לא ברור לי למה לא חוגגים את יום העצמאות ויום ירושלים

אפילו גוט יום טוב לא אומרים

ונכון.



ציפית שנכתוב שאנחנו מסכימים עם מה שקרה ובעצם כל מה שאנחנו אומרים זה טעות?

אז אני מקווה שזה ישתנה בקרוב.

האומה נגאלה כשבעצם שכחה מאלוקים וזכרה רק את "חוזק ידיה"?



אל דאגה. הלל אנחנו לא אומרים בימים כאלה

שכל שאלה או תהיה ביחס למנהגים אתם מקבלים כהתרסה, גם ממי שמעריץ את הרביים ולומד מאמרי חסידות.
אז תודה.

דבר שני, מדובר בשני עניינים. עצם הגאולה לא תלוי במה שהנגאלים יגידו עליה. אם יש מי ששכח את הקב"ה - זו בעיה שלו, לא שלי. השאלה היא אם הייתה גאולה והתשובה היא כן, כי ההגדרה של גאולה היא יציאה מעבדות לחירות והקמת המדינה עומדת בקריטריון הזה בהצלחה יתירה.
דבר שלישי, המענה לאלו שלא מודים לקב"ה על הניסים הגדולים שעשה לנו ועל סוף הגלות היא לא לשכוח אותו גם, וזה בדיוק מה שאלו שלא מודים על הניסים עושים.
הרב שרקי ניסח את זה כך:
"יש שני סוגים של כפירה ביחס למדינה.
הכפירה החילונית אומרת, לא הקב"ה הקים את המדינה, אלא הפלמ"ח.
הכפירה הדתית אומרת, לא הקב"ה הקים את המדינה, אלא הפלמ"ח".
אז הנה, זה מה שיצא. גם החילונים וגם הציבור של שומרי תו"מ שלא מודה לקב"ה על הניסים כופרים בהשגחת ה' על עמו (בשוגג, כמובן). על השגחה פרטית יודעים לפלפל עד אין סוף ועל מציאות האלוקות בכל יהודי, והנה כשמגיעים לטובה הכי גדולה שהייתה לעם מאז שגלה - ח"ו. להגיד שהקב"ה גואל אותנו ע"י חילויינים רח"ל? או שקרתה לו פאשלה (שהרי כנודע הקב"ה חובש שטריימל) או שהשטן השתלט על הג׳וייסטיק.

אין לי שום דבר נגדך. ואין קשר בין מה שכתבת לבין זה שאתה לומד חסידות.


יענו בגלל שמישו חסיד/לומד חסידות זה שם חותמת והכשר על כל השאלות שלו?


יש לי שאלות נראלי יותר כפרניות. זה דווקא מיושב לי הקטע. של ה"כפיות טובה" של החרדים

זה פשוט דבר שאני נתקל בו אין סוף פעמים. כל עוד יהודי לא מקשה קושיות מחבקים אותו וכשהוא מגיע למסקנה אחרת מחב"ד מערערים על עצם הלגיטימציה לשאול שאלות.
יש שאלות שאסור לשאול? איך תדעי מה נכון בלי לשאול שאלות?

מה היישוב שלך?

תשכח מזה.

יש אג'נדה שצריך להעביר, וכל השאר זה עבודה עצמית

לכן ויכוח עם חבדניקים הוא חסר משמעות

כל חבדניק יודע לא להתעסק עם החבדניק שלצידו. הם לעולם לא יסכימו אם היה ביניהם ויכוח.

תפסת אותי ביום רע, אז אני אומרת תאמת.

מי שיודע שהרבי חי, לא ינסה להתוכח כדי להגיע לעמק שווה עם הפוך ממנו וכן על זה הדרך.

ואני בתוכם כמובן

פשוט תקח את הדברי אלוקים חיים משם ותעזוב אותם. שום דבר מזהיר לא יצא לך מהם

השאלות המרכזיות הן על הסמכות ועל הבלעדיות של הרבי (אם מותר לחשוב אחרת, אם הוא יכול לטעות, אם הוא היה נשיא הדור, אם הוא עדיין נשיא הדור וכו').

אותי מאכזבת הרבה פעמים העקשנות חסרת ההגיון (שמבוססת על רגשי אהבה וגעגועים. מובן), אבל נו. האמת אהובה מכל וכנראה שבסוף היא תהיה ברורה

לא היו מביישות 'אתאיסט'.

מותר לשאול וטוב לשאול ולהכל יש תשובות. רק השאלה מאיפה זה מגיע והאם בכלל מעניין התשובה.

חוצמיזה שיש מצב שהבנתי אותך לא נכון אז סליחה.

מי שיש לו שאלות ולא שואל נמצא בבעיה. איך הוא יוכל להאמין בה'?

אותי מאוד מעניינת התשובה. אבל כנראה שלא אמצא כי הכול תלוי בחילוקים יסודיים בין תפיסות.

הכל בסדר.
גוט יום טוב! תפאברענגו גם בשבילי

אני הולכת על הגישה מי ששואל טיפש לחמש דקות מי שלא שואל נשאר טיפש לנצח.

ואני פחות בכיוון של להתוועד עם עצמי

למה ימים מיוחדים של צדיקים אחרים מאוד מורגש עניין הסגולה שיש בהם לכלל עמ'"י, ובחגי גאולה של אדמורי חבד לא מורגש התשועה שיכולה לבוא בזכותם לכלל עמ"י

וב"ה י"ט כסלו נחגג כמו שצריך

אין לי עכשיו בראש. העניין הוא הנקודה שהעלתי.

הימים היחידים שקשורים לצדיקים ונחגגים בחוגים רחבים הם ל"ג בעומר וי"ט כסלו

הייתי שמח לחגוג היום

ומה קרה בכסלו...

בכסלו זה אדמוה"ז

הוא אמירת הלל והסתכלות על היום כאל יום חג ממש (ולא רק יום שמחה).

 

מעתיקה כאן רגע משהו שמצאתי משיטוט קצר (הרבי, מסעי ה'תשכ"ז):

"...ואפילו חג הגאולה י"ב תמוז שבו היתה גאולה כללית[1], אעפ"כ לא עלה על דעת אדם מעולם לקובעו כיו"ט ולומר בו הלל עם ברכה או אפילו בלי ברכה! והוא הדין לענין המאורעות שארעו בזמן האחרון - אין לתקן ולקבוע בהם יו"ט ח"ו! ואע"פ שמצינו כמה גדולים שהנהיגו לבני ביתם ולזרעם אחריהם לעשות יו"ט ביום שנעשה להם נס, אמנם זהו רק לענין שיתבוננו בחסדי המקום שעשה להם . . אבל לא יו"ט כפשוטו[2].

וכן גם בנוגע לחג הגאולה י"ב תמוז, כתב כ"ק  מו"ח אדמו"ר במכתבו הידוע, בפירוש כיצד ובמה יש לנהוג בו יו"ט: שיעשו התוועדות להתעוררות והתחזקות בהפצת התורה והיהדות, ולהפיץ את זה בכל אתר ואתר - שבזה מתבטאת ההודאה, ועד"ז הוא גם בנוגע למאורעות שארעו לאחרונה ..."

