היית מציע לשריין בתוך המפלגות הימין, ערבים שהם מאמינים שארץ ישראל שייך לעם ישראל כמו שיש כאן
ערבים ימיניים לכנסת - אקטואליה וחדשות
אני חושב שזה יכניס לכל הישראלים בראש, שיש כזה דבר ארץ ישראל לעם ישראל גם מתוך המרכז הערבי, וזה נותן לגיטימציה למחשבות של היהודים הימיניים שהם צודקים
ובכל זאת אם כולם כבר פועלים להציל את מה שיש כשיטת ביבי וסטמוטריץ, וכבר יש ערבים בכנסת, רק שמאלנים, אז במציאות למה לא משריינים ערבים ימינים??
אדרבא, זה חלק מימות התיקון, שיש אינם יהודים שבעבר נקראו עבדים, וכהיום עובדים.
גם שמיטה, וגם רוב מצוות התורה תלוי ברוב יושביה. השאלה היא כהיום מנסים לקיים על פי רוח התורה כל המצוות, וכן הולך ה'משפט עברי'.
אז במקום לאמץ טומאת חוקי הסטטוס קווא שבנוי על חוקי סדום של טורקי ואנגליה, להכניס יותר קימעא קימעא חוקים ומשפטים טובים של התורה.
וקח את זה:
״ מבחינתי אין קדושה בשום ארץ למעט סעודיה ואין קדושה בשום מסגד למעט אלה במכה ומדינה. באשר לירושלים - הקדושה שלה ספרותית, כמו כל אחד מבתי האל, כמו המסגד אצלנו בשכונה. שלא יונו אתכם בסיסמאות הלכתיות שגויות, שמשווקות כדי לכבול את המוחות והלבבות״ (ד״ר כסאב אלעתיבי, אינטלקטואל סעודי)
Many people asked me about the brave Muslim lady from our last video so here are a few words about Sarah Zoabi:
Sarah Zoabi, "Proud Muslim Arab" as she puts it, has been fighting for years on behalf of the State of Israel and the Jewish people. Sarah participated and produced dozens of publicity videos in Hebrew and Arabic, and wherever she is invited to spek around the world, she always praises the State of Israel.
In my opinion, Sarah certainly meets the definition of Righteous Among the Nations. There is no other way to describe a woman who is willing to give everything – including her life – for the Jewish people.
At one point, because of her love for the Jewish people, Sarah sought to convert, but the rabbi who accompanied her at the time prevented her from doing so, suggesting it would be much better for Israel if she remained a Muslim Arab woman and praised the State of Israel and the Jewish people wherever she could.
Sarah took his advice and became a brave warrior for the "eternal right of the Jewish people in the Land of Israel" (as she always puts it). But she asked the rabbi to at least agree to her one request: change her name to a Jewish name. The rabbi agreed, and so Rolla Zoabi became Sarah Zoabi.
Zoabi. Sounds familiar? Correct, she is a relative (cousin) of Haneen Zoabi, the former Arab MK who takes every opportunity to spit into the well from which she drinks, eager to turn Israel into a pariah state.
Naturally, the hatred between the two of them is sizzling....
Sarah began her brave path on the side the State of Israel five years ago, after three Jewish boys had been kidnapped and murdered on the eve of the 2014 Gaza war. Her son, Mohammed, shot a selfie video in which he expressed in fluent Hebrew, English and Arabic his own love for the State of Israel and the Jewish people.
The video reached every home in Israel and many homes around the world. Overnight, 16-year-old Mohammed Zoabi became an Internet star, but also attracted hate. Fellow Arabs started looking for him to finish him off. A wealthy American Jew paid for sneaking the boy off to the US.
After six months, when things cooled off, Mohammed returned home.
Meanwhile, Sarah, too, came out of hiding and began to speak out loudly about the right of the State of Israel to exist. And she decided she wasn't running anymore. She stayed home and kept on talking. And the more she talked, the more the threats on her life increased.
"Shut her mouth," people asked her family members. The threats were followed with violence. Sarah was beaten several times by Arab thugs, and no one really cared. Not the society where she grew up and of course not the human rights and women's organizations. She just didn't fit their agenda.
Because she was totally ostracized by Arab society and no one there would hire her, Sarah Zoabi found employment in a government office in the center of the country, where she commutes for two-and-a-half hours in each direction every day. She leaves home at 4:30 in the morning. As she drives through Israeli Arab villages she puts special covers on her windows so that no Arab would recognize her and try to hurt her, as had happened before.
About two years ago, even her family ostracized her, which in Arab society means that if you are attacked no one would bother to help. And if you are murdered, no one is obligated to avenge your blood.
