יש פה הרבה אנשים טובים.
~יושבים בחוף אל מול המים
מול קצף שנשכח בחול
והנחלים זורמים
עדיין לב שפועם זוכר הכול~
בחיים יש יותר מדי קונפלקטיים בין הרצוי למצוי,
בין מה שצריך לעשות ובין מה שעושים בפועל, בין מי שרוצים להיות, לבין מי שאנחנו בפועל.
חבל שאנשים לא יכולים להרכיב את הזהות של עצמם, כלומר אפשר לעשות את זה אבל זה קשה.
קשה מידי.
~אני מוקף במחשבות
אני סופר את הדקות
אוסף שברים של זכוכיות מהרצפה
ומאבד את הגבולות כשהצלילים והריחות תופסים מקום על הקירות והתקרה~
מתחשק לי לצאת בחופש הזה לטיול זהות האנשים לא קריטית, העיקר שיהיה אפשר לדבר איתם באמת.
אבל טיול אמיתי, בצפון, ולישון בחוף שלכנרת.
חבל שזה לא יקרה באמת.
~כוכב נופל קרוב אלינו
ושוב אליו נושאים תפילות
אור של תקוות עוטף אותנו
זה לתמיד ולא יחלוף~
אני חושב שלהדחיק את הרגשות זה דבר הרסני ומסוכן,
מתי שיש צורך צריך לתת לרגש לצאת החוצה.
האמת שאני בכלל לא איש של שרשורי מסקנות ואני גם לא יודע לכתוב, קחו בהבנה אם הכתיבה שלי גרועה.
כאן אמור היה תיוגים של ניקים נחמדים.
צריך לחקור אם אני באמת שכלתן כמו שאומרים
|משועשע|