים שכאלה, מצאי חברה או מישהו אחר לשתף אותו. חשוב שתאפשרי לעצמך פשוט להיות. עם כל מה שעולה. זה לא ייתקע. להפך,זה ינוע.
אם לא מאפשרים- אז זה דווקא נתקע...
כמה פרדוקסלי...

אני שמחה בשבילך שהרופא לא נגע בכלום... מקוה שיהיה בסדר בהמשך.

חיבוקים!!
תודה רבהליהיא44
אני משתדלת למצוא לי מקומות אחרים לפרוק.. האופי של בעלי מאוד חזק, מעביר דברים..שונה לחלוטין ממני.
אני מדברת, מוציאה מנסה לעכל ולנתח מה קורה . עכשיו זה בעיקר עצב.. על כל התקופה...והרצון שיגמר

אורית מה קורה איתך?? איך את מרגישה? חושבת עליך
נעים לשמוע על הביקור אצל רופאאורית13
זה רק מחזק אותי שבמצב שלי אין לחץ לראות רופא,
מאתמול בערב ועד הצהריים לא ראיתי דם בכלל, לקראת הערב שוב משהו חום, אז אני די בהרגשה שאני לקראת הסוף.

לגבי הבעל..גם שלי כך, אני חושבת שזאת דרך התמודדות של רוב הגברים. נגמר,סיימנו, שכחנו, המשכנו הלאה, לא לדרוך במקום, ללעוס את זה, מבחינתם זה בזבוז אנרגיה מיותר, סתם בלבולי מוח של נשים. עוד בימים של לפני הציטוטק, בין לבין הפגין איזה אמפטיה , ביום של הציטוטק השני, איך שבעצם ידעתי ששק ההריון יצאה- מבחינתו נגמר הסיפור.זהו

לכן ,שלא כדרכי, החלטתי לשתף כמה חברות, וכאן, לשאוב את הכוח מנשים ( גם לא כל הנשים יודעות להגיד את המילים הנכונות..🙃 ויש את הללו שהתמיכה שלהם היא להגיד- זה לטובה, טוב שבשבוע 8 ולא 20...בא לי לצרוח- לא! לא טוב שזה קרה בכלללל!)
הנקודה היא, שדיי הנחתי לבעלי לנפשו, לא מחפשת את הנחמה אצלו, כי אין להם את זה, לגברים, אולי יש יוצאים מן הכלל, אבל הרוב לא בנויים לשיחות נפש, וחפירות ברגשות..ככה הם, לדעתי...

אז בעז"ה את אחרי..) ונתחיל לראות את הסוף, שהוא בעצם התחלה חדשה
כל כך מזדהה עם מה שכתבתליהיא44
ככה בדיוק התנהג בעלי, אולי קצת באשפוז הראה יותר דאגה ומחשבה אבל מיד אחרי רצה שאקום כבר על הרגליים..
אז אני מבינה שלפי מה שכתבת לא רק אני זוכה לתמיכה חסרת כל טאקט מאנשים- אני לא מצליחה להבין איך אומרים שלטובה, או תפסיקי לבכות, או יהיו לך עוד ועוד משפטים מטופשים וחסרי רגישות!!!! אז כבר עדיפה לי "התמיכה" שלו משל אנשים עם חוסר אינטיליגנציה רגשית!!!
גם אני הנחתי לו, הבנתי שלצעוק ולבכות לא ממש עוזר לקדם את המטרה אז שחררתי..
אני מתפללת שאנחנו כבר בסוף התהליך.. מחכה כבר לשמוע שאפשר לחזור לשגרה
כמה צריך 'מקום' להביא אליו את הבכי, הכאב והצעקותציפי כהן
וכמה לפעמים העולם שלנו לא נותן לנו את המקום הזה, את הזמן המספיק והמתאים, את הרכות וההבנה שאפשר... שמותר לכאוב...
הנטיה היא לטאטא את הכאב ולא להתיחס אליו. או למצוא מילים שכביכול מנחמות אך בעצם יוצרות מצב הפוך: כעס, רוגז ופגיעה.
לפעמים צריך פשוט לשהות יחד בתוך הכאב.
וזה הכל.
בלי לפתור שום דבר ובלי לברוח.