 

---

[1] הענין הכללי שבחג הגאולה י"ב תמוז - שהגאולה שהיתה בו היא ההתחלה לכל הנסים שארעו לשארית הפליטה דעם ישראל בשנים שלאח"ז - נתבאר בארוכה בהתוועדות י"ב תמוז תשכ"ז (ראה שיחות קדש שם ח"ב עמ' 267 ואילך).

[2] . ראה בשו"ת ציץ אליעזר שם (אות א-ב) שהאריך בזה ע"פ הפוסקים, שאין להוסיף יו"ט (או יום אבל) שלא נקבע ע"י חז"ל. ומה שמצינו לכמה מגדולי ישראל שקבעו יום של שמחה על נס שנעשה להם, זהו רק ליחידים אבל לא לכל העם או לכל תושבי הארץ. (וראה עוד בשדי חמד, כללים מערכת יו"ד כלל נג).

למרות שזו כבר שאלה הלכתית. ביום העצמאות וביום ירושלים צריך לומר הלל בגלל דברי הגמרא המפורסמים - "נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן". 

על חגי הגאולה למיניהם אי אפשר לומר הלל כי מובא בגמרא שאחת מהסיבות לאי אמירת ההלל בפורים היא בגלל שהנס התרחש בחו"ל, אז כך גם בחגי הגאולה, מה שאין כן ביום העצמאות (בו יצאנו מעבדות לחירות, כמו ביציאת מצרים) וביום ירושלים (בו יצאנו ממיתה לחיים, כמו בפורים, ובהיעדר הסיבות לאי אמירת ההלל בפורים מוכח שיש לומר הלל על ניסי מלחמת ששת הימים וכמו שנאמר שם בגמרא "מעבדות לחירות אמרינן (=הלל), ממיתה לחיים לא כל שכן?!").

 

נניח שהלכתית מגיעים למסקנה שלא אומרים הלל בימים הלאומיים הנ"ל. אי אפשר להודות בדרכים אחרות? אפשר לעשות סעודה, אפשר לעשות התוועדות ואפשר להגיד הלל בלי ברכה. הימים הנ"ל הם ימים של ניסים לא פחות גדולים מיציאות מהכלא הסובייטי של מנהיג חסידות, כך שמה שעושים ביט כסלו ובשאר ימי הגאולה החבדיים אפשר לעשות גם ביום העצמאות וביום ירושלים

אפשרי, לא מחייב לעשות דבר כזה (בערך כמו שלא מחייב להתוועד בחגי הגאולה)

יום העצמאות הוא בעייתי גם בגלל העיתוי שלו, ספירת העומר... לא עושים חג בזמני אבל. (ולכן יום ירושלים קצת יותר חוגגים.)

 

אבל הסיבה העיקרית היא שההתייחסות ליום העצמאות וירושלים קשור בקשר אדוק כ"כ עם הציונות שהיא לא תנועה שהגיעה עם קשר כלשהו ליהדות (מעבר לכך שהפועלים בה היו יהודים), לא תנועה שרצתה קשר כלשהו עם היהדות ויותר מזה גרמה לריחוק של אלפי יהודים מהתומ"צ. הניסים היו אמנם גדולים ב"ה, אבל הרוח לא הורגשה בחלל ולא רצו להכניס אותה. הציונות עצמה היא חלק מחילוניות בגלוי ואנחנו לא מעוניינים לחגוג משהו שהגיע ביחד עם גישה ופעולות שנוגדות את רצון הקב"ה.

אלא ימי שמחה
מובא ברמב"ן על ויקרא כ"ג ל"ו אאל"ט

ולא ברור שזה משנה. לא ידוע על מקור ששולל אמירת הלל בימים שבמשך הדורות קרו בהם צרות אם יהיה אירוע עתידי שמצריך אמירת הלל.

הציונות קשורה ליהדות. תנועת החזרה לארץ היא מימוש הנבואות ("ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה", "עוד יקנו בתים ויטעו כרמים" וכו') וקיום מצוות ירושת הארץ שלא התקיימה 1900 שנה.
אגב, הרצל אמר את המשפט "הציונות היא קודם כל שיבה אל היהדות".

האמירה שחלק (!) מהציונים לא שמרו תומ"צ לא רלוונטית בהקשר של השאלה האם צריך להודות על ההצלה והיציאה מעבדות לחירות שהקב"ה עשה על ידם.
צריך לשאול את השאלות "האם יצאנו מעבדות לחירות" ו"האם ניצלנו ממיתה לחיים". השאלות על שמירת תורה ומצוות לא קשורות לדברים האלו. אם התשובה היא כן, אז צריך לומר הלל עכ"פ, ואם התשובה היא לא - אין צורך לדבר על חילוניותם של אלו שהדברים הנ"ל התחוללו על ידם.
בגלל שהקב"ה גילה את השגחתו ע"י יהודים שאינם שומרי תומ"צ שבאופן גלוי שכחו אותו, נשכח גם אנחנו אותו?
אגב, על החברה היהודית שהתבוללה בפרס יש ביקורת אבל לא הציעו בגמרא שהסיבה שלא אומרים הלל בפורים היא בגלל שהם התערבו בגויים ולא היו צדיקים גדולים. גם ע"פ זה מוכח שאין שייכות למידת הצדיקות בשאלת ההלל.

גם לא הבנתי למה כל היהדות מתבטאת רק בשמירת תומ"צ. ליהדות יש גם מטרה לכונן מלכות פוליטית של עמ"י בארץ, מטרה שרוב היהודים שומרי תומ"צ שכחו והפקירו לידיהם של חילונים בעיקר.

בכל מקרה, נוהגים בהם מנהגי אבלות? כן. מסתפרים? מקימים חתונות? לא. זה לא משנה מה היה במקור...

בנוגע למשפט של הרצל - תן לי לצחוק רגע, ובקול. האדם הזה היה כופר. אני מניחה שאתה יודע טוב מאוד שהוא לא באמת התכוון לזה. סה"כ לא מופרח שהוא אמר את המשפט הנ"ל, בכל זאת פוליטיקאי שמנסה לקרוא לכמה שיותר להצטרף אליו...

חלק המאוד גדול והבולט של הציונים היה נגד היהדות.
אם התנועה הייתה נגד היהדות ברור שזה משנה לנו אם לחגוג או לא. זו בדיוק הסיבה להתנגדות, עוד אחת מהסיבות שזו לא התחלתא דגאולה ולכן אין שום דבר מיוחד במדינה - כמדינה מעבר לזה שהיא נותנת מקום מפלט ליהודים.

