לחלומות ילדות אני נמשכת - לא להתעורר"
אני במעגל נורא מפחיד ונורא אינטנסיבי שבו אני במיטה כל היום כי אני מרגישה רע, רק רואה סדרות ומנסה לכתוב משהו, וזה עושה לי כל כך רע ואני בוכה ומתוסכלת וכשסוף סוף אני מצליחה לקום אני מתקדמת עוד צעד בחיים ומשלימה עוד משימה ופותרת עוד כאב אבל אין לי עם מי לדבר על זה חוץ מהפסיכולוגית וזה כל כך עצוב. וכל פעם שהוא בבית אני מרגישה צורך לברוח לא כי הוא אדם רע אלא כי אני שונאת אותו בגלל כל כך הרבה דברים קשים שאסור לי לדבר עליהם איתו, ככה שכל ההתמודדויות שלי מצטברות במשך כמה שעות או ימים או שבועות עד שאני שוב לא יכולה לשאת את כל החיים האלו ואני פשוט מסתגרת בחדר לאיזה שבוע, ומשתדלת כל כך חזק לא לשנוא את עצמי ואת החיים שלי. ואני לא שונאת אותם, גם לא אותי, אבל אם כולם מתרחקים ממני אולי אני אף פעם לא אהיה מאושרת. כי זה נחמד מאוד לטפח אהבה עצמית ורגעים שלי ועולם פנימי עשיר, אבל אם אני נשארת לגמרי לבד גם אחרי כל זה אז בשביל מה אני כאן. וכולם מתרחקים ממני למרות שאני לא עושה שום דבר רע או מכאיב או לא נעים. ואני מבקשת עזרה ולא מקבלת אותה, גם אם קרעתי את עצמי במשך יום שלם לעזור לאחרים.
ומשפט אחד או שניים מאחורי הגב שלי שפשוט מוטטו אותי כי אני לא רגילה לכזו שנאה. ועוד מאנשים שהערכתי.
ואף פעם לא מה שלומך ובואי נדבר עלייך. תמיד כולם חוץ ממני.
מותר לי לרצות שיאהבו אותי ויצטרכו אותי.
רק שאחרי שאני מבינה שזה מותר אני גם מבינה שזה לא קיים ואז הכול נראה כל כך תפל.
אני במעגל נורא מפחיד ונורא אינטנסיבי שבו אני במיטה כל היום כי אני מרגישה רע, רק רואה סדרות ומנסה לכתוב משהו, וזה עושה לי כל כך רע ואני בוכה ומתוסכלת וכשסוף סוף אני מצליחה לקום אני מתקדמת עוד צעד בחיים ומשלימה עוד משימה ופותרת עוד כאב אבל אין לי עם מי לדבר על זה חוץ מהפסיכולוגית וזה כל כך עצוב. וכל פעם שהוא בבית אני מרגישה צורך לברוח לא כי הוא אדם רע אלא כי אני שונאת אותו בגלל כל כך הרבה דברים קשים שאסור לי לדבר עליהם איתו, ככה שכל ההתמודדויות שלי מצטברות במשך כמה שעות או ימים או שבועות עד שאני שוב לא יכולה לשאת את כל החיים האלו ואני פשוט מסתגרת בחדר לאיזה שבוע, ומשתדלת כל כך חזק לא לשנוא את עצמי ואת החיים שלי. ואני לא שונאת אותם, גם לא אותי, אבל אם כולם מתרחקים ממני אולי אני אף פעם לא אהיה מאושרת. כי זה נחמד מאוד לטפח אהבה עצמית ורגעים שלי ועולם פנימי עשיר, אבל אם אני נשארת לגמרי לבד גם אחרי כל זה אז בשביל מה אני כאן. וכולם מתרחקים ממני למרות שאני לא עושה שום דבר רע או מכאיב או לא נעים. ואני מבקשת עזרה ולא מקבלת אותה, גם אם קרעתי את עצמי במשך יום שלם לעזור לאחרים.
ומשפט אחד או שניים מאחורי הגב שלי שפשוט מוטטו אותי כי אני לא רגילה לכזו שנאה. ועוד מאנשים שהערכתי.
ואף פעם לא מה שלומך ובואי נדבר עלייך. תמיד כולם חוץ ממני.
מותר לי לרצות שיאהבו אותי ויצטרכו אותי.
רק שאחרי שאני מבינה שזה מותר אני גם מבינה שזה לא קיים ואז הכול נראה כל כך תפל.