אנחנו פה איתך.
(ואני ממליצה, ואולי גם אפתח בהמשך, קבוצת תמיכה לנשים לאחר אבדן הריון. שם יהיה מקום וזמן עבור כל אלה.)

כן כן, אנשים לא יודעים איך לתמוךאורית13
את האמת, אני עצמי,לפני המקרה הפרטי שלי, אולי הייתי מאלו, ש"תומכות" עם כל מיני אמירות עומללות בסגנון - תראי את הצד החיובי ..
זה לא מרוע לב, פשוט לא יודעים איך..אז אלו שלא יודעות איך לתמוך, פשוט נטרלתי ולא משתפת יותר ואם שואלות- אומרת- הכול בסדר.
חברה אחת שלי , למרות שלא עברה הפלות , כן נחנה ברגישות ויודעת פשוט להיות איתי בכאב אבל לא יוצא לנו להיפגש הרבה, אז...יש לי אתכן פה, תודה שאתן כאן⁦❤️⁩💛💜
קבוצת תמיכהליהיא44
יכולה מאוד לעזור אני חושבת.. אחרי ששיתפנו באובדן צריך מקום להמשיך לפרוק..כי זה לא נגמר ברגע לצערי. בנתיים כאן זה מצוין.
זה בדיוק זה, הנטייה לטאטא והנטייה להעביר הלאה גורמת אצלי להרבה מאוד כעס ותסכול.. אני מנסה לנתב את זה אחרת.. לגבי האמירות של אנשים, בימים הראשונים הייתי מתעצבנת, מחזירה ועונה עד כדי כך שלא היה להם מה לענות לי, אגב ההערות הגיעו גם מנשים שעברו את זה שזה עוד יותר הרגיז אותי. הייתי עסוקה בלהסביר שזה כן נורא, ושזה לא משנה מתי זה קורה ושאני לא עושה השוואות עם מקרים אחרים ושמותר לי לבכות. היום כבר אין לי כוח להתעסק באנשים אז שיגידו מה שהם רוצים ואני נשארת או במבט חצי מחויך או במבט של תשתקו אם אתם לא רוצים לקבל הרצאה :/
כתבתי לך בפרטי אתמול ;)אורית13
לא הצלחתי להוסיף קישור בפרטיאורית13אחרונה
כשמישהיאנונימי (פותח)

משתפת בשיא התמימות, על הריון

ביום שנתקלתי במלא בירוקרטיה שקשורה ללידה השקטה

בירוקרטיה שגזלה ממני את כל הכוחות, עד כדי כך שהייתי חייבת ללכת לישון

ואני מצד אחד רוצה לשמוח איתה

מצד שלי הלב צורח, שורף

😟אנונימי (3)אחרונה
אני בשבוע 8 עם דימומים של זירת רצחאנונימי (פותח)

עשינו אןחטרסאונד לפני יומיים והעה דופק ועובר מתאים לשבוע 6. אבל הדימום לא מפסיק ולא מתחלק כבר כמעט שבוע..


היו לי ק הפלות בעבר בשבוע 6 ושבוע 10


מה אומרות. זה דימום שלא מפסיק...

מחזור לפחות מסתיים

זה לא. 

תדברי עם המוקד, מניחה שיפנו אותך למיוןאנונימי (3)
שם יבדקו מה מקור הדימום ומה הוא אומר אם יודעים
לא אומר כלוםאנונימי (4)אחרונה

היו לי הריונות שב"ה הסתיימו בידיים מלאות עם דימומים שלא הפסיקו הרבה מאוד זמן...

וההריון שהפסיק היה בלי דימומים....

כדאי ללכת שוב להבדק

הי, כעשרה חודשים אחרי גרידה. היסטורקפיההשם איתי

ב"ה עד להפלה הריונות ספונטנים.

עברתי הפלה לפני כ10 חודשים בשבוע 7+6. עשו לי גרידה ומאז מתפללים ומנסים להיכנס להריון נוסף.

המחזורים שלי עם דימום חלש של יומיים שלושה, מה שהביא את ברופאה להביא לי הפניה להיסטוקופיה.

הבנתי שעושים את זה במרפאה ואפשר ללא הרדמה.  ממי שעברה דבר כזה. נסבל?

