יש הרבה צדדים גם בלא להדריך שאין לך מחויבות לשבט שלך ובמיוחד שההדרכה יוצאות בשנים קשות י' ובמיוחד בי"א ששם יש את כל הבגריות

סמכי על ה' הוא יודע מה הוא עושה

(איזה חכמה גדולה להיות מאמין כשזה לא קשור אליך..)

דבר ראשון אני חושב שצריך לנסות להשלים עם המצב הלא נעים הזה. וזה לא אומר לוותר על החלום אלא זו נקודה התחלה בסיסית להבין שאם כך קרה ככל הנראה זה לטובתך (לה' אין ענין לדפוק אותך) למרות שזה לא נעים.

חוץ מזה שאפשר  לנסות למצוא בזה שלא נכנסת להדרכה שני דברים טובים ולהבין שזה לא רע מוחלט...

דבר שני זה לראות איך מתקדמים הלאה, אם את עדיין רוצה להדריך אפשר לנסות לדבר עם המדריכות שאולי ישבצו אותך עם זוג מדריכות. וחוץ מזה אפשר להדריך בעוד עשרות מקומות ולתרום שמה ברמות שאי אפשר לתאר (אני עשיתי הדרכת חוץ).

מקווה שעזרתי

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....