Sarah doesn't mind. She will fight for the Jewish people until her last drop of blood.
For Israel's 69th Independence Day, I produced with Boomerang–Fighting for Israel a video with Sarah that's been since watched by millions of viewers. In it, she stands with her hijab in front of the Knesset and greets the State of Israel in fluent Arabic, wishing her many more sweet years.
Here it is: https://www.youtube.com/watch?v=cRfIPbsMcdE&t=8s
And since then, naturally, her persecution has only increased.
Sara is one of the few brave Arabs that found the strength and honesty to stand up for the Jewish people!
ובאופן כללי כדורגל.
הרי התפקיד של בחור זה ללמוד
שמצד האמת לא.. כי באמת צריך לעמול ולהשקיע בתורה ובלימוד וזה קצת לשרוף זמן על דברים שאין בהם תכלית.
מהצד השני, עדיף אולי לראות מונדיאל מדברים אחרים.
נראה לי שזה תלוי בך, גם איפה אתה מונח בעבודת ה' שלך והאם זה סתם בילוי? או בריחה? או גם וגם?
נראה לי יותר עמוק מסתם לראות משחק כדורגל.
שהעולם של "בחורי ישיבה" מכיל מעט מדי פעילויות גבריות חיוביות והרבה מדי ישיבה (מבורכת לכשעצמה) על ספרים.
האנרגיה הזו צריכה לצאת איפשהו. רואים את זה בהפגנות האלימות של הפלג אבל האמת שגם כדורגל זה דבר די נפוץ אצל גברים "רגילים".
אתה רוצה להפסיק כדורגל מסך? תסתכל בעין אוהבת למה אתה צריך ללכת לשם. אולי תלך לחדר כושר או לגינת כושר ציבורית כדי לעשות "ספורט" ולהיות גבר אמיתי ולא רק ספורט כורסא. לך תשחק כדורגל במגרש. עם בני אדם אמיתיים ועם הגוף שלך. הגוף שלך יכיר לך טובה וגם הלימוד שלך יכיר לך טובה על זה. ומצד שני האנרגיה בגוף שרוצה את זה תקבל את המענה שלה.
החנפנות לנתניהו משתלמת.
סמוטריץ' שבריצה עצמאית מגרד את אחוז החסימה פעם מלמטה ופעם מלמעלה, בדרך לכנסת ה- 27 בזכות לשונו המתגלגלת.
במקום לשבת בבית כראוי לו.
1,000 ימי מלחמה: נחישות מול התשה
אנחנו מציינים 1,000 ימי מלחמה. עבור מי שמכיר את ההיסטוריה של מדינת ישראל, המספר הזה אולי נראה חסר תקדים, אך מאז הקמת המדינה עברנו פי כמה וכמה ימי קרב ומערכות. אנחנו לא נבהלים מאורך הדרך.
ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו שיעור קריטי בנחישות:
לאחר מלחמת ששת הימים, התנהלה במשך שלוש שנים מלחמת התשה שגבתה מחירים כבדים. בסופו של דבר, הממשלה דאז התעייפה, נשברה והלכה להסכם הפסקת אש. האויב ניצל את השקט הזה בדיוק כדי להתעצם, להתחמש ולהכין את הקרקע למתקפת הפתע ההרסנית של מלחמת יום כיפור.
במבחן התוצאה, עדיף היה לנהל עוד עשר שנות מלחמת התשה מאשר לקבל את המחדל של 1973.
העובדה שאנחנו נמצאים כיום עמוק בתוך מערכה של 1,000 ימי מלחמה, והממשלה הנוכחית אינה מתעייפת ואינה נסוגה, עומדת לחלוטין לזכותה.
הלקח ההיסטורי ברור: אם המנהיגות שלנו הייתה מתעייפת ומסכימה לפשרות זמניות, האויב היה מנצל את הזמן כדי להיערך למלחמת הפתע הבאה. המשך המערכה הוא לא גזירת גורל – הוא תעודת הביטוח של המדינה מול מי שמבקשים להשמידנו.
שבת שלום, שבת חזק. חזק חזק ונתחזק.
כי יבוא מישהו ויגיד לך שעדיף שכולם יכנסו מעבר ל'קו הירוק' כי יותר קל לשמור על שטח מוגדר כשמצד אחד רק יהודים ומהשני רק ערבים.
כי במקום המצב היום שבו המון כוחות נמצאים בכל מקום ביהודה ושומרון כדי לאפשר לכל ההשתיישבות היהודית- מהגושים והיישובים המבודדים ועד החוות והגבעות- ביטחון בבית וביישוב, ובחוץ בכבישים, את כל אלה יוכלו במקום להציב על הגבולות. (אפרט עוד, בהמשך הדברים).