והאם זה יכול להיות סיבה לחוזר קליטה של הריון?? אשמח לשמוע מניסיון מה יש לכן להגיד על הבדיקה.

עברתיואילו פינו

בגדול מכניסים צינורית לרחם שממלאת את הרחם במים (להביא פדים לאחרי כי המים ממשיכים לצאת)

ויחד איתו מצלמה קטנה שבודקת מה יש הרחם.

לפעמים אחרי גרידה התערבות יש הידבקויות או כל מיני שאריות. ואז זה בודק את מצב הרחם. זה אבחנתי, לא טיפולי.


ואז אם יש תורך טיפולי אז בהיסטרוסקופיה ניתוחית מוציאים את מה שיש.

הבדיקה עצמה לא נעימה בכלל אבל לי היא הייתה סבירה.

מה שכאב לי זה שהוציאו את השארית שהייתה בלי הרדמה. אבל כאב מקומי שעבר..

בדרכ ניתוחית עושים בהרדמה. 

תודה, וזה עזר לך להיכנס להריון?השם איתי
עשיתי בגלל שארית שיליה אחרי לידהואילו פינו
אז זה לא קשור להריון.. סליחה.. 
הרדמה או לאהשם איתי

נתנו לי אופציה לעשות את התהליך בבית חולים, בהרדמה. זה בהרדמה מלאה?

או בקופת חולים, בלי הרדמה.

יש עוד נשים שעברו את זה ויכול להוריד לי לחץ מהכאב?

השאלה מה המטרה. לבדוק מה יש או לטפלואילו פינו

אם זה לבדוק אז לא צריך הרדמה. זה לא כואב, רק לא נעים.

אם צריך טיפול בגלל הידבקויות או שאריות אז זה בדרכ עושים בהרדמה.


יש בתי חולים שמתחילים בלי הרדמה אבחנתית ואז אם צריך לטפל מרדימים. 

זה לבדוק שהכל בסדרהשם איתי

ובמידה וחלילה יש הדבקות, יקבעו לי בבית חולים.

בגדול זה לבדוק אם זה הסיבה למחזורים קצרים ולחוסר כניסה להריון

לי עשו לצורך אחרמרגול

בשיטת see&treat

במרפאה. ללא משככי כאבים מאף סוג.

זה קצת כואב כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל אח"כ סביר ולא הרגשתי כאב. אולי אי נוחות

כלומר אצלי לא רק הסתכלו עם מצלמה אלא גם ממש עשו פרוצדורה קטנה.

וצוואר הרחם שלי רגיש ברמות (רפואית אני אומרת לך, כל מגע הכי מינורי שיש פוצע אותו)

בדיוק זה מה שבאתי לכתובנירה22

אם מדובר בשארית קטנה אז עושים בשיטה הזו, ואז ניתן להוציא את השארית ללא הרדמה.

לא זכור לי כאב בכלל. רק קצת אי נוחות.

עברתי בבי"ח ללא הרדמה, אחרי גרידה.אנונימית בהו"ל

מקווה שזה בסדר להשתמש פה באנונימי של הו"ל לא יודעת איך נכנסים דרך האנונימי שכאן והרבה שמעו את הסיפור אז אולי ייזהו.


 

חיבוק גדול גדול❤️ כ"כ כואב.


 

גם לי היה אחרי גרידה, ראו לי בוודאות שאריות. היו ממש גדולות אז אמרו שחייב לעשות בפרוצדורה ניתוחית עם הרדמה מלאה בבית חולים.


 

נאמר לי שגם אחרי הרדמה מלאה , משתחררים באותו יום. כמו אחרי גרידה.


 

בפועל,


 

בעלי היה באותה תקופה בעזה💔 וברגע האחרון הצליח להיות לצאת להיות איתי 24. היה לנו ליווי צמוד של מכון פועה לאורך התקופה (בכ"ז דימום לא מוסברים אחרי גרידה+מילואים זה שילוב זועה) והבנתי שיש הקלות ואפשר לא להאסר אחרי הפרוצדורה הזו, תלוי בגודל הצינורית ועוד גורם זה אם זה בהרדמה או לא, אז החלטתי לנסות בלי הרדמה. לקחתי רופאה פרטית, היא עשתה לי בבית חולים, בחדר ניתוח, אמרנו מראש שנתחיל בלי הרדמה ואם יהיה ממש בלתי נסבל נעבור להרדמה.


