צריך להשתדל להמשיך לאהוב
חיבוק ושתיקה. אני לא יודעת אם אני אוהבת את סוג השתיקה הזו. שגורמת לך להרגיש שעשית משהו אסור. שאלוהים יודע אם אי פעם תוכל לתקן. מבט חודר בעניים, וכאב שלא נגמר.
"הוא לא נגמר, נכון? הוא רק מסלים נהיה אלים יותר עם הזמן".
שתיקה, וסגירת מעגל קטנה.
אלוהי הדברים הקטנים, מה עשיתי.
~
בואו נהיה הפרח באמצע השממה ספוגת הכאב המתמשך. שנים ללא הסבר או תבונה מספקת עד עצם שורש הבעיה.
יש משהו בתמימות שמלמד אותנו להיות אנשים טובים יותר, אבל איך אפשר לדעת אם אתה אדם טוב יותר כשאתה לא נתקל בקשיים בכזו עוצמה?
~
אנשים מפחדים לחלום. שלא לדבר על להחיות חלומות נסתרים חסרי כל פרופורציה הגיונית. חלומות שעצם ההגשמה שלהם גורמת לך להרגיש חי יותר. יפה יותר. אתה יותר.
חלומות של שנים מתנקזים לרגעים קטנים, אהבות גדולות מתבטאות ברגעים האינטימיים.
השנאה הכי גדולה, מתבטאת הכאב של שניה מועטת. של מבט חודר בעניים וכאב שלא נגמר.
אהבה לא רחוקה משנאה. האמת היא, שהם מאוד קרובות עד בלתי נפרדות.
~
אנשים לא יודעים להנות מהחיים. מהחיים עצמם, מבית. ילדים. ומשפחה. משגרת יום יום.
הם מחפשים כל הזמן ריגושים, ללכת לשם. ולרוץ לפה. לחפש--
לחפש את האושר במקומות הגרנדיוזים.
הבעיה היא שהאושר טמון ממש אצלנו. אנחנו רק צריכים להוציא אותו מהכח אל הפועל.