זו לא סיבה להגיד הלל
א. ציינת לפני זה שזו שאלה הלכתית ומסתבר שהתשובה במחלוקת
ב. אני עצמי חיה עד כמה שידוע לי, השאלה היא מה עם כל אלו שכן מתו במלחמת העצמאות. הם למשל, לא ניצלו. והם אפילו לא כמות שאפשר לדעת כמה היא כי חלקם המכובד הגיעו עם מספר על היד וזהו. כאן נגמר הנכס שלהם בעולם.
ג. היו תוכניות אחרות שעל ידן היה אפשר למנוע את המלחמה (אמנם החלופה היא לא הייתה בארץ אאל"ט, אבל לפחות חיים של יהודים לא היו מפסיקים)

אנחנו לא נשכח אותו, אבל אנחנו נזכור שאנחנו עדיין לא בגאולה ואנחנו מחכים ומתפללים שתבוא.
בקשר לפורים - זה לא משנה. לסנהדרין הייתה סמכות לקבוע חגים ולהחליט מתי ולמה. לנו לא. הסיבה שהציונות לא בעד היהדות היא עוד סיבה למה לא להגיד הלל ולקבוע את הימים האלו לחג מעצמינו...

ליהדות יש מטרה כזו ע"י מה"מ בזמן הגאולה. לא על ידי שלטון לא שומר תומ"צ לע"ע שמנסה למצוא גשר לא מוצלח כלכך בין מדינה לדת.
מה? אז מה הם בעצם הנציגים החרדים בכנסת?

חב"ד לא אומרת שבכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל?

אולי הוא עשה תשובה?

 

אשמח מה הציונות עשתה כנגד הדת.

זה בדיוק הכשל שבו את נופלת, לא משנה מי הקים את המדינה,

מה שמשנה הוא מה שקרה בפועל, מילוני יהודים עלו לארץ וקיימו את מצוות ישוב הארץ(ששקולה כנגד כל המצוות.)? כן.

מי העלתה אותם? הציונות או המדינה.

 

ב.הם מסרו את נפשם שאת ושאר אזרחי מדינת ישראל יוכלו להניח תפילין ליהודים בלי לחשוש שהשכן מהכפר יהרוג אותם.(מה שקרה לפני הקמת המדינה הקדושה.)

ג.הפוך, הציונים הסכימו לתוכנית החלוקה, מי שלא קיבל אותה היו הערבים, שפצחו במלחמה,

אותם ציונים כופרים יצאו להילחם במסירות נפש על ארצנו הקדושה וכדי ששאר היהודים יוכלו לחיות.

 

את לא מכירה את פורים סגרוסה ושאר החגים שנקבעו כהודאה על הצלה או נס?

לא את קבעת את יום העצמאות, מי שקבע אותו היו גדולי ישראל,

שאני בטוח שלמדו קצת משנה וגמרא...וידעו מה הם עושים.

 

ושוב את נופלת בכשל, לא משנה אם הציונות הייתה נגד הדת או לא.

משנה מה קרה בפועל, בפועל מילוני יהודים מקיימים מצוות ישוב הארץ.

 

אגב, לפני הציונות היו רבנים (הרב קלישר ועוד...) שרצו לעלות לארץ ולהקים שם מדינה,

מי נשאר בגולה ונתן לחילונים את ההדזמנות ליסד את הציונות? הדתיים...

כבר מאוחר ומחר קמים מוקדם ליום עבודה ארוך ()
אז רק באזור מחר בערב אגיב בעז"ה... מחילה מראש במידה וצריך להגיד

גם אם הוא עשה תשובה, זה לא שינה את המהות של הציונות לצערינו.

 

זה כן משנה מי הקים את המדינה כי זה מה שגורם לאופי של המדינה והאופי שלה לא במיוחד לפי תורת ישראל.

הציונות גרמה לעליית יהודים ובדיוק בתירוץ שאתה הבאת - שישראל שקולה כנגד כל המצוות, הם גרמו ליהודים אחד אחרי השני לעזוב את האמונה לגמרי. (הקיבוצים, עליית יהודי תימן ועוד). מקום כזה שהרחיק כ"כ הרבה יהודים מהקב"ה, קשה לקרוא לו התחלתא דגאולה.

 

הם גדולי ישראל, לא מזלזלת ח"ו. 

הידעת? יש עוד גישות ביהדות. גדולי ישראל יש גם בסאטמר ונטורי קרתא למשל שמבחינתם המדינה היא דבר טמא לגמרי. וגם רבנים אלו יודעים משנה גמרא ותורה...

 

לא סתם הדתיים לא רצו להקים מדינה לפני. זה אחד מהאיסורים של שלושת השבועות... אבל זו כבר עוד סוגיה אם היא הייתה תקפה או לא ואם לא למה החזיקו ממנה ועוד.

יש פה הפרזות היסטוריות שאין להן קשר למציאות, במחילה. כמה ילדים המדינה דאגה לחלן אותם? 200? 2000?
זה משתווה לכל הטוב שיש כאן בזכות המדינה? לכל היהודים שחיים כאן בנחת? לכל הישיבות והכוללים?
זה רע יותר מהצרות של הגלות (כמויות של מומרים שאין בארץ, פוגרומים, שואה)?

הטיעון שיש גדולים בסאטמר זהה לטיעון שיש נוצרים חכמים ולכן הסיכוי שהם צודקים טוב משלנו. הוויכוח הוא במישור של טענות.

שלושת השבועות לא היו תקפות אף פעם. לא נפסקו להלכה. לא מוזכרות לא ברמב"ם ולא בשו"ע. זה דרוש, וכמו שכתב האבנ"ז שלמדרשים אין תוקף הלכתי בכלל.
וכמובן שגם אם נגיד שכן - אין להן תוקף אחרי שהגויים הפרו את השבועה שהקב"ה השביע אותם ("שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי") ואחרי שהם התירו לישראל להקים מדינה (בהצהרת בלפור, בוועידת סן רמו ובהחלטה באו"ם בתש"ז).

ומה על הנבואות שהתקיימו? איך נתרץ ומסביר שלא מדובר בגאולה?

(שוב סליחה על התוקפנות כמו שהיא נשמעת. זה כמובן לא זועף כמו שזה נשמע)

נניח ו200, למרות שזה לכאורה יותר והרבה יותר (בלי שיש לי מושג איך אפשר לבדוק).

כיום כמה אנשים זה יוצא כשאתה מסתכל גם על הילדים והנכדים של האנשים האלו?

 

החלק הרע של הציונות שדיברתי עליה זה זה שבעקבותה יהודים יראי שמים עזבו את כל התורה.

 

(לא הבנתי את הקטע עם סאטמר והנוצרים.)

 

את זה שמעתי, אבל איך אפשר להסביר את זה שהאנשים שמרו על שלושת השבועות במשך כל הגלות? פתאום כשקמה הציונות אנשים נזכרו שאולי זה לא אמיתי.

 

בקשר לנבואות

חלק מהן זה לא לפי הפשט ממש

ואפשר לתרץ את זה כהכנה לגאולה.

שכתבתי הרגע. תחשבי על הכמות של אלו שנשארו יהודים/שומרי תורה ומצוות בזכות המדינה. ההתבוללות באירופה הייתה מטורפת. תחשבי מה היה קורה אם במקום לעלות לארץ כולם היו נשארים בחו"ל.