 

לקחתי את הסיכון עשו לי גם צילום וגם ניקיון של הרחם ללא הרדמה. היה כואב, היה לא נעים בכלל, אבל לפחות יכולתי לקבל ממנו עוד חיבוק לפני שהוא חזר לעזה. וגם ההתאוששות הייתה ממש מהירה, כי לא הייתה הרדמה. נגמר, קמתי והלכתי הביתה🤷🏽‍♀️


 

אז מוסיפה לך עוד משהו לשיקול (למרות שאין לי מושג אם ההיתר של הגודל/הרדמה שלא אוסר רלוונטי לכל מצב, או שיש הקלות בגלל המלחמה)


 

ואם באמת יש שאריות, בוודאי שזו סיבה לא להיכנס להריון.

ב"ה יחסית מהר (בהתחשב בבעל עם בקושי יציאת) אחרי ההיסטרוסקופיה נכנסתי להריון תקין ❤️


 

שיהיה בקלות, בבריאות ובעז"ה שתתבשרי בשורות טובות בהמשך.

מהממת אתהשם איתי

אז ב"ה אני אחרי, כאב מאוד אבל סביל

מסתבר שכל הרחם היתה דבוקה ממש, פתחו הכל ב"ה. ועכשיו חודש נתנו לי כדור לשקם את הרחם

בעז"ה בעוד חודש שוב בדיקת היסטרוסקופיה לראות שהחלל פתוח, ואז בעז"ה נתפלל לנס והריון תקין במהירות ,קלות וידיים מלאות

גיליתי איך כותבים פה באנונימי🫣אנונימי (2)

שמחה לשמוע שאת אחרי.

בעז"ה שיגיע גם הריון בזמן הכי טוב לך❤️


זוכרת את הקושי העצום אחרי הגרידה, לא הפסקתי לבכות. הכל היה ביחד, קושי נפשי עצום, בלאגן בגלל הדימום והבירוקרטיה המעצבנת להיסטרוסקופיה, והכל תוך כדי מילואים😵‍💫 היה באמת זוועה.


אבל היום, אני מחבקת את הקטנה שנולדה אחרי הגרידה ומרגישה שהכל היה שווה. היא מילאה לי את הלב מחדש.


מאחלת לך את התחושה הזו בקרוב מאוד❤️

אמן,חיזקתהשם איתיאחרונה
שאלה נוספת- שיתפתן במקום העבודה?אמאלה5
מצד אחד רוצה שיתחשבו בהיעדרויות מצד שני ממש לא רוצה לשתף.. מרגישה שזה מאוד אישי ולא רוצה שידעו..
לא יודעת אם עוזרתאנונימי (2)

הייתי חייבת. נעדרתי כמה ימים כדי לברר מה הכי נכון לעשות.

ואז היתה לידה לכל דבר ועניין

אני שיתפתימתיכון ועד מעוןאחרונה

אבל זה היה בשבוע 22 כבר הרבה אנשים ראו שאני בהריון ונעדרתי לתקופה של 9 שבועות.

אבל באופן כללי הגישה שלי היא שאני לא עשיתי שום דבר רע אז אין לי מה להסתיר 

ציטוטק וחוםאמאלה5
היי לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 
אחרי 3 הפלות בשבועות 17+ במשך כמעט שנתיים..מתלבטת123

יש לי ב"ה 4 ילדים חמודים ואני נמצאת בבירור מקיף. עשיתי עבודה עם עצמי. הפלה אחרונה הייתה בחודש יולי. לוקחת ציפרלקס שמאוד עוזר להתמודד. וממשיכה את הבירור. כרגע מונעת עד השלמת הבירור המקיף. (גם בקודמים עשיתי אבל כאן זה בירור של הפלות חוזרות... ) 

ו... עליתי 13 קילו בכל התקופה הזו. הזנתחתי את הגוף שלי. לפני כל הסרט הזה הייתי 3 שנים רזה אחרי תוכנית של סיוון אופירי. היום קיבלתי מזל טוב על ההריון... (השומני) אז החלטתי שלכבוד השנה החדשה אני נגמלת חזרה מסוכר ופחמימות ממכרות.  כרגע אין צפי להריון... צריכה להנות מימה שיש ולחזור לדאוג לעצמי. 

