(היום דיברתי עם אבא. הוא שאל מה איתי. ואמרתי לו שיותר טוב. במיוחד אחרי אתמול.
כמעט בכיתי שוב.
הרבה זמן הוא לא שאל מה איתי, נראה לי שהנוהל איתי יהיה קצת יותר מדי קפדני בקרוב. אבל הי, זה מאהבה. אז זה כל מה שחשוב)
למדתי להנות מהחיים שלי. למדתי להנות מלקום בבוקר, ולסדר את הבית איך שאני אוהבת. ולהכין ארוחת בוקר לכולם. ולעשות הליכה. וללמוד. ולחייך. ולעבוד. ולהתפלל, שזה נורא חשוב. כי עד עכשיו עשיתי את זה רק כי צריך. למדתי להנות מרגעים קטנים וגדולים. למדתי להנות מהמשפחה שלי. למדתי להנות מהחיים.
(כאב חודר במעלה הגוף שלי. אבל צריך להודות גם על זה. ב"ה. עברנו את את החלק הקשה. עכשיו נשאר לטפל בגוף שלי. שיחזור לעצמו. להשתקם.)
אתם יודעים. הרבה זמן לא הייתי שמחה ככה. בפשטות.