זה לא עניין עצמי לציונות. הציונות לא עודדה כתנועה עזיבת תורה ומצוות. זה כמו לומר שהחסידות גרמה לריחוק מתורה ומצוות כי החסידים לא מתפללים בזמן ושותים י"ש.

(לא משנה)

אנשים לא עלו לארץ לא בגלל שלושת השבועות, אלא בגלל שזה היה מסוכן ובגלל שלא הייתה קהילה יהודית גדולה ויציבה בארץ. וגם כמובן כי הם לא היו בראש הזה. גלות. בפשטות, זו המשמעות של שלושת השבועות - קללה, שלא יעלו לארץ. זה מעין דבר אסור כשהעם במזג גלותי, למרות שאף פוסק שהתקבל להלכה לא כתב שיש לשבועות מעמד הלכתי (עד שאלו שעלו לארץ היו חילונים רח"ל. על תלמידי הגר"א שעלו לארץ למען מטרה גאולית לא אמרו את זה).

לא לפי הפשט?!
היית בחתונה בירושלים לאחרונה? אם כן, אז ראית את מימוש הנבואה "עוד ישמע בהרי יהודה קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה".
יש לך בית בארץ? את מממשת את הנבואה "עוד יבנו בתים".
ראית ילדים בירושלים? ראית את "ילדים משחקים ברחובותיה".
ראית יהודים שהגיעו מכל העולם?
ראית את "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי, הַיָּם. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (אגב, לפי חכמים במסכת ברכות בקיבוץ גלויות תלויה הגאולה, וזכינו לזה ב"ה).
פשט ממש! ממש
עצוב שמנסים לתרץ למה אנחנו עדיין בגלות. זה לא אחד מי"ג עיקרים.

@רק בשמחה.

 

"זה כמו לומר שהחסידות גרמה לריחוק מתורה ומצוות כי החסידים לא מתפללים בזמן ושותים יי"ש."

לתשומת לבך.

שא"י נותנת פירותיה בעין יפה

לא היה לי כח

"משנה מה היה במקור, כי הגאולה היא גם משהו חדש וגם חזרה לזמנים קדומים שלנו, לעידן הנבואי בכלל ואפילו לעידן של גן עדן קודם החטא. במציאות הזו, האידיאלית, מדובר בימי שמחה, ולכן לא מפתיע שהקב"ה גאל אותנו דווקא בימים האלו (גם על משמעויותיהם המאוחרות, ובעיקר מיתת תלמידי רבי עקיבא במרד בר כוכבא - אירוע לאומי)."

 

שוב, מה המהות של הציונות לדעתך?

כי המטרה של הציונות היא להקים לעם היהודי מדינה בארץ ישראל.

לא, אין "ישראל" לא שקולה כנגד כל המצוות, מצוות ישוב ארץ ישראל כן שקולה כנגד כל המצוות.

 

בא נבחן את המצב בחו"ל ובארץ.

בארץ: העברת יהודים על דתם, כמה יהודים?  200? 2000? (ומנגד מצב הישיבות בארץ במצב הכי טוב שהיה בהיסטוריה, ונחשי מי ממן את הישיבות ? הציונים.)

בחו"ל: פוגרומים,(בעירה אומן נרצחו על קידוש שם ה' 30,000 יהודים, מצב כזה קרה בארץ?)

הרבה יהודים סובלים מהגוים בלי סיבה.

הרבה יהודים עוזבים את הדת כי הם חיים ליד הגוים\המשכילים.

 

"אחרי רבים להטות"-הרוב המוחלט של גדולי עמ"י לא דוגלים בגישה של הרבנים הנז"ל.

 

הגענו לחלק המעניין - שלושת השבועות.

אבל קודם שאלה, מה את עושה פה? 

 

ונמשיך-

את האגדה הזאת אף אחד מהגאונים לא פסק.

את האגדה הזאת לא פסקו הרי"ף והרמב"ם או הרא"ש ובעלי התוספות.

גם השו"ע לא פסק אותה להלכה, וכך גם נושאי כליו.

היחיד שפסק את האגדה הזאת היה ה"מגילת אסתר", מבין כל הגאונים\הראשונים\האחרונים הוא היחיד שפסק זאת.

ואכתוב כאן כמה תירוצים-

 

א.הגוים עצמם הפרו את השבועה כפי שהראה יחידי,

שלוש השבועות הן מדרש אגדה, ולפיכך אין להן תוקף הלכתי מחייב (כדברי הרמב"ם, שאין להתחשב במדרשי אגדה לשם השגת הלכה). לפיכך, משמעות המדרש היא שה' גזר שעם ישראל יהיה בגלות, אולם כשעם ישראל מצליח לשוב לארצו, הרי זו ראיה שבטלה הגזרה. הרמב"ם עצמו, שספרו משנה תורה כולל את ההלכות כולן, אף הוא איננו מזכיר את שלוש השבועות בספרו ההלכתי משנה תורה, ואף כותב באגרת תימן "השביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם".

השבועות תקפות רק לאלף שנה.(ברייתא מבית רבי ישמעאל).

 

רש"י פירש "שלא יעלו כחומה - יחד ביד חזקה", לכן אם אין כל העם עולה יחד, כי אם בשלבים - אין זו עלייה כחומה.

 

הגר"א כתב שהשבועה איננה מכוונת לעלייה לארץ, כי אם לעלייה שמגמתה בנין בית המקדש.

 

"בעל השבועות", רבי זירא, חזר בו. במדרש (מדרש שיר השירים, ח, על הפסוק "אם חומה היא") מסופר שר' זירא יצא לשוק לקנות דבר מה, ואמר לשוקל: שקול יפה. אמר לו אותו אדם: אין אתה זז מכאן, בַבלי שהחריבו אבותיו את בית המקדש! באותה שעה אמר ר' זירא: וכי אין אבותי כמו אבותיו של זה?! נכנס ר' זירא לבית המדרש ושמע קולו של ר' שילא שהיה יושב ודורש "אם חומה היא"- אילו עלו ישראל חומה מן הגולה, לא חרב בית המקדש פעם שנייה. אמר ר' זירא יפה לימדני עם הארץ. " מכאן שחזר בו ממה שאמר "שלא יעלו כחומה"

אנחנו משתפרים

שאלו ימים כמו חוה"מ.
משנה מה היה במקור, כי הגאולה היא גם משהו חדש וגם חזרה לזמנים קדומים שלנו, לעידן הנבואי בכלל ואפילו לעידן של גן עדן קודם החטא. במציאות הזו, האידיאלית, מדובר בימי שמחה, ולכן לא מפתיע שהקב"ה גאל אותנו דווקא בימים האלו (גם על משמעויותיהם המאוחרות, ובעיקר מיתת תלמידי רבי עקיבא במרד בר כוכבא - אירוע לאומי).