אגב, זה בכלל חלק מתהליך שהתחלתי אחרי ההפלה השלישית... לדאוג לעצמי... 

התחלתי סדרה של טיפולי שיניים. מסתבר שאני צריך לחדש 3 טיפול שורש, עוד טיפול שורש שהתגלה על הדרך... אז נו.. מקווה שעד ההריון הבא אהיה רזה, חזקה ובריאה. 

בהצלחה לי! 

מי מצטרפת? 

אין לנו שליטה על מה שקורה לנואפונה

אבל יש לנו שליטה מה אנחנו בוחרים לעשות בדרך.

בהצלחה!!!

חיבוקאנונימי (2)אחרונה

האמת היא שאני גם מנסה לטפל בעצמי אבל ממש לא מצליחה

לא עוזר שלפני ובמהלך ההריון האחרון עשיתי דיאטה שלא הורידה כלום, ושעכשיו אני אמנם מנסה לשמור אבל מדי פעם נופלת ואוכלת מלא מתוק (ועולה במשקל בלי שום פרופורציות)

ולא עוזר שנפלתי לדיכאון נוראי ממש אחרי ההפלה האחרונה

אני מטפלת רק כי אין לי ברירה, ההריון האחרון היה מלא החרדות שפחדתי שרק זה עצמו מזיק ועלול לגרום להפלה (כנראה שלא כי העוברית היתה פגועה מאד ואמרו לנו שאין הרבה סיכוי שתשרוד, אבל החשש תמיד עומד), ולכן כדאי אם רוצים עוד (רוצים מאד)

נראה לי שעשינו את כל הבירורים האפשריים להפלות חוזרות, לא רואה מה עוד אפשר לבדוק.

אחרי לידה שקטהאנונימי (פותח)

מוצפת הורמונים

בוכה מלא

מתעצבנת מכל דבר

משתגעת מהמרחק הפיזי

והשקט הזה... השקט של להיות לבד

ותוהה- מה עכשיו?

חיבוק יקירה, כואב כל כך😭Doughnut

שה’ ימלא חסרונך, לצערי מכירה מקרוב את הכאב ממישהי קרובה מאד.

ממליצה מאד לפנות לטיפול אחרי שתחלימי קצת, לא לוותר על זה. חווית אובדן וזה חשוב לעבד אותו.

בינתיים תעשי לך טוב בכל דרך אפשרית, תפנקי את עצמך, ותקיפי את עצמך רק במי שעושה לך טוב.

עוד חיבוק מרחוק💔

תודהאנונימי (3)

אמן!!!

כבר לא יודעת מה יעשה לי טוב עכשיו, אני מרגישה שבר כלי ובלי כוחות לעשות דברים

מתחילה ונתקפת סחרחורת

שרירים נתפסים

קשוח לי

משתתפת בצערך..מתלבטת123

מה עכשיו, לתת לעצמך זמן לעבד , להתאבל ולנוח. 

אני פניתי לחני גולד שעשתה איתי תהליך מדהים של עיבוד שעזר לי לקום. ממליצה. 

תודה!אנונימי (3)
מה היא עושה בעצם?
טיפולמתלבטת123אחרונה
לצערי מצטרפת למועדון בכאב רבאנונימי (פותח)

מישהי עשתה גרידה בשבוע 22?

הבנתי שיש באסף הרופא, תוהה אם בעוד מקום

רק גרידה?אנונימי (3)

השאלה אם זה נכון

אני עברתי בשבועות 17 ו18 גם ציטוטק להוציא את העובר וגם גרידה להוציא את השליה (לא יודעת אם חייבים בשבוע 22, אם לא חייבים גרידה אולי עדיף לוותר על זה? גרידה זה לא פיקניק לגוף, היו לי הידבקויות אחריה, זה היה רק גרידה של השליה אז עדינה למדי, וגרידה בשבוע כל כך מתקדם עלולה להרחיב את הצוואר גם ולעשות בעיות של אי ספיקת צוואר בהריונות הבאים)

