את לא יודעת להכיל או לנשום אותן
את לא רגילה לטוב, בטח לא פתאומי כזה
התרגלת לחטוף מכות. ליפול וליפול עד שאין אותך יותר
כשהטוב הזה נופל עלייך, את באמת לא יודעת להכיל
ברגע את נופלת
הכי עמוק שאפשר
נופלת שוב לכלום הזה
לאיפה שהכי קל לברוח
איפה שאת מכירה.
מכירה טוב מידי
איך את בורחת כשזה מגיע
זה נופל עלייך שוב ואת לא נושמת
כי טוב ורע ואת רק רוצה חיבוק.
(אני רוצה מישהו שיתן לי חיבוק ויחזיק אותי ויבטיח לי שכל המהלך הזה הוא הדבר הנכון לעשות. כי מפחיד אותי. מפחיד אותי מאד
אני באמת לא בנויה לעוד נפילה
הנפילה הבאה היא סופית. כבר עכשיו אני חצי בסוף)