דבר שני, לא הבנתי איך האיסורים על חתונות וכד' משפיעים על אמירת/אי אמירת הלל. אם רוצים אפשר לחגוג בלי להשמיע מוזיקה או לנגן (למרות שבאמת אין סיבה לאסור בימים האלו, ואולי בכלל בספירה. יש קולות שקוראים לביטול מנהגי האבלות בספירה בגלל שהאירועים הקשים שבגללם הם נוסדו - תוקנו).

הרצל באמת התכוון למשפט הזה, אני מניח.
ניתן את הציטוט המקורי מהנאום בקונגרס הראשון ותשפטי בעצמך:
"אנו, אפשר לומר, שבנו הביתה. הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ-היהודים. אנו הבנים השבים אל הביתה מוצאים בו כמה דברים הטעונים תיקון במפגיע; ובייחוד שיש לנו אחים, השרויים בדרגות הנמוכות של עוני. אבל בבית העתיד מקבלים את פנינו בברכה, משום שגלוי וידוע, שאין אנו הוגים מחשבה מחוצפת, לקעקע יסודות מקודשים. הדבר הזה יתגלה בשעה שתגולל לפנינו התוכנית הציונית".

הרצל נולד למשפחה מתבוללת. זה פלא שאדם כזה שיכול היה להתכחש ליהדותו כמו שעשו רבים אז, חשב על רעיונות מופרכים כל כך למען הכלל (שבזכותם כולנו פה כמובן, בס"ד). אם היית נולדת למשפחה מתבוללת היית שומרת תומ"צ? על זה נאמר "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו", וביחס למקומו - זה בלתי נתפס.

במה התנועה הציונית כתנועה היא נגד היהדות? אשמח למידע. ברור שרוב מנהיגיה לא היו יראי שמים, אבל זה לא בגלל שמישהו באגודות חובבי ציון קצץ להם את הפאות (זה יותר בגלל שהרבנים לא ידעו איך לבלוע את זה, ולא הראו איך הלאומיות גם מושרשת בקודש, והיא לא נטע זר. במצב כזה, אדם שמבין את החשיבות האסטרטגית של המפעל הציוני ולא מוצא לו מקום בקודש - הסיכוי שיישאר "דתי" נמוך מאוד).

כתוב איפשהו שבזמן האתחלתא דגאולה כולם יהיו דוסים?

א. אכן יש מחלוקת הלכתית. אבל לא הבאת סיבות הלכתיות לא לומר הלל (למשל, הטענה שניצלנו מהצרות ע"י חילונים - היא לא הלכתית)

ב. במלחמות של החשמונאים (עליהם אנחנו אומרים הלל) לא מתו אנשים? ובכן, תפתחי ויקיפדיה על קרבות החשמונאים.
בנוסף, מתו עשירית מהיישוב בא"י וניצלו השאר, וכל שאר יהודי העולם גם שמאז והלאה יש להם מקום לחזור אליו - גם כן ניצלו (תחשבי על כל מיליוני הניצולים שהיו במחנות העקורים באירופה ועלו בשנים הראשונות למדינה). וכל זה במלחמת מעטים מול רבים ממש.
ועוד דבר בהקשר הזה, ההלל בעיקרו הוא לא על מלחמת העצמאות, אלא על הקמת המדינה (היציאה מעבדות לחירות).

ג. לא היו תכניות כאלו, הערבים סירבו לכולן ואוגנדה הייתה שנים לפני כן, לפני שמישהו חשב על מלחמה. כמו"כ הערבים הם אלו שפתחו במלחמה כזכור.

למה שנזכור שאנחנו לא בגאולה אם אנחנו כן?

הרבנות הראשית קבעה לומר הלל, לא התקינה יו"ט. אין בעיה לעשות את זה בלי סנהדרין. הבעיה היא לא לומר הלל כשצריך לומר ע"פ ההלכה.

הבעיה מתחילה בזה שחושבים שיהדות היא דת.

הגאולה היא יציאה מעבדות לחירות, משיעבוד מלכויות למדינה עצמאית ומהיות נרדפים בגלות לחיים לאומיים יציבים (וכמ"ש שמואל - אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות").

המטרה של הנציגים בכנסת היא לשמור על האידישקייט ב"גלות" בא"י. להשיג תקציבים לכוללים, לאפשר השתמטות מהצבא וכו'. הם לא לוקחים חלק בבניין הלאומי (לכן הם לא מתמנים לשרים, לא יושבים בקבינט וכו'. על האשכנזים אני מדבר. שס באמת ציונים יותר).

שאנחנו בגאולה.

 

לא האיסור הספציפי על חתונות אלא עצם זה שהם ימי אבלות.

 

בקשר למשפט שהרצל אמר שאנחנו קודם כל שבים ליהדות ואחר כך דואגים לארץ, אני לגמרי רואה את זה כמו עוד סתם פוליטיקאי בקונגרס שאומר את מה שרוצים שיגיד... מתוקף היותו חוזה מדינת היהודים הוא צריך למצוא בסיס שישמע הגיוני, ובסיס קיים ביהדות. רק שכמו כל פוליטיקאי הוא אומר משהו אחד ועושה משהו אחר. כמו פוליטיקאי, מוצא מקורות מהתנך וממשיך לחרטט מילים שישמעו טוב אבל לא בטוח שהוא מאמין בהם ואחר כך כבר שוכח הכל. בוא תסביר לי מה הוא קידם ביהדות חוץ מהשיבה לארץ שאותה הוא ציין רק כמקום שני כזכור.

אה, איך שכחנו. הוא תמך בהצעת אוגנדה... אז אפילו השיבה אל הארץ המובטחת לא בטוח שהוא היה ממש ממש בעדה.

 

בקשר לכך שהיא נגד היהדות, כמו שכתבתי ל@רק בשמחה. היא זו שגרמה לכך שמאות ואלפי יהודים יעזבו את התומ"צ ויהפכו ללא שומרי תומ"צ. כל הרצון שלה הלך על "להיות עם חופשי בארצנו" כשהכוונה חופשי בתרתי משמע.

 

האמת שכן, "אין ישראל נגאלים אלא בתשובה".

 

א. הסיבה הזו היא חלק מההבנה שאנחנו לא חיים בעולם של גאולה בפשטות ולכן אין סיבה להגיד הלל על גאולה שלא קיימת.

 

ב. (ושוב, בזמן הסנהדרין היה אפשר לקבוע חגים בשונה מהיום) 

הקמת המדינה. בדיוק הסיבה לא להגיד. ניסו להביא גאולה (ומלכות ישראל) בלי התהליכים הקודמים שצריכים להגיע כמו התגלות מלך המשיח כמו שפסק הרמב"ם. המלחמה עצמה הגיעה מאות שנים אחרי שהציונות פעלה למענה ולמען הגאולה במעשים טכנים. כל הניסים שקרו במלחמה הם אמנם ניסים והצלה בגלוי, אבל לא גאולה במובן הרוחני. לפי גישת הציונות אנחנו במעשים גשמיים שלא קשורים לתומ"צ נביא גאולה, וזו לא גישה נכונה.

 

השאלה היא אם צריך לומר הלל וזה כיום נמצא במחלוקת בישראל.

 

אז מה היהדות אם לא דת?

 

תזכיר לי רגע, בכנסת הקודמת מי היה שר הבריאות?

השמירה על האידישקייט בא"י היא בדיוק חלק מלדאוג ליהדות בארץ. חזרתי עכשיו על אותן מילים כי זה בדיוק זה. על הצעות חוק שנוגעות לתורה ומצוות הם יצביעו בעד? כן. אז הם כן פועלים לשיפור היהדות במדינה.

ספציפית בנוגע לצבא - יש מספיק שישרתו גם בלי החרדים שיושבים ולומדים תורה כל היום. (ואגב, אם רגע מדברים על דעתי האישית, אני באמת נגד השתמטות מוחלטת מצה"ל.)

זו באמת בעיה, משני הצדדים.

1. יש מקור הלכתי שאוסר על אמירת הלל בימי אבל (בכ"מ זה לא מדוייק) אם יהיה צורך לומר?

2. נו באמת. זה מצחיק. בחינוך החרדי גדלים על דמות שטנית פחות או יותר של הרצל, ואח"כ באמת למה שמישהו ייתן בו אמון. אין לי סיבה לא להאמין לו. כשהוא אמר את המשפט הזה הוא כמובן לא התכוון שהציונות היא חזרה לאידישקייט, אלא ליהדות. ואלו דברים שונים. הקיום היהודי הגלותי, כמו שגם החילונים הבינו מצויין, הוא כמו קיום של גוף מת. השיבה אל היהדות במובנה הבריא והחי - היא הציונות.
הוא לא ידוע כאדם עם מידות מקולקלות, אלא כאדם ישר עם מס"נ לכלל ישראל. לא חסרים סיפורים.

מה הוא קידם ביהדות? הקמת מלכות יהודית בא"י, קיום מצוות יישוב הארץ של מיליונים וקיום מצוות ירושה של העם.
אין כמעט אדמו"רים שבזכות המפעלים שלהם כל כך הרבה יהודים קיימו מצוות.

3. כמות זעירה של יהודים עזבו את התורה בגלל הציונות (היהודים עזבו אז באירופה בגלל תוצאות האמנציפציה, הקומוניזם וכו'). ותנסי לחשוב כמה יהודים שומרים מצוות ולא מתבוללים בזכות המדינה. תחשבי מה היה קורה אם כל הצאצאים של אלו שעלו לארץ היו נשארים בחו"ל, כמה מהם היו שומרים מצוות? כמה היו נשארים יהודים? בזכות ההתעוררות של התודעה הלאומית המוני יהודים קיימים.

את באמת חושבת שנפתלי הרץ אימבר התכוון לזה במילים "להיות עם חופשי"?!

4. קודם כל, יש מחלוקת במסכת סנהדרין (צז - צח) בין רבי יהושע לרבי אליעזר אם הגאולה תלויה בתשובה או לא, אז אי אפשר להגיד שזו דעת חכמים.
שנית כל, בסוף הדיון בין שניהם שמובא שם, רבי אליעזר (שסובר שגאולה תלויה בתשובה) שותק ולא משיב בטענה כלשהי לרבי יהושע, מה שאומר שההלכה הוכרעה כרבי יהושע, והגאולה לא תלויה בתשובה. וייתכן גם שזה קשור לאמרה "זכו - אחישנה, לא זכו - בעיתה". ובגלל שלא זכינו (לא חזרנו בתשובה) הגאולה הגיעה באופן של "בעיתה".

א. לא הסברת למה הגאולה לא קיימת. הגאולה היא שחרור מהשיעבוד לאומות העולם והקמת ישות ריבונית יהודית - וזה דבר שקרה.

ב. (זו חזרה על טענה שגויה. אף אחד לא קבע חג. תיקנו לומר הלל. ואין שום בעיה הלכתית לעשות את זה בלי סנהדרין! להפך, הנביאים השאירו אפשרות לקבוע אמירת הלל כשיצטרכו).

אם כבר מדברים על הרמב"ם, אז אצטט את הרמב"ם בהלכות מלכים בפרק שאחרי הדיבור על המשיח:
"וכל אלו הדברים (השלבים השונים של הגאולה) וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו" (הלכות מלכים פי"ב)
משמע אין להוכיח שום דבר לעניין שלבי הגאולה מהרמב"ם. הלא בעצמו אומר שאין מסורת (="קבלה") לחכמים על הצורה שבה הגאולה תראה. הוא פירש את הפסוקים באופן אחד ואומר בפירוש שאין לו מושג אם ככה בסופו של דבר הגאולה תראה.
מה גם שלתלמידי חכמים אחרים (ובמיוחד למקובלים) יש דעות אחרות שמתאימות למה שאנחנו רואים באופן מדוייק להפליא (לרמח"ל, למשל, במאמר הגאולה שלו).

את לא מסבירה למה הגישה לגאולה לא נכונה. הגאולה היא קודם כל שחרור פיזי, גשמי. הראשון שאמר שהגאולה היא רוחנית בלבד היה אותו האיש שאמר לחז"ל "אני לא באתי אלא כדי לגאול את הנשמות".
הגאולה באה בראש ובראשונה ע"י מעשים פיזיים, כי היא, ובכן, אירוע פיזי.

5. שאלת ההלל היא שאלה שבמחלוקת. הרבנות הראשית קבעה שצריך לומר הלל...

6. היהדות היא אומה, עם. מי יהודי? מי שנולד לאם יהודיה. לאומה הזאת יש גם את הדת היהודית, שהיא קיום מצוות התורה (גם התורה היא לא דת, היא הרבה יותר מזה. חוקי התורה יוצרים מסגרת של קיום דתי).

7. הוא היה שר חרדי ראשון מאז ההחלטה של מועצת גדולי התורה שלא מתמנים לשרים כדי לא להישבע אמונים. אישרו לו להתמנות לשר (כי היו אז בעיות חוקיות עם התרגיל שנקרא "סגן שר במעמד שר"), הוא התמנה ואחרי בעיות בממשלה (חילול שבת אאל"ט) הוא התפטר וחזר להיות סגן שר במעמד שר (חוקקו חוק שהסדיר מחדש את התרגיל), כדי חס ושלום לא לקחת אחריות על המדינה הציונית.

8. הם חושבים שהיהדות היא אוסף של חוקים. על הדברים האלו הם באמת נלחמים.
הם לא נלחמים על העוצמה הצבאית ועל סילוק האג׳נדות הפרוגרסיביות מצה"ל (כי, רח"ל, מה יהודי ביהודי על טנק?! למה שניגע בזה. נשאיר לחילונים ולדת"לים), לא על הכלכלה הלאומית (למעט מה שקשור אליהם), לא על מעמדנו בעולם, לא על המשפט העברי ולא על כל סוגיא לאומית שתהיה.
מה שעסקו בהם יהושע בן נון ושלמה המלך לא נחשב לאידישקייט, אז לא נוגעים בו, שהרי יהדות היא רק כמה מצוות.