לי אישית בשבוע מתקדם היה חשוב להיפרד מהבנות שלי, בסוף זה כבר ממש תינוק קטן. בגרידה אין אפשרות כזאת, זה גם שיקול. (אבל אם את עושה את זה תשקלי לקחת אפידורל כי ציטוטק זה כמו לידה שאין לגוף יכולת להפסיק את הצירים, כאבי תופת)

בכל מקרה אם את מחליטה שכן או שצריך לעשות גרידה בכל מקרה תעשי היסטרוסקופיה אחר כך לוודא שאין הידבקויות


חיבוק גדול מאד, תהיי קשובה לעצמך ממש ותעשי מה שטוב לך, זה אחד הדברים הכי כואבים שיש ❤️


מישהי המליצה ליאנונימי (פותח)

אני לא יודעת

לא יודעת

כואב לי

קשה לי

קשה לי גם המחשבה של לחוות לידה (ראשונה) כזו

חיבוק גדולאנונימי (3)

אני כל כך מבינה את הקושי ❤️

זה שובר שובר שובר, כל התמימות הזאת שהריון בהכרח נגמר עם ילד, כל החלומות שחלמנו, ועכשיו אינם, כל הנשים מסביב שכן מצליחות והכל אצלן חלק ולמה אצלי לא?

(אני מדברת מנסיון כואב, לצערי אצלי ההריונות באו מתוך טיפולים עם קושי רב ואחרי שנים של נסיונות, ועדין 3 מתוך 4 נפלו)

תדאגי להרבה תמיכה כדי לשרוד (לשרוד זו המילה) את זה, ולהרבה מעטפת אחר כך, יש לך כזאת?

לי היה נכון לקרוא את הספר כחלום יעוף, אולי תנסי


ואני לא יודעת מה לייעץ לך, במקרה שלי יש לי אי ספיקת צוואר ואמרו לי שגרידה בשבוע מתקדם (18) יכולה לגרום להפלות אחר כך כי הצוואר ניזוק, אבל אולי זה רק אצלי

אולי תתייעצי עם מכון פועה?

זה באמת נורא לחוות ככה לידה ראשונה, מצד שני לי היה חשוב להיפרד מהבנות שלי (ההריון הראשון גם נגמר אבל מוקדם יותר), כי בכל זאת הן הבנות שלי ורציתי לראות אותן ולהגיד להן שלום. תחשבי מה נכון לך, אם את לא מסוגלת כלום תלכי בכל זאת לגרידה לאסף הרופא (אולי גם סורוקה עושים את זה, אולי גם תל השומר? לא בטוחה, דווקא אמרו לי לפני ההפלה שעברתי אבל לא הייתי בראש לזכור את זה) ותקווי ותתפללי שלא יזיק


שוב חיבוק גדול!

מאחלת לך שתזכי לנחמה גדולה

תודה רבהאנונימי (פותח)

באסף הרופא ובשיבא אין תורים לגרידה עד ר"ה/יוכ

סורוקה לא אומרים מראש אם גרידה או לידה שקטה.

אני לא יודעת אם רוצה לראות. מפחדת שיהיה לי כואב מידי לזכור ככה

אז לאאנונימי (3)

לי זה היה כבר אחרי הפלה ואחרי מלא שנות צפייה, רציתי להרגיש אמא גם אם היא תלקח ממני עוד רגע, כל אחת ומה שנכון לה

זה באמת שבוע גבולי. האמת היא שבשבוע כזה למיטב ידיעתי אמורים ללכת למיון ואז לטפל כי זה מסכן אותך, את ממש לא אמורה לחכות לתור לגרידה. לא אמרו לך בקופה ללכת ישר לבית חולים?

תור זה במקרים מוקדמים יותר לפי מה שאני יודעת

בגלל שהצגת את הצד הזה מציגה את הצד השנימתיכון ועד מעון

אני הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות, גם פחדתי שאראה מראה מעוות בגלל המום שהיה, ביקשתי לפני לא לראות ולגמרי כבדו את הרצון שלי.

אז לפותחת את לא חייבת כלום, את גם לא חייבת להחליט עכשיו מה את רוצה, אפשר להחליט באותו הרגע בהתאם למה שתרגישי 

ברור שלא חייביםאנונימי (3)
פשוט הצוות הרפואי לא מציעים מעצמם ואז מתחרטים אחר כך, רציתי שתדע שיש אופציה כזאת
שאני עברתי בבלינסוןמתיכון ועד מעון
היה להם ממש שאלון ארוך לבדוק מה אני רוצה 
יפה!אנונימי (3)
אני עברתי בשערי צדק, הם לא הציעו את האופציה בכלל, ביקשתי מעצמי (ככה הרגשתי לנכון), לכן כתבתי
לגבי גרידהמתיכון ועד מעון
ממה שהבנתי בהרבה מקרים בשלבים האלה של ההריון יש גרידה בסוף התהליך לנקות את הרחם כי השלייה מתפוררת לפעמים בגלל הפרוצדורה, אצלי ב''ה זה נחסך אבל לרוב צריך גם גרידה
כתבתי את זה (שיתכן ותהיה חייבת)אנונימי (3)
ועדין יש הבדל שמים וארץ לגוף בין גרידה של עובר בשבוע 22 לבין גרידה של שיליה, וחשוב לדעת את זה


עוד טיפ אם הפותחת מסוגלת לשמוע בכלל- לא ללחוץ! גם אם האחיות לוחצות, זה גומר את הגוף ועדין לא התאוששתי מזה 

אני עברתי בשבוע 19 בסורוקהאנונימי (4)

קודם כל הרבה כוחות ושה' ימלא חסרונכם במהרה!

בזמנו גם שמעתי שאסף הרופא עושים בשבועות האלה.. זה נראה לי כבר הקצה של האפשרות לכן לא רוצים להגיד לך מראש כנראה...

תקחי לך את  זמן והרבה כוחות הנפש והגוף!

ממה שאני בררתי זה המקום היחידמתיכון ועד מעון
בשלב הזה של ההריון, ובגלל שהם היחידים אז ממש פחדתי לקחת את הסיכון
אז באסף הרופא אין מנתחים בזמן הקרובאנונימי (פותח)

בשיבא בכלל עוד יותר מאוחר

בסורוקה לא אומרים מראש, רק אחרי אשפוז


אז נשארתי עם אופציה של לידה שקטה

לא יודעת אם עדיין רלוונטיאפונה

או שאת כבר אחרי.

בעיני לידה עדיפה עשרת מונים

נכון, זה לא פשוט, אבל זה מאפשר לעבור דרך התהליך ולהפרד מהתינוק, זה נותן קלוז'ר שאחריו תהליכי האבל והעיבוד של האובדן מחוברים יותר.

גם לגוף ובעיקר לרחם לידה עדיפה, פוטנציאל נמוך יותר לנזק.

בשורות טובות ונחמה לגוף ולנפש

אני אחריאנונימי (פותח)

עברתי לידה

זכיתי ובשלב הקריטי היו אחיות טובות

וה' חמל עליי והיא יצאה עם השיליה בשלמותה, ככה שנחסכה ממני גרידה


ואכן היה משהו בלהחזיק ולראות

נתנו לי להחליט באותו זמן, ובקצב שלי

ב"ה! לפחות זהאנונימי (3)

זה בהחלט מקל על הגוף שאין גרידה

ממש ממליצה לך לקרוא את הספר כחלום יעוף

חיבוק גדול, עכשיו מחכה לך תקופה לא קלה, בבקשה תעטפי את עצמך באנשים טובים שיעזרו לך להתמודד, לפחות עד אחרי התל"מ שהיה אמור להיות

חיבוק גדול ממש ❤️

תודהאנונימי (פותח)

וואי התל"מ

זה יהיה זמן קשוח

ה'!

מקווה שעד אז ניהיה במקום אחר

מצטרפת להמלצה על הספראפונהאחרונה

ולהיות כמה שאפשר נוכחת ברגע, יבואו בטח רגעים קשים, אבל גם זמנים טובים.

רגש הוא גל, בא ואחר כך הולך, תני לרגשות לשטוף אותך, אל תברחי מהם.

ממליצה גם לכתוב את סיפור ההריון והלידה.

אולי יעניין אותך