בחיי,
שכל מה שאני צריכה עכשיו
זה מקום לברוח אליו.
ומישו לבכות לו,
עקרונית אני נגד בכי
ק"ו שלא לאנשים,
אני חולה על הדמות החזקה.
הלא נשברת.
זה רק בגלל שאני כזו דפוקה
וחלשה.
בלי רמות.
עזבו מישו,
שישאיר כתף,
אני אבכה לי בקול.
מצחיק איך הספקתי להתפקח,
מהשורות למעלה.
לאלאלא.
לא לבכות,
יותר כבר לא לבכות.
עורכת:
בעצם לא מתפקחת.
כן.
מה רע?
אני לא רוצה לבכות באף מקום,
ולא בכלל.
אבל אני רוצה מקום שיאפשר את זה,
שיהיה.
ניסוח עילג משו,
לא נורא