9. לא צריך שכל החרדים יתגייסו, אבל לא ייתכן שמגזר שלם באופן מוצהר לא ייצא לצבא ("האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה" משה רבנו שם שם) ויגרום לחילול השם כל כך גדול. מה גם שאין מצווה ללמוד תורה כל היום. זו בסהכ דרך לא לבוא במגע עם העולם החיצוני (אפשר לשאול את החרדים בארה"ב שמשום מה לא לומדים כל היום בישיבות...)

לילה טוב

גם את וגם יחידי, תמספרו את הטענות שלכם.

 

א.  מה שנוהגים מנהגי אבלות בספירת העומר. עדיין ישנם גם ימים טובים בספירת העומר- בסוף חודש ניסן למשל, לא אומרים תחנון, ואעפ"כ נוהגים באבלות - זה לא סתירה? אלא שמכיון שספירת העומר אינה חמורה כ"כ, באה חובת ההודאה ומבטלת את מנהגי האבילות.
וברשימה שהבאתי להלן על חגי ה"פורים שני"-

"פורים אוראן חל ב ו' באב תק"צ. יהודי העיר אוראן באלג'יר קבעו פורים לזכר כיבוש העיר על ידי הצרפתים מהמוסלמים ביום זה, אף על פי שחל בשבוע שחל ת"ב.(!)" הרבה יותר חמור מספירת העומר.

כשיש מאורע בעל חשיבות לאומית, רשאים תלמידי החכמים שבדור לקבוע יום שמחה והודאה.

 

ב.  לגבי יחסו של הרצל ליהדות. עייני מאמרו של הרב שרקי כאן: Rav Sherki. כן, אני יודע שהוא קצת ציני ופרובוקטור, ומכל מקום שמע האמת ממי שאמרה. הרצל היה מתבולל, ואעפ"כ הוא חשב שאי אפשר לחזור לארץ בלי השורש היהודי (והדתי!). כמו שרואים לכל מעיין בספריו (הק' ). הם התעקשו על ארץ ישראל למרות הקשיים, ולא על אוגנדה.

 

ג.  תנועת הציונות היתה חילונית. אבל כמו שכתבו כאן - זה בעיקר היה אשמת הרבנים שלא יצטרפו.

ומכל מקום- ב"אם הבנים שמחה" פרק שני אות י"ב כתב שאין להקשות על דרכיו של הקב"ה:

 

"וידעתי בני ידעתי, כי תוקשה לך קושיא גדולה על דברינו. אם כן הוא, שהבנין נעשה בימינו בארץ הקדושה הוא סימן ואות על הקץ שקרב לבוא, ואתחלתא דגאולה, איך יתכן שרוב בוני הארץ המה לדאבונינו מחללי שבתות ועוברי עבירה רח"ל, וכמעט אשר כגויי הארץ המה בעוונותינו הרבים, ואיך יתכן שהבורא כל עולמים יעשה אתחלתא דגאולה ואות וסימן על ידיהם, הלא קיימא-לן מגלגלין זכות ע"י זכאי?

אהובי, בני, קושיתך עצומה לכאורה, אבל הסכת ושמע לדברי. דע בני, כי מי יעמוד על מפעלות תמים דעים, והנה זה אלקי עולם בורא הכל, ומאתו כל אשר נעשה בארץ, ועמקו מחשבותיו, מסבב סיבות וגלגולים, וקושר נימא בנימא, עד שיתקיימו גזירותיו למטה בעולם התחתון - הוא יודע ומבין למה בחר דוקא באלו לעשות אתחלתא דגאולה, ואות וסימן לטובה על ידיהם. ולרווחא דמילתא, בא ואראך דוגמא, גמרא מפורשת בחולין לגבי עופות טמאים: שאומרת הגמרא: "רחם -  זו שרקרק... וגמירי, דאי יתיב אארעא ושריק - אתא משיחא, שנאמר "אשרקה להם ואקבצם"....

ולפום ריהטא, עמדתי משתומם כשעה חדא על דברי חז"ל בזה. דעל פי דבריהם הבטיח הנביא, שלעת קץ העתיד ינתן לנו האות והסימן של הגאולה על-ידי עוף טמא.... ומה תאמר בני על זאת, ותקשה גם-כן קושיא גדולה לאלקינו, למה יעשה כזאת לבשר לנו על את הבשורה היותר גדולה שאנו מצפים אליה בכליון עינים ובכל אות נפשינו ע"י עופות טמאים דוקא..?"

ובהמשך מבאר שהציונות החילונית היא היא העופות הטמאים, שעל ידיהם באה הגאולה.

 

 

ובהמשך (אות י"ג) תירוץ נוסף לקוצר-דעתינו:

"והנה, מבואר מספרי המקובלים, שבעת שה' יתברך רוצה לעשות איזה דבר גדול בעולם שנוגע לעליונים בשמי שמים ולתחתונים בארץ, אז הי"ת מעטף דבר זה בכמה מיני עיטופים, ואפילו באמצעים שאינם נאים ועוד הם כעורים, כדי שלא ירגישו בזה הדינים והמקטרגים, ואלמלי היה נעשה בפומבי, תיכף היה העולה המקטרג לקטרג, ומדת הדין היתה מעכבת בדבר. וזה לשון הש"ך: "שמעתי בשם הר' יעקב ארי"ז ש"ל, שקיבל מרבותיו, למה היחס והשררה והמלכות של ישראל יהיה על זה הדרך, שהרואה יראה שח"ו יהיה צד ממזרות?", עיי"ש שחשב כל ההשתלשלות של משיח, שהיתה על דרך מכוערת ופריצות. "אלא, שעשה הקב"ה כן, כדי להביא מלך המשיח בהיסח הדעת, כדי שלא יקטרג המקטרג, כמו שאמר בזוהר... ולזה רמזו ז"ל נחש מציאה ומשיח - באין בהיסח דעת של מקטרג... ועשה הקב"ה כן , כדי שיסיח השטן דעתו ויאמר: השררה והמשיח לא יבואו אלא מהיחס ומהקדושה, ולא יבוא על זה הדרך", עיי"ש שהאריך בזה.

ועיין ג"כ בספה"ק מגיד מישרים, דהמלאך גילה לרבנו הבית-יוסף הטעם שאיצטריך דוד ומלכא משיחא דייתו מרות המואביה, משום דע"י כך "אית לה תוקפא לאתקפא על ההוא סתרא", עכ"ל....

ועיין עוד ב"נועם אלימלך" על מדרש "מצאתי דוד עבדי, היכן מצאו בסדום", וכתב: ונראה שהוא על דרך דאיתא בספרי המקובלים טעם למה יצא אברהם מתרח, וכן כמה צדיקים הקדושים יצאו מאבות הטומאה? ופירשו, מחמת שהמקטרגים החיצונים בראותם הנשמה העליונה והגבוהה - אינם מניחים לה לצאת לעולם. ועושים כל התחבולות לעכבה. מה עושה הקב"ה, נותן אותה בגרף טמא ואז מניחים אותה, ועי"ז באתה הנשמה בעולם"

...

ועפ"ז הוא ממשיך לתרץ את קושיית רש"י עה"פ "ותמר כלתו ילדה לו את פרץ ואת זרח" : "היאך מזכיר גנות זקנתו של דוד?" "דיען שאורו גדול כל כך, לעילא ולעילא עד גבהי מרומים, מוכרח היה להלעיטו במכסה לא יפה".  ומביא את דברי המהר"ל שמאותה סיבה משה היה חייב לגדול בבית פרעה. ועוד ועוד.

 

ומזה אנו רואים שהציונות - אורו של משיח, הייתה חייבת להיות חילונית, כדי שלא יקטרג המקטרג. ודפח"ח.

 

ד.  לגבי שאר הטענות, ענו לך יפה יחידי ורק בשמחה.

(חברים חבדניקי"ם ולא ציוניים, תעזרו לה. זה לא פייר שאנחנו שלושה על אחת)

@רק בשמחה.

הבאת גם מקורות בניגוד אלי וכתבת טענות טובות.

 

יחי הרצל המשיח!

כן, להספד הזה של הרב זצ"ל התכוונתי.

לא יודע עד כמה אני באמת מאמין בזה.

אני לא חושב שהוא היה משיח ב"י בעצמו, ולא חושב שחייב להיות מישהו כזה. הוא פשוט הראשון, המבשר ומהחשובים שבאנשי משיח ב"י

ואם כן, בעיה שלו...

מה שאתה חושב.

א. פורים אוראן לא אומרים הלל. רק מציינים את היום ומסמלים עם משהו.

 

ב. אוי, המאמר של הרב שרקי ארוך וכבד לי עכשיו. בלי נדר אקרא בהמשך. 

(הק' ).

הרצל ממש לא התעקש על ישראל וכן תמך באוגנדה, אם אני זוכרת נכון את ספרי ההיסטוריה לפחות...

 

ג. אשמת הרבנים שהם למדו שבמעשינו הגשמיים במובן הטכני אנחנו לא מביאים את הגאולה אלא מחכים למה"מ?

 

 

קראתי, האמת שהרעיון יפה.

רבנים אחרים ראו את הסיטואציות האלו של כל הציונות והקמת המדינה בצורה אחרת.

 

(חח האמת שהותשתי מהנושא כבר. באופן כללי אני לא אוהבת ויכוחים ואין לי מושג איך הגעתי לשרשור הזה, מה גם שכל בייניש כאן עם ידע פי מאה ממני בתורה. מה.)

שיודע מעט תורה

או נער כנ"ל

וכאן מגיעה השאלה שמלא זמן לא הבנתי מה הסיפור ואם היא בדיחה או לא

בן כמה אתה? |קוף של ווצאפ|

 

 

אגב, מי הבייניש?

חסוי נשוי, אתה ויחידי תיכוניסטים נראה לי

איזו בדיחה ואיזה סיפור?

 

|מתלבט אם לחזור שוב על הבדיחה של רבינו.|

|מותר|

יחידי.

והסיפור אם אתה באמת צוציק בן ארבע עשרה או לא (היי, לא בקטע מעליב. כולנו עברנו את זה )

 

 

ומחילה שאני ככה, כיף לי להתנשא עכשיו.

 

מה הבדיחה של רבינו ומה יחידי? או שרבינו יחידי?

אלא שלוש עשרה.

 

כבר עברתי את זה...

 

כן,רבינו יחידי...

וואו אז אתה בערך גאון.

אני חושב שזה חשוב לענות גם אם התעייפת. בירור לעצמי ולכל הקוראים ולדורות הבאים.
(אולי נשמור את זה בכ"א).

 

א. גם אם בפורים אוראן לא אומרים הלל, עדיין הקל-וחומר כאן הוא כפול, גם ספירת העומר קלה בהרבה משבוע שחל בו ט"ב, וגם הנס ביום העצמאות היה הרבה יותר גדול ולכל כלל-ישראל. ומכל מקום יש להודות לפחות כמו בפורים אוראן.

 

ב. בדקתי עכשיו בויקיפדיה. שם כתוב כך: "בעת שהוצגה ההצעה הרצל לא קיבל אותה, באומרו שרק ארץ ישראל רלוונטית ובלוחצו שימשך המאמץ לאפשר את התיישבות היהודים באל עריש, מהלך שעוד היה בעיצומו".

תוכנית אוגנדה – ויקיפדיה

עיי"ש בהמשך, על הדיונים והדעות למה בסוף הרצל כן קידם. וכן כאן: בנימין זאב הרצל – ויקיפדיה

 

ג. גם זה מובא בהקדמת ה"אם הבנים שמחה". בעז"ה אולי אצטט מתישהו. (שמעת על הסיפור שלו? הוא היה ת"ח חסידי אנטי ציוני שעבר צד אלינו... )

קשה לי שלא להגיב לתגובות נגד הציונות. אבל אז ראיתי ש@יחידי כתב יותר יפה ממש שיכולתי אני...

ומכל מקום, ציוני מקורות שבלעדיהם א"א לדון בכלל (לשני הצדדים):

 

ויואל משה- קונטרס ג' הספקות לסאטמר-רעבה.

אם הבנים שמחה לר' רבי יששכר טייכטל

שו"ת יביע אומר ח"ו סימן מ"א

.
ומכל מקום רק תגובה ל@בזרימה אף אחד לא קובע יו"ט ממש באיסור מלאכה. ומכל מקום שמענו שעושים "פורים סרגוסה וכיו"ב", כך שאינו מן הנמנע להודות לה' גם בימים אלו..

להודות על הנס וההצלה לא אמורה להיות בעיה. בקטע שהבאתי מדובר על הפיכת היום ליום חג ממש ואמירת הלל.

(בקשר לפורים סרגוסה זו פעם ראשונה שאני שומעת על זה
מעניין
ממה שהבנתי זה לא נראה שהם עושים עוד משהו חוץ מלקרוא מגילה בסמליות. נכון?
למה שתהיה בזה בעיה? וזה מזכיר לי שגם החבדניקים (בדגש על החבדניקים ולא חבד כי זה הגיע נטו מהחסידים) עושים יום שמחה וששון מראש חודש כסליו שזה כולל גם מגילה ש'תמים' כלשהו מ'קבוצה' תשל"ח כתב והיא מתגלגלת לה.)

פורים שני – ויקיפדיה

ועיי"ש כל הערך בשלימות.

 

אולי אה"נ, אולי הקהילות שלא אמרו סברו שבאמת אסור לומר, כדברייך. מכל מקום הדבר אינו פשוט לכאן או לכאן אלא תלוי במחלוקת הפוס', ואכמ"ל. אבל פשוט לומר שהקמת המדינה היא מאורע הרבה יותר חשוב ממאורעות הפורים הנזכרים. ו"דיו לבא מן הדין להיות כנידון".

אשכרה.