וגם בפן הכלכלי הדבר יפנה הרבה תקציבים לצה"ל לתחמושת ועוד.
ואפילו למדינה זה ישתלם כי זה יחסוך תקציב בביטחון ולא רחוק שאפשר למטרה רעה כזאת להשיג תקציבים ממדינות שונות.
ובטח אם ישאירו גושי התיישבות שממש יושבים על הקו הירוק כמו ביתר עלית ועוד.
-ואם תגיד אז יהיה טבח שמחת תורה שתים2!
אז הוא יגיד לך- וכשחיילים בתוך השטח זה ישנה את זה? אם יש קונספציה זה לא ישנה בכלל. אבל אל דאגה, אנחנו נדאג שזה לא יקרה וכו וכו...
-ואם תגיד זה לעשות עזה וחיזבאללה על תל אביב!
אז יגיד לך שנשמור טוב טוב שזה לא יקרה. נעשה הסדר ביטחוני שיסדיר את העניין. וגם נעשה פשיטות כשצריך כמו שעושים בשטח A.
וחוץ מזה, מה אתה רוצה שנעשה? ככה נראית המדינה שלך. גם צילה מאד ארוכה וצרה ועם זה מתמודדים. אדרבא ככה זה יוודא
שלא נסכים ל'טיפטופים', כמו כל מדינה נורמלית אגב, כי זה כבר יהיה על תל אביב ולא סתם איזה שדרות או קרית שמונה 'נידחים'.
לכן אפשר וצריך לצרף טענות כאלה, אבל תמיד שזה יהיה על בסיס ההבנה שזה שלנו מדורי דורות עוד מהתנ"ך ולעולם לא ויתרנו על ארצנו ואנו חוזרים ולוקחים את ארצנו מידי מי שהשתלטו שם בכח הזרוע ממש כמו רשעי העולם בשואה שרצחו וגם ירשו.
לא להתבייש להזכיר את עברנו המפואר ואת התנ"ך.
אפילו חילוני יכול להזדהות עם נצח ישראל בהיסטוריה.
נ"ב- אני יודע שזה ארוך לא חייבים לקרוא..
@hamedinai כתבת בעניין אולי יעניין אותך
מה שכתבת:
"עדיף שכולם ייכנסו מעבר ל'קו הירוק' כי יותר קל לשמור על שטח מוגדר כשמצד אחד רק יהודים ומהשני רק ערבים".
זו טענת סרק, כי ניסינו את זה עם עזה, וזה ממש לא עבד, גם מול ארגון טרור בלי טנקים ובלי מטוסים. וגודל יו"ש הוא פי 5.2 מהגבול עם עזה.
אי אפשר להגן על הערים מתוך הערים, אנחנו לא כמו בימי הביניים שהיה אפשר להגן מאחורי חומות. בעצם, גם אז היו צריכים שטח.
חייבים להשתמש בטיעון הביטחוני, כי אם תלך רק עם הטיעון של קדושת הארץ, לא תוכל לשכנע יהודים חילונים. אתה לא יכול להגיד שעד שהוא לא יחזור בתשובה, אין לו מקום אצלנו בימין, זו לא אהבת ישראל. גם אם יש לימין רוב גדול בלי החילונים, אהבת ישראל מחייבת לקרב אותם, שגם להם תהיה הזכות על ארץ ישראל.
וגם מתוך היהודים הדתיים, יהיו כאלה שיגידו לך: "פיקוח נפש דוחה את כל התורה גם מצוות יישוב הארץ". אבל האמת היא שזה בדיוק הפוך: נסיגה מארץ ישראל מסכנת את קיומנו ושמה את כולנו במצב של פיקוח נפש.
אבל אתה גם צודק שצריך לא לשכוח שזו ארצנו, כי בנוסף לזה שזו האמת, ואת האמת לא צריך להסתיר, זה לא נראה טוב שבגלל שזה מסוכן לנו, בגלל זה עלינו לקחת ארץ של מישהו אחר.
בפעם הבאה ש @איתן גיל, חוזר על הקשקוש של 'רק אנטנות', תראו לו את הדו"ח המשמח הזה.
לצטט מדו"ח של שלום אך שוא זה כמו לקרוא מהפרוטוקולים של זקני ציון. מטרתם להלך אימים על ארגונים עויינים בחו"ל שגונבים להם את "הגדה המערבית" ומנשלים "פלסטינים צדיקים" מזכויותיהם.
האמת חייבת להאמר שדיויד פרידמן דחף פרוייקטים בכל הכח, ומייק האקבי דוחף עוד יותר.
כך או כך מספר בעזה, וכבר כתבתי כאן לא אחת ולא שתיים שמלקחת קרדיט על עשיה של אחרים אף אחד עוד לא מת.
אני לא בטוח שהימין ירכיב את הממשלה הבאה, אבל אם סמוטריץ' ירצה לנכס לעצמו משהו ממשי, מוטב שילך לתחבורה או לשיכון וכיוצא בהם.
יש בארץ עשרות מוסדות לחולי נפש. רק תבחר.
וכדאי ללכת לטיפול מקצועי באובססיה.
לגופם של דברים - אם אינך רוצה לסמוך על שלום עכשיו, צא בעצמך לסיור. תראה את הכבישים הסלולים והנסללים, את החוות הפרושות לאורך הדרכים, את צפון השומרון שעשרים שנה מאז שהליכוד החריב, כמעט לא היה אפשר לדרוך בו והיום ישובים בנויים ונבנים, תשאל את כל העוסקים במלאכה, בזכות מי הדחיפה לכל המהפך.
תתפלא לגלות שוודאי שיש שותפים רבים, אבל כולם - מקיצוני הגבעות שכבר שנים לא מצביעים בבחירות ועד ליברלי גוש עציון שמצביעים שמאל (ולא יצביעו לחרד"לי, יתהפך העולם) - יסכימו שעיקר הקרדיט על המהפך הוא לבצלאל ואנשיו.
ארץ בנימין יתומה כי בצלאל רצח מטאפורית ופוליטית את ההורים שלה.
חאן אל אחמר מצפצפת עליו (לפי שלום אך שוא היא פונתה).
תחנות בידוק נמצאות על כביש 443 ולא 10-15 ק"מ צפונה.
גבעת זאב לא מוכרזת עיר ואם בישראל.
מרכז אקדמי במורדות הר שמואל- אין.
רצף בנוי בין מודיעין לירושלים- אין.
סיפורים וקשקושים, וטפיחות שכם עצמיות- יש, מכאן עד קדומים וחזרה.
נ.ב. "התמונה" של בצלאל היתה דחקה נקודתית, שזמנה עבר.
משום מה אתה לא מתפדח לשקר, גם בדברים שכל מי שלא עיוור, רואה שהם קשקוש.
כמות החוות בבנימין - עצומה. אין שום השוואה בין נסיעה בכביש אלון לפני שלוש וחצי שנים, לנסיעה בו היום.
בבנימין הוקמו כמה ישובים חדשים והוכרו רבים אחרים ששנים חיכו להכרה.
בשבילך, ידיעה מהיום:
מועצת בנימין נערכת להקמת היישוב החדש "נאות הרים" | ערוץ 7
כביש 60, בבנימין (כמו בכל שאר המקטעים שלו) עובר הרחבה עצומה וגם כביש הטבעת שלפני שנה וחצי קיטרת עליו - נסלל.
גבעת זאב בהליכי הכרזה שלוקחים זמן.
תשאל את יוסי (שאין לי שום מחלוקת על כך שהוא בולדוזר של עשיה ויש לו הרבה זכויות), בזכות מה ומי הוא מצליח לקדם בקדנציה הזאת, דברים רבים מאוד שלא הצליח בקודמות.
הבדיחה המגוכחת, שביזת רק אותך, החזיקה בתור תמונת הפרופיל שלך, שבועות ארוכים. בדיוק כמו ש'תמונת הפרופיל' המטאפורית של בן כספית/פלג/רביד ודומיהם, היא קריקטורה מעוותת של נתניהו.
סמוטריץ' ולהקת המעודדות שלו לא מכירים אגדות חז"ל, או שחושבים שכולנו מטומטמים.
התמונה הוסרה היום, כי היום העלית אותה לסדר (ואל תגיד שאני לא מחשיב את ההגיגים שלך).
לא אומר שלום למלך - גם זו אגדת חז"ל.
כמה אתה יכול להיות פתאטי. כל מה שהוא יעשה או לא יעשה - אתה תפרש לרע. ואחרי זה תצפה שנתייחס לאובססיה שלך ברצינות.
אתה חופר וחופר על כמה הוא לא עושה, ואז כשמאלצים אותך להכיר בעובדות, אתה מצטט ציטוט שכולנו מכירים מהגן, שהמשמעות שכנראה אתה רוצה לדחוף אליה, זה שרע שהוא בונה את ארץ ישראל.
אז ברכות על הצטרפותך ל'שלום עכשיו', אתה מוזמן, כמוהם, לשמח את עם ישראל בפרסום בניית ארץ ישראל ודחיקת האויב ממנה.
זה מהיום, נוסף על אתמול - מוקם ישוב, נוסף על שלשום וכו'.
כן ירבה וכן יפרוץ.
כל כביש וכל ישוב חדש בבנימין הוא עוד מסמר בארון הקבורה של העם המומצא.
במאמר מוסגר, חבל שנותנים לדוברת הגירוש להתעסק בבנין ארץ ישראל במקום להושיב אותה בבית.
ועדיין בנימין יתומה, אין מקומות תעסוקה. התושבים צריכים לנדוד למודיעין או לירושלים.
מעבר לזה, די עם ההתאוננות וחיפוש חצי הכוס הריקה, בעלי עין רעה הם תלמידיו של וכו'.
יש הרבה יותר מקומות תעסוקה באין ספור תחומים - בחינוך והוראה יש המון עבודה ומוסדות לכל הגילאים שמגיעים אליהם תלמידים הן מהאזור והן מכל הארץ. יש תיירות שהולכת וצומחת ומספקת המון תעסוקה לתושבי האזור ובנתיים מביאה את עם ישראל בהמוניו לשטח. איזורי תעשיה ומסחר קיימים וחדשים, שהולכים ומתפתחים (מירושלים באים לקניות בשער בנימין!). ועוד ועוד. זה ממש לא המצב מהקמת גוש אמונים, שחוץ מכמה מוסדות חינוך ובית ספר שדה אחד - כל תושבי יו"ש יצאו לעבוד בחוץ.
ואחרי שאמרנו את זה, הגיוני ביותר שחלק גדול מתושבי הישובים הקרובים לירושלים/מודיעין, יעבדו בערים הגדולות הסמוכות. גם רוב מוחלט של תושבי מושבי 'פרוזדור ירושלים' שבתוך הקו הירוק עובדים בירושלים ורוב מוחלט של תושבי מועצת 'גזר' עובדים במודיעין/רחובות/ראשון וכד'. אלו החיים.
קצת עין טובה לא תזיק לך
בנימין צריכה להיות מסופחת לישראל, אם לא דה יורה, אז דה פאקטו, אבל זה לא בתכנית של הימין שמימין לימין.
לא מבין למה מגבעת זאב למבשרת צריך לנסוע דרך ירושלים. כביש פה ושם זה מרנין, אבל לא עשיה מדינית נחרצת.
לאויב יש את תכנית פיאד, ואצלנו ישנים על האף..
ועל זה אני מלין, אין שום סיבה שגוש ירושלים לא יגיע עד פאתי מודיעין, ויכיל 500 אלף תושבים ומקומות עבודה.
.
האם יש *עוד* מה לעשות? בוודאי, הארץ נשארה הרבה מאוד לרשתה. יש לך רעיונות ספציפיים - תציע למנהלת ההתיישבות, רק תבין בהסתכלות קצת בוגרת, שאף אחד שם לא במדריגת 'הוא אמר ויהי', תהליכים לוקחים זמן, תכנון לוקח זמן, בניה לוקחת זמן. לא מעט ממה שהלוננת כאן לפני שנתיים - נעשה, פשוט היה צריך סבלנות.
בעז"ה בקדנציה הבאה, המהלך ימשך לייעדים הבאים, ביו"ש ובעזה, בנגב ובגליל. אא"כ כל מיני בעלי עין רעה, הבזים ליום קטנות כי נדמה להם שלא הכל כמו שדמיינו - יפילו ויחלישו.
כך או כך, מספר קילומטרים של כביש שנסללו ביו"ש (לשיטתם) מגיע לכדי שליש ממספר קילומטרים של מנהרות בעזה תחתית, וכבר כתבתי כאן, וכו'.
ואוסיף: במצב אידיאלי, כל כפר ישמעאלי צריך להיות מוקף בארבעה כבישים כדי למנוע התפשטות וגניבת קרקעות, ומי שצפוף לו יתכבד לארוז, ולעבור לסוריה או לעירק.
בכל הכבוד, אנטנות יכולות להיות תשתית מעולה לעירוב שבת, ואין לזלזל, אבל לא בשביל לסמן לאויב מי הוא בעל הבית האמיתי על האדמות.
חובה לקרוא הכול
רגע לפני הגעה לבית החולים!!!
וווווווו
להערכתי יש מצב ובסיכויים די גבוהים.
שחייל שנפצע ועל אחת כמה וכמה אם הוא גם בעל דרגה גבוהה. שמגיע לטיפול בבה"ח בהרכב האתני של הרופאים, הרוקחים, טכנאי-הרנטגן הקיים (אלו מ'העדפה-המתקנת').
בסיכויים גבוהים, שיש מצב שמי מהם (אולי לא כולם, זה מעין הימור, רולטה-רוסית) יבצעו וידוא הריגה במטופל (זה תואם בול את אמונתם ואת דתם).
כשחלקם, בכלל קיבלו את התואר שלהם מאחת מהאוניברסיטאות של אבו-מאזן (זה שמשלם משכורת חודשית למשפחות של רוצחי יהודים).
זהו, רק משתף אתכם במחשבותיי.
ואם כבר יוצא לכם להגיע לבה"ח, תאמרו לפקידת הקבלה (עוד לפני שאתם מספרים לה מה הבעיה) שאתם פציפיסטים ושאתם נגד הכיבוש הציוני (לא בטוח שזה יעזור, אבל אולי זה יציל לכם את החיים).
בתמונה:
תנחשו בעצמיכם (זה לא כל כך קשה) מה המוצא האתני של הרופאים ש"התרשלו בתפקידם" בטיפול באותו בכיר ביטחוני (גם הייתי בודק אם הם לא מקבלים בונוס מאיראן).
.https://www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/20892711
כפיפות מול נאמנות
הסערה התקשורתית האחרונה סביב דבריו של ראש השב"כ, דוד זיני, שביקש להדגיש את ערך **הנאמנות** של הארגון לממשלה, נתקלה מיד במתקפה חריפה מצד השמאל. הטענה שלהם הייתה יבשה וטכנית: בחוק השב"כ כתוב שהארגון "כפוף" לממשלה, לא "נאמן".
הוויכוח הזה הוא לא סמנטי – הוא חושף פער תפיסתי עמוק. השמאל מקדש את ה**כפיפות**, אך שוכח שבלעדי **נאמנות**, כפיפות היא מתכון לאסון.
### 1. עבד מול בן: מי באמת מגן על הבית?
* **העבד והמשרת – כפופים:** העבד הולך שחוח, ראשו מורכן. הוא צייתן, אבל פועל מתוך פחד או משמעת עיוורת. אין לו אחריות אישית על התוצאה.
* **הבן – נאמן:** הבן הולך בקומה זקופה. הוא אינו כפוף לאביו במובן המשפיל, אלא קשור אליו במחויבות אמת. דווקא משום שהוא בן נאמן, כשהמצב מחייב זאת והוא רואה סכנה או טעות, יש לו את העוז ואת החובה לעמוד מול אביו ולהגיד לו: *"אבא, אתה טועה"*.
### 2. המבחן של השביעי באוקטובר: כשכולם כפופים, כולם הולכים לישון
במחנה השמאל ובמערכות המושפעות ממנו, תרבות הכפיפות לקונספציה ולמשמעת המערכתית החליפה את הנאמנות למהות. כתוצאה מכך, נעלמה הביקורת הפנימית והיכולת לערער על הסמכות בזמן אמת.
התוצאה הטראגית התגלאה בליל השביעי לאוקטובר: כאשר מישהו בצמרת המערכת ה"כפופה" והממושמעת הזו קיבל החלטה שגויה ואמר "הולכים לישון" – כולם, כמו עדר כפוף, הלכו לישון. איש לא קם ואמר "אתם טועים, יש כאן סכנה".
### 3. גם בטבע: כפיפות של חמור מול נאמנות של כלב
ההבדל בין שני המושגים ניכר היטב גם בבעלי החיים:
* **החמור** הוא חיה כפופה – הוא מרכין ראש, הולך לאן שמושכים אותו, וסוחב את המשא שכפו עליו בלי להבין ובלי לשאול.
* **הכלב** הוא סמל הנאמנות – הוא לא כפוף בצורה עיוורת. נאמנותו לבעלים היא אקטיבית ושומרת. אם הכלב יזהה שבעל הבית עושה שטות ומכניס אדם מסוכן לחצר, הוא לא יוותר בקלות; הוא ינבח, יתריע וינסה למנוע את האסון.
> הדוגמה הטובה ביותר לכך היא **כלב נחייה**: הוא נאמן בצורה מוחלטת לעיוור שמוליך אותו, אך אם העיוור יצעד בטעות לעבר כביש סואן או תהום, הכלב הנאמן יסרב פקודה, ייעמד במקומו ויחסום אותו בגופו כדי להציל את חייו. זהו ההבדל בין כפיפות עיוורת לנאמנות אמיתית.
>
בס"ד
הכרזתו בשבוע שעבר של חגי לובר על כניסתו לחיים הפוליטיים, החזירה בשבוע האחרון לקדמת הבמה רעיון שתמיד מתגלגל טוב על הלשון: ממשלת אחדות. המחשבה סביב הרעיון הזה היא מאוד פשוטה מאוד: החברה הישראלית קרועה, הפוליטיקה משוסעת, והפתרון הוא ממשלה שתאגד את כולם סביב שולחן אחד. אלא שכמעט בכל פעם שהרעיון הזה עולה, כדאי לעצור ולשאול שאלה אחת פשוטה: האם ממשלות אחדות באמת הועילו למדינת ישראל, או שמא הן בעיקר יצרו ממשלות שלא הצליחו להכריע בשום סוגיה משמעותית?
הדוגמה המפורסמת ביותר היא ממשלת האחדות של יצחק שמיר ושמעון פרס שכיהנה באמצע שנות השמונים. אי אפשר להתעלם מכך שהממשלה הזאת רשמה הישגים חשובים, ובראשם תוכנית הייצוב הכלכלית שהצליחה לבלום את האינפלציה שהשתוללה באותה תקופה. גם הסכם הרוטציה הוכיח שאפשר לנהל שותפות בין יריבים פוליטיים מרים. ובכל זאת, רוב שנות כהונתה התאפיינו במאבקים בלתי פוסקים, בווטו הדדי ובקושי לקדם מהלכים משמעותיים בנושאים המדיניים והפוליטיים, משום שכל צד חשש להעניק הישג משמעותי ליריבו. דוגמה לכך היה הסכם לונדון הסודי שחתם פרס ב-1987 וטורפד על ידי שמיר
עשרות שנים לאחר מכן חזרה ישראל לאותה נוסחה עם ממשלת נתניהו-גנץ. גם אז היו נסיבות חריגות: משבר פוליטי מתמשך לצד מגפת הקורונה שהשתוללה ברחבי העולם. גם אז דובר על "שעת חירום" שמחייבת אחדות, אלא שבפועל הממשלה הפכה במהירות לזירת התכתשות. חוסר האמון בין הצדדים ליווה כמעט כל החלטה, התקציב לא עבר, הסכמים הופרו, והרוטציה כלל לא יצאה אל הפועל. במקום יציבות, קיבלה ישראל עוד מערכת בחירות תוך זמן קצר.
גם הממשלה הקודמת, ממשלת בנט-לפיד, הוצגה כממשלת הסכמות. תומכיה טענו שהיא מוכיחה שאפשר לחבר ימין (בנט, סער וליברמן), מרכז, שמאל ואף מפלגה ערבית סביב אינטרס משותף. אלא שבפועל הכנסת כמעט והייתה משותקת לחלוטין. כמעט כל סוגיה נפיצה הוצאה מהמשחק מראש. שינויים במערכת המשפט, סוגיות מדיניות וביטחוניות, דת ומדינה ונושאים נוספים הונחו בצד כדי לא לפרק את הקואליציה מתוך אמירה שעוסקים רק בנושאים שכולם מסכימים עליהם.
בפועל זה היה בעיקר הסכמה סביב רק נושא אחד - רק לא ביבי. התוצאה הייתה ממשלה שעסקה בעיקר במה שאפשר להסכים עליו, ופחות במה שהמדינה באמת נדרשה להכריע בו. גם הממשלה הזאת, שמלכתחילה נשענה על רוב דחוק בכנסת, לא הצליחה להחזיק מעמד. הרוטציה אומנם יצאה אל הפועל, אבל כל כהונת לפיד בתפקיד, מיומה הראשון, היה כראש ממשלת מעבר וכל ההשלכות שנוגעות לכך.
וזו בדיוק הבעיה בממשלות אחדות. הן נשמעות נפלא בסיסמאות, משום שאיש אינו מתנגד לאחדות. עם זאת צריך לזכור שממשלה היא אינה מועצת פיוס וגם אינה סדנת הידברות. תפקידה של ממשלה הוא למשול, לקבל החלטות, לקבע מדיניות ולהכריע גם בסוגיות שמעוררות מחלוקת. כאשר מראש יש תחומים שאסור לגעת בהם מחשש שהשותפות תתפרק, הציבור אמנם מקבל שקט פוליטי זמני, אבל משלם עליו בשיתוק מדיני, חברתי או כלכלי.
כמובן שזה לא אומר שממשלה צריכה לדרוס מחצית העם או את כל מי שלא מסכים איתה. במדינה דמוקרטית ראוי שהרוב ינהג באחריות, יקשיב גם לצד השני ויחפש הסכמות רחבות ככל האפשר בנושאים העומדים על הפרק. אבל יש הבדל גדול בין הקשבה לבין ויתור מראש על היכולת למשול. הכרעה היא לא מילה גסה, והיא חלק בלתי נפרד מהמשמעות של קבלת אמון הציבור בבחירות. האופציה של אחדות צריכה להישמר למקרה שאין אפשרות להקים ממשלה אחרי הבחירות כי אף צד לא הצליח להשיג את 61 המנדטים הרצויים, אבל בטח שלא להפוך את זה להפוך את זה לכרטיס סחיטה עוד לפני הבחירות, בניגוד לדעת הרוב.
ויש גם נקודה נוספת שכדאי לחשוב עליה דווקא בימים שבהם קמות עוד ועוד מסגרות פוליטיות חדשות כמו היוזמה של חגי לובר, תנועת "נקראים לדגל" שאליהם הצטרף בסוף השבוע האחרון גם יולי אדלשטיין לאחר פרישתו מהליכוד. לפני שמפלגות קטנות דורשות לכפות ולסחוט ממשלת אחדות על מדינה שלמה, אולי כדאי שיביטו קודם פנימה. אם גופים הקרובים מאוד זה לזה אידאולוגית אינם מצליחים להתאחד בינם לבין עצמם, קשה לקבל מהם שיעורים על אחדות לאומית. אחדות היא ערך חשוב, אבל היא מתחילה קודם כל ביכולת לחבר את הקרובים - ורק אחר כך לנסות לחבר את הרחוקים.
נקודות קודמות:
• https://www.inn.co.il/forum/t1437080#1747098
אחרי שהוא "יכפה על הליכוד ואייזנקוט לשבת ביחד", הוא גם יכפה על משובטי אהרון ברק שאחד מתשעת השופטים שימונו בקדנציה הקרובה, יהיה ביטון או בקשי? או שרק הממשלה לא יכולה להיות "ממשלת חצי העם" ובג"ץ (בתמיכת אייזנקוט או כל אחד אחר, ש'המחיר' לישיבתו בממשלה יהיה 0 שינויים במערכת המשפט) יכול להמשיך לנהל את המדינה כרצונו?
בכלל, מה יעשו חגי לובר, הרב קלמנזון ואחרים, שכאבם באמת גדול מנשוא, אבל מעולם לא היו בתוך הביצה הפוליטית, כשביום שאחרי הקמת הממשלה, כל ממשלה, יתברר שאין באמת שום דרך אפקטיבית לגייס את החרדים? מה הם יעשו כשהפוליטיקאים הכושלים שיגויסו בשמם יטענו ש"התברר שההבטחות שהבטחנו סותרות" (כן, איילת שקר, אני מדבר אלייך, נוכלת), כש"התברר שאי אפשר להכריח פוליטיקאים לשבת ביחד", או כש"התברר, שהמקסימום שאפשר לעשות בנושא גיוס החרדים, זה להחזיר את המס על החד פעמי"?
אין היום שמאל ציוני ואין היתכנות לממשלה רחבה.
זה שדדי שמחי אמר עליו שבצבא הוא היה הסגן של בן-גביר (ושמעתי עליו עוד דברים טובים דומים מעוד כיוונים)
גולן הוא שמאל. מי שמאשים את צה"ל בהריגת תינוקות כתחביב, לא עושה זאת סתם בתור תעמולת בחירות, אלא הוא באמת חושב כך.
באזרחות הם מתגלים במלוא שמאלניותם (שאותה ירצו לממש כשיעלו לשטלון).
כשעשרים שנה קודם במבצע אנטבה, עומר בר לב, פיצץ את המטוסים החונים של צבא אוגנדה 'ליתר ביטחון', הוא בהחלט עשה כראוי, אבל בלי פקודה.
אבל אצלנו טוהר הנשק הוא ביטוי לגיטימי למרות שנשק הוא הדבר הטמא ביותר עלי אדמות.
כי מי שרוצה באמת אחדות צריך להציע שכולם, אבל כולם יתלכדו תחת שתי מפלגות, כדי שתמיד יהיו בחירות ותשמר הדמוקרטיה, ולהראות דוגמה אישית.
ספציפית לגבי לובר, זה פייגלין נוסף תחת שם אחר. אם חלילה יכנס לכנסת הוא יתישב על משבצת הסחיטה באיומים...
רבני המגזר לא עובדים אצלי, כמובן, ועדיין אני מצפה לאמירה נחרצת מהם נגד רסיסי מפלגות שיקוששו במקרה הטוב כמה אלפי קולות. כל